נזר הקודש - זבחים יט

דההיא מבואר לעיל דפסול, - וא"כ איכא הכא בשלא לשם אישות או לשם נכרית, דע"כ חסר בזה לשם גירושין דההיא. וא"כ מאי פריך הש"ס מהא דלשם חולין, ולמה הוצרך הש"ס לשנויי מטעם דסתמא פסול, דהלא אפילו אם סתמא כשר הכא פסול מטעם דלא הוה לשם גירושין, - ונראה דאין זה ענין לשלא לשם גירושין, דכיון שכתוב בגט הענין הגירושין עם הפרטים והשמות, וע"כ הסיפור הדברים מוכיח שהוא לשם גירושין דההיא, ואין זה ענין להא דלעיל, דשאני התם שע"כ אחת משתים יש בזה א שמכוון שלא לגרש בגט זה כלל, ובמחשבתו סותר את מעשיו ב שמכוון לגרש את אשתו השניי' שהיא בשם הזה גם כן, וא"כ חסר בזה כוונה לגירושין דההיא,- אבל הכא שכתוב בגט שם אשתו, ומכוון לגרש אשה אחרת דעלמא, אשר אין שמה כתוב בגט הזה, או לשם נכרית, דפשיטא שאין לה שייכות לגט זה כלל, ע"כ דמחשבה זו אינה מגרעא ענין גירושין באופן שתהי' נקרא שלא לשם גירושין, דע"כ המעשה בעצמותה תעיד על ענין גירושין רק הוא ענין לאו מינה, וזהו ענין לשם חולין דבקדשים דלאו מינה לא מחריב בה, ובזה משני הש"ס דל מהכא, הוי סתמא, וסתמא פסול. שם תו רמא מילתא אחריתי מי אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, לשם חולין כשרה, אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה. ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואפילו לשם נכרית וכו' יעו"ש, וקשה לפי מה שמבואר לקמן מ"ו ע"ב דכוונת רב בחטאת לשם חולין שכשר ואינו מרצה. א"כ הרי זה גריעא מסתמא שכשר וגם מרצה, וכבר ביארנו בספרנו .דברי סופרים" סי' ו', וכן להלכה דסתמא כשר בפסח וחטאת, וגם מרצין לחובה, וכיון דסבר רב דלשם חולין רק כשר ואינו מרצה לחובה, וא"כ חזינן דגם לאו מינה מחריב בה, והרי ע"כ חסר כאן לשמה. וא"כ מאי מקשה מגט, פשיטא שע"כ נפסל גט בחסרון לשמה. וע"כ דסבר רבא אליבא דרב שחטאת לשם חולין כשר וגם מרצה, מטעם דתורת סתמא עליו, ולהכי שפיר פריך מהא דגט לשם נכרית, וכן גם בהא דפריך לקמן מהא דכלי שטף מציל אאוכלין סבר דתמיד לאו מינה לאו מחריב הוא כלל. דאל"כ אפשר לומר דכמו דשחיטת חטאת תנור להיות מציל אאוכלין וע"כ דסבר דחטאת לשם חולין כשר ומרצה גם כן, - וזהו שמשני הש"ס עשו חולין אצל קדשים כמחיצה אצל תנור דלא מהניא - כלל. והיינו שאינו פועל עליו אף לגרוע מסתמא נמצא לפי''ז דרבא בסוגיא זו פליג אאביי ורבה בסוגיא דלקמן, ולכאורה כיון דרבא פליג, וגם רבינא חולין כשר ומרצה - ובזה יש ליישב דברי הרמב''ן לשם חולין מחריב לענין זה שיגרע את הלשמה ואינו בגדר סתמא, ה"ג מחריב הכלי שטף בתוכו של שהוא בתרא קרי לזה מילי מעלייתא, יש לנו לפסוק כן לדינא ותצא מזה ע"כ דהשוחט חטאת לשם חולין