נזר הקודש - זבחים יח

נ"ר אין החילול שייכא להלוקט בעצמותו, אלא החילול, הוא ענין פרטי, ואינו בתור הקנאה להלוקט, וממילא הר"ז כדין הקדש, שא''י להקדיש דשא"ב, וכמו"כ א"י לחלל, וגם בהא דר"ד יש לומר דכיון דבעינן שתהי' הפקר להיות פטור ממעשר, ממילא בעינן שתהי' תורת הפקר קודם זכייתו, וזכיית הלוקט תהי' מטעם הפקר. דאל"כ אלא הוא בתורת מתנה. הרי הוא חייב במעשר, כדין לקוח דחייב לכהפ"ח מדרבנן. גמצא דהפקר הזה אינו בא בתורת הקנאה להלוקט בעצמו. ומטעם זה ההפקר ג"כ כחו כמו הקדש, שא"י לחול כשא"ב. אמנם במצה ולולב כיון שגם מתנה מהני, אתי שפיר גם כשהוא ביד אחרים, דהיינו הגזלן, כיון שהבעלים נותנים לו בעצמו. יג אמנם לפ"ז יש לעיין בדברי הירושלמי סוכה פר"ד ה"ב דפריך שם על משנה זו כל מי שיגיע לולבו בידו דמתניתין דלא כר' דוסא יעו"ש. וע"כ הכונה דפריך הירושלמי היאך יכול ליטול הלולב בהקנאה כיון שיצא מרשותו, ולכאורה תמוה הלא נותן הוא להגזלן בעצמו. - ונראה בסברת הירושלמי כיון דעיקר מצות לולב הנטילה, וסבר הירושלמי דהנטילה היא הלקיחה, היינו לקיחה הראשונה וכבר ביארנו במקו"א שזהו ג"כ שיטת הרשב"א, וא"כ הכא הרי נעשית שלו, היינו החלות הקנין נעשה לאחר שבא לידו, וא"כ חסר בזה לקיחה, והר"ז לקיחה פסולה, וממילא חסר לו מצות לקיחה, וזהו כוונת הירושלמי. - ומתרץ שם במסקנא דשאני הכא שבא לידו בתורת חליפין, כמבואר שם, וע"כ הביאור בזה דבאופן זה דחילוף הלולבים, הנה גם בהלקיחה ראשונה שלו הוא, ויש בזה לקיחה. טז והנה בעיקר הדין הא דמצה גזולה, יש ללמוד מהא דמצת מעש"ש לדברי ר"מ (פסחים ל"ח) אינו יוצא ידי חובתו, ומסיק שם דנלמד לחם לחם מחלה, מה חלה משלכם, אף כאן משלכם, - וכתב הרא"ש שם פ"ב סי' י"ח משמע מהכא דאין יוצאין במצה גזולה, דגז"ש זו מקובלת, יעו"ש, אמנם יש לעיין טובא, כיון דבאמת לא כתב רחמנא בהדיא דבעינן מצה משלכם, אלא דמייתינן זה בגז"ש מחלה, וחלה גופי' מחייב אף בגזולה, כמבואר ב"ק צ"ד הרי שגזל סאה של חטים וכו' אין זה מברך אלא מנאץ, מכ"מ חייב בחלה אפי' אם שינוי במקומו עומדת. וא"כ אי אפשר להחמיר במצה הלמד מחלה יותר מן המלמד, שהיא חלה עצמה, וכבר עמד בזה בשאג"א סי' צ"ד, ובק"נ על הרא"ש שם והנה נראה דהכוונה בזה כך, דהנה בחלה גזולה החסרון בזה מצד הקיום, דהיינו אף שיש בזה חיוב חלה ממנפ"ש, למ"ד שינוי אינו קונה, א"כ כל פעולותיו הלא הם שייכים להנגזל, והר''ז חלתו של נגזל המחויב בחלה, וכמו כן בגזל עיסה לאחר גלגול ג"כ החיוב יש, אבל אינו יכול לקיים מצות הפרשה, דהנגזל אינו יכול להפריש מטעם אינו ברשותו, והגזלן אינו יכול להפריש מטעם אינו שלו וממילא ליתא בקיום:

מצות חלה בגזולה -וכונת חז''ל בהא דעריסותיכם, היינו גם כן מטעם זה דבאינו שלו ליתא לקיום המצוה דחלה, משום דדין חלה כדין תרומה דבעינן בעלים דוקא, והכא לא שייך מטעם זכות, כיון דגזלן הוא, כמובן, אבל עיקר עריסותיכם באמת נצרך למעט עיסת נכדי והקדש, וגם לשיעור חלה שהוא כדי עיסת מדבר, ועי' בתוס' מנחות ס"ז ד"ה חד עריסותיכם יעו"ש, ועיקר כוונת הסוגיא הכא בהא דעריסותיכם, על שם השאלה הוא, לומר דכבר ידענו שבדבר הפרשה בעינן בעלים, משא"כ בגזלה ליתא לדין הפרשה כלל, - ובזה יש ליישב ג"כ הא דהקשה בקרבן נתנאל שם אות ס' שהקשה מדברי הרמב"ם פ"ה מביכורים הי"א שכתב כל המפריש חלה מברך תחילה, והקשה הק"נ וכי כללא הוא הא בגזל סאה חטים מפריש חלה ואינו מברך, ומסיים בצ"ע יעו"ש. - ובדברינו אתי שפיר דכוונת הרמב"ם ג"כ בהא דגזל חלה, דרק בחיוב הפרשה איתא, אבל לא בקיום, וממילא שפיר כתב כל המפריש חלה מברך תחילה, משא"כ בגזל סאה שבאמת ליתא בהפרשה, - והנה לפי"ז גם בהא דגזל מצה לא הוי בגדר חיוב, לומר מטעם דבעינן שלכם, אלא הענין בזה שיש חסרון בעלות בגזולה באופן שאין המצוה יכולה לצאת לפועל, והר"ז בדמיון להא דחלה שרק נשארה העיסה בחיוב, אבל לא בקיום, וכמו כן במצה גזולה הוי חסרון שלילי, לומר שאין קיום המצוה במצה גזולה. יז ובזה יש ליישב קושיות התוס' פסחים ל"ח הקשה הר"י דאורליינש כיון דילפינן לחם לחם דבעינן מצה שלכם אמאי איצטרך קרא לעיל למעוטי טבל וכו' תיפ"ל דבעינן שלכם, וטבל אינו שלכם יעו"ש - ובדברינו אתי שפיר, משום דשאני טבל דיש לו כל שלימות של בעלים לקיים מצות הפרשה כדין וכדת, וממילא אין זה בדמיון לחלה גזולה. - ובזה יש ליישב ג"כ הא דהקשה השאג"א על הגה"מ שכתב כל מי שיגיע מצה לידו וכו' דזה תליא בברירה, - ולפי מה שביארנו אין זה ענין למצה, דכיון דבמצה באמת לא בעינן שלכם, רק חסרון שלילה יש במצה גזולה, ובאופן זה עכ"פ גם בחלה יש קיום מצוה דהפרשה כיון שנתן לו מדעתו ונתרצה לזה, ובאופן זה מהני במצה להיות יוצא יד"ח המצוה. - וכוונת הגה"מ מביא דמיון מהא דמי שמגיע לולבו בידו וכו' היינו דכמו שמהני התם למ"ד יש ברירה, דשפיר מתפרשא המשנה למ"ד יש ברירה. - הנה הכא במצה שפיר דמי לכו"ע מטעם דבאופן דמהני בחלה אין קפידא במצה, וכמוש"נ. ג' ע"א גמרא ואפילו לשם נכרית נמי פסול וכו' לכאורה יש להעיר הרי זה שלא לשם גירושין כדלעיל, - דאפילו לשם גירושין דלאו