נזר הקודש - זבחים קפט

שחיטה מכשיר. - ומשמע דלאחר גמר השחיטה, שב תחילת השחיטה לשם שחיטה, ודם היוצא בתחילת שחיטה דם שחיטה הוא. - והדבר תמוה דא"כ נשחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים נמי תיפסול משום שחו"ח, כיון שסו"ס בגמר השחיטה כיון שבא בגמר השחיטה שבה ההתחלה לתורת שחיטה, ובסוגיא דחולין כ"ט מבואר להדיא דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף באופן זה כשר, וכמבואר להדיא ברמב"ם דדוקא למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס פסול כששחט מיעוט סימנים בחוץ, - ומצאתי במהד"ב במהרש"א שעמד בזה. - ועוד שגם פסקי הרמב"ם ז"ל תמוהים, דהנה בפר"א מפסוה"מ הי"ח פסק דישנה לשחיטה מתוע"ס, ואילו בפר"י מטו"א בנתקנה הדם בין סימן לסימן, דספיקא הוי, ושמעתי שהר"ן ז"ל בחידושיו עמד בזה. ו ונראה דהנה כד נעיין בזה באמת פלוגתא דנתקנח הדם אינו ענין לפלוגתא דר"י ורשב"ל בהא דילמתוע"ס, וכאשר יבואר בסמוך, - דסוגיא הלזו היא מהסוגיות שהלשון שוה והפירוש מתחלף, והוא, דסוגיא זו אזלא כמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס, אלא דנחלקו אחרי שאין שם שחיטה על תחילתה רק בתנאי זה אם נגמרה, וכדאמרינן שם בסוגיא דחולין כ"ט נתקלקלה בשחיטה קאמרת וכו' וסבר ר' חייא שגמר השחיטה הוא המתקן את ההתחלה, והשלמה להיות בתורת השחיטה. והלכך אין תורת השחיטה עלה אלא מזמן התיקון ואילך, אבל עד זמן הגמר חסר לה עדיין תיקונה. ואינה משמשת עוד במשפטי השחיטה, והלכך גם הדם אינו מתחיל בהשתמשות משפטי דם שחיטה אלא בזמן הגמר, ומאז ואילך יכשיר את האוכלין, אבל האוכלין שנגעו בו מקודם גמר לא הכשירן, מפני שעדיין לא נשתלם בשלימותו, וסבר רבי שהגמר הוא במברר על ההתחלה, והיא בשם שחיטה גם קודם הגמר, כיון שסו"ס נגמר ואגמלמ"פ דראשיתה שחיטה היא, אבל למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף, גם בלא נתקנח הדם לא הוכשר, ומיושב קושיית המהרש"א, שכתבנו, - ואתי שפיר פסקי הרמב"ם דבפלוגתא דר"י ור"ל פוסק כר"י דילמוע"ס. - אמנם פסק כר"ח לפי האוקימתא דר"א דסבר אעפ"י שילמתוע"ס, מ"מ עדיין הספק במקומו אם קודם הגמר אינו אלא כחסר בירור, או כחסר תיקון, וכהסוגיא דהתיז דם על הדלעת, ובזה פסק הרמב"ם דספיקא הוי. ז ולפ"ז י"ל דלר"ח בתחילת השחיטה עדיין חסר תיקון, והנה אעפ"י שכשיתקן, דהיינו לאחר שיגמור תהי' השחיטה בשלימותה, מ"מ אינו חייב משום שחו"ח על מיעוט סימנין ששחטן בחוץ, מטעם כיון דבשעת האיסור עדיין לא הושלם תנאי החיוב, ובעת התיקון אינו מעשה של איסור, דהרי גמרו בפנים, מיהו פסולה היא כיון שמ"מ בא לידי תיקון בלסוף, והוי שחו"ח. - ולפ"ז סוגיא דחולין כד כ"ט דאיתא שם דלמ"ד ילמתוע"ס חייב משום שחו"ח מפני המיעוט סימנים ששחטן בחוץ. ודאי דלא אתיא כר"ח, ולא כרבי דסבר דהגמר בא במברר, וא"כ הרמב"ם שפסק כר"ח דספיקא הוי בזה אם הגמר בא במברר או במתקן, - לפ"ז גם לענין חיוב כרת בשחו"ח ג"כ בשחט מיעוט סימנים בחוץ, ספיקא הוי לענין כרת, ואפשר שמטעם זה השמיט הרמב"ם הדין, דחיוב כרת, -והיינו דכיון דספק הוי ולא איקבע איסורא, וממילא אין כאן חיוב כרת, והא דלא כתב הרמב"ם לפטור, לא קשה, כי ממילא מובן דכיון דכל עיקר פלוגתא זו דר"י ור"ל לא מיירי לענין חיוב כרת, ממילא אינו נטוץ לכתוב הדין דפטור. ח כתב הרמב"ם בפר"י מטו"א ה"ג הדם המנוי מן המשקה הוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הבהמה והחי' והעופות הטהורין, אבל דם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם והרי הוא דומה לדם מכה. או לדם הקזה. השוחט וניתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן הר"ז ספק, יעוי"ש. - והדברים האלו לכאורה סותרים זא"ז דכיון שכתב דדם הקילוח אינו מכשיר מפני שהבע"ח עדיין בחיותו ולהכי הר"ז כדם מכה, ולפ"ז כשניתז הדם קודם שחיטת הסימן שני דפשיטא שעדיין הבע"ח בחיותו עומד, דהרי גם לאחר שחיטת שני הסימנים ועודה מפרכסת תורת חי על הבע"ח הזה, כידוע, ומכש"כ בשחיטת סימן אחד, ע"כ שתורת דם מכה עלי' ואין כאן תורת הכשר, - ומצאתי שעמד על זה הגאון בספר מקור חיים בחידושי הלכות לכריתות כ"ב, ומסיים בצע"ג. ט ונראה בזה דכוונת הרמב"ם דאעפ"י שדם היוצא מהבע"ח בעודו בחיותו אף באופן שחיטה, מ"מ לא הוי על הדם תורת דם שחיטה, רק דם מכה גרידא, כמ"ש רבינו בראשית דבריו, אמנם כל זה אם עדיין לא יונח על הדם תואר ושם דם שחיטה, אמנם כשנשחט סימן אחד [דוגמא לזה עי' תוס' לעיל ל' ד"ה סימן, אשר מצינו בע"ח שהכשירן בסימן אחד, ובבע"ח האלו בודאי, אשר הדם לאחר שחיטת סימן אחד יש לה כל תורת דם שחיטה, אף ש שעדיין מפרכסת ודינם כחיה לכמה דברים, ומכ"ז לענין הכשר שם דם שחיטה עלי', והיינו מפני כי תורת השחיטה והכשרה גזרה תורה כי דם כזה תורת מכשיר עליו לטמא טו"א, - ומטעם זה י"ל ג"כ דאף בבע"ח שהכשר שחיטתן בשני סימנין, מ"מ גם בשחיטת סימן אחד יש לתת תואר ושם דם שחוטה על דם הזה, מפני שמצינו במק"א בבע"ח אשר סימן אחד הוי הכשר שחיטתו, להכי קרינן בכ"מ לסימן אחד להדם היוצא ממנו שהוא דם שחיטה. - אמנם זה תליא בדין אם ילמתוע"ס או לו, וזהו פלוגתא דרבי ור"ח שם בחולין, ומפרש רבינו שזה אינו ענין לפלוגתא. דר"י ור"ל בהא אם ילמתוע"ס, מטעם דהכא בעינן שתהי' דוקא סימן אחד, מהטעם שכתבנו, דאל"כ הר"ז דם מכה