כשר ומרצה ובזה יש ליישב דברי הרמב''ן במלחמות פר''ג דר"ה שכתב להוכיח ולהביא ראי' דבכ"מ בלאו מינה אינו מחריב כלל, ומביא סוגיא זו דשוחט חטאת לשם חולין דכשר ומרצה כמבואר שם, -וכבר כתבנו לעיל מזה לתמוה דהלא מבואר סוגיא ערוכה לקמן מ"ו דשוחט חטאת לשם חולין כשר ואינו מרצה. - אבל לפי מה שביארנו בזה מוכח להדיא דע"כ יש לפסוק דכשר ומרצה גם כן -ואדרבה מזה יש לתמוה על הרמב"ם שפסק להדיא השוחט חטאת לשם חולין כשר ואינו מרצה לחובה, כמבואר בפרט"ו מפסוה"מ ה"ד. ונראה דלפי המסקנא שמסיק הש"ס דע"כ טעמא דרב אינו בסברא אלא יליף מקרא דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, לומר קדשים מחללין קדשים. ואין חולין מחללין קדשים, ודרשא זו מוכרח לכו"ע משום דאל"כ יש ללמוד מק"ו דחולין מחללין קדשים, וע"כ דהקרא לחטאת אתי דבשארי קדשים, הא גם קדשים אין מחללין קדשים, וכיון שהקרא אתי לאפוקי מהק"ו דהוי ילפינן גם לפסולא, ואתי הקרא לומר דאין כאן חילול, היינו שאין כאן פסול, אבל גם ריצוי אין כאן, כי כן מורה הדרשא למעט מפסול ומזה נלמד דבשוחט לשם חולין כשר ואינו מרצה, ובהכרח שנדחה סברת רבא, ושפיר מיושב פסק הרמב"ם לדינא. שם ע"ב, א"ה הכא נמי לימא ק"ו קדשים מחללין קדשים חולין לא כ"ש וכו' - ותמוה דהלא לא דמי זה לק"ו דלעיל לר' אליעזר, דהתם כיון שילפינן ממחיצה דמת קמצלת מטומאת אוהל, וא"כ גילתה לנו התורה דגם אינו מינו מחריב, וא"כ הוי ק"ו מעליא לאינו מינו שמחריב בטומאת שרץ, אבל הכא שאין לו לימוד לאינו מיגו שמחריב, וא"כ מניין לנו לדון ולומר ק"ו, - וזהו גם כוונת התוס' -וכוונת תירוצם אינו מובן. - שהביאו לדון ק"ו ממתעסק שמחריב באינו מינו, - דתמוה דע"כ שאני מתעסק דכל עיקרו באינו מינו דהיינו חולין. -גם יש להעיר לתמוה בדברי הר"ן בפר"ד דר"ה שכתב דאף אם התוקע לשיר יצא, למ"ד מצות אין צריכות כוונה, עכ"ז ע"כ במתעסק לחנך את התינוקות אינו יוצא, מטעם דמתעסק בזה גרע מפני שהוא כעין שאמרו דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה יעוי"ש, - ותמוה דהלא כלל זה ליתא בדין מתעסק, ואדרבה הדין במתעסק להיפוך, דבשוחט חטאת וסובר שהוא עולה כשר, אף שהוא מתעסק לגבי חטאת, אמנם אין מתעסק פוסל בקדשים באופן שגם ההתעסקות הוא קודש, וזהו בשוחט חטאת וסובר שהוא עולה, וכמו שכתבו התוס' - משא"כ בסובר שהוא חולין פסול מסעם מתעסק, וזהו דמינו אינו מחריב, ואינו מינו מחריב בה, והיינו שזהו ענין מתעסק, שכל הדררא שלו הוא באינו מינו דוקא, והנה בשינוי קודש אמרו חז"ל להאי כללא, ואין זה ענין למתעסק. וצ"ע. שרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים וזו ויש לעיין גם לפי המסקנא ג"כ תיקשה דבשינוי