נזר הקודש - זבחים קפח

בדין ישנה לשחיטה מתוע"ס לענין שחוטי חוץ. א גרסינן בחולין כ"ט ע"ב אמר רשב"ל משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא בסוף, ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתוע"ס, אמר רבא הכל מודים היכי דשחט סימן אחד וכו' לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב וכו' יעו"ש והרמב"ם פסק דשחט סימן אחד בחוץ וגמרן בפנים דהקרבן פסול, כמבואר בפר"א מפסוה"מ הי"ח, וכתב הכס"מ דהטעם משום דהלכה כר"י לגבי דר"ל. -והנה לדעתינו יש להעיר בזה וכאשר יבואר בס"ד, - יש לעיין בעיקר הא דישנה לשחיטה מתוע"ס, דהלא זה ודאי דבעינן שחיטה שלימה בהכשר עד גמר השחיטה, דאל"כ הרי אין זה שחיטה למפרע, וכן מבואר בסוגיא שם דאיתא בהדיא נתקלקלה בשחיטה קאמרת שאני התם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל יעוי"ש.- נמצא מבואר דלכו"ע לא הוי שם שחיטה בתחילתו אלא אם אח"כ בא הדבר לידי גמר הכשר שחיטה בשלימותה, רק סבר דאם תצא השחיטה בהכשר דאז תורת שחיטה גם על המיעוט דההתחלה, וכל דיני שחיטה עליו, ולפ"ז יש כאן להעיר מה דינה של התחלת השחיטה ע"י גמר שלה, אם באה בתורת מברר על ההתחלה דהשחיטה א"ד שבאה בתורת מתקן מכאן ולהבא. ב ונפק"מ בזה לדינא אם באנו לידון על אותה שעה. - דהתחלת השחיטה טרם שבא לידי גמר, כגון אם שחט בחוץ המיעוט הראשון, אם בר כרת הוא גם טרם גמר השחיטה, ואם הפסיד ממון חברו בשעת ראשית שחיטת המיעוט, אם דנין בזה קילבד"מ למ"ד כרת פוטר מתשלומין. - עוד נפק"מ אם זורקין עליו דם קרבן באותה שעה ששחט שחט מיעוט זה בחוץ ועבר על איסור כרת, אם מזיד הי' באיסור כרת באותה שעה, ואינו בר קרבן מטעם דרשע הוא וזבח רשעים תועבה, ואם אמרינן דהגמר של השחיטה הוא בתורת מברר על ההתחלה, וא"כ לאחר ששחט כהוגן עד לבסוף הוי בירור למפרע דתורת שחיטה היתה על ההתחלה, וא"כ מבורר לפנינו ואיגלא מילתא למפרע גם על אותה שעה דהתחלה, דהי, רשע לכל הדינים, וגם קלבד"מ למ"ד כרת פוטר מתשלומין, ופטור אם הפסיד ממון חברו באותה שעה. אבל אם אמרינן דלא הוי הגמר שחיטה בתורת מברר, אלא בתורת מתקן, וא"כ לא נעשה בר כרת אלא מכאן ולהבא, משעת הגמר, ולא מקודם. נ והנה בשחט סימן אחד בחוץ וגמרן בפנים דלמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס מחייב משום שחו"ח שהוא בכרת, כמבואר ברש"י, - יש לעיין דזה תינח אם אמרינן דהגמר של השחיטה הוא בתורת מברד, ואגמ"ל ששחט בחוץ. ולהכי למ"ד ילשמתוע"ס מחייב כרת עבור ששחט בחוץ, משא"כ אם אמרינן דרק בתורת מתקן בא השחיטה בהגמר שלה ותורת השחיטה לא הוי על ההתחלה, אלא אח"כ שבא עליו התיקון, והיינו מכאן ולהבא, וא"כ היאך יתחייב כרת משום שחו"ח, כיון דבשעת השחיטה של חוץ לא עשה איסור, ובשעה שנעשה איסור הרי לא עשה מאומה, וגם אינו מתברר על המעשה שעשה בזמן דמעיקרא, והיאך יתחייב כרת על הפעולה שעשה, שהיא פעולת היתר, וא"כ לפי פירוש רש"י מבואר דהגמר בא בתורת מברר על שעת ההתחלה, והגמר פועל על השחיטה לברר על ההתחלה, שהי' איסור גם מעיקרא, ולהכי חייב כרת למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס. - ד אמנם הרמב"ם לא הביא בהלכותיו הא דחיוב כרת בשחט מיעוט סימנים בחוץ, וז''ל, בפר"א מפסוה"מ הי"ח, שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים, או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין שישנה לשחיטה מתוע"ס עכ"ל, ביאור דבריו דרק לענין לפסול את הקרבן, כתב הרמב"ם, להאי דינא דשחט למיעוט סימנים, ובזה ודאי דהקרבן נפסל הכא אם ישנה לשחיטה מתוע"ס, דאפי' אם אמרינן דרק מתקן הוא האי גמר ותורת שחיטה על ההתחלה באה רק בגמר השחיטה, אמנם אעפ"י שלא פעלה השחיטה על ההתחלה שתהי' בשעה הראשונה באיסור שחוטי חוץ ובאיסור כרת, אבל עכ"פ הרי חסר לנו שחיטה בצפון על המיעוט סימנים, אשר שחט בתחילה, והר"ז כאילו שחטן בדרום המיעוט הראשון, דהקרבן פסול בלא"ה, דעכ"פ לא נשחטה שחיטה שלימה בצפון, ומטעם זה כתב הרמב"ם להני תרי אופנים בהלכה אחת, להורות לנו שדין אחד וטעם אחד להם, ומדחזינן שהשמיט הרמב"ם להא דחיוב כרת, ע"כ מוכח דסבר הרמב"ם דגמר השחיטה לא הוי אלא בתורת מתקן על ההתחלה, אמנם רש"י הוכרח לפרש בגמ' הנפק"מ לענין חיוב כרת, מפני שכן מפורש בגמ' דלמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס מחייב, והיינו ע"כ חיוב כרת, ודברי הרמב"ם תמוהים, כיון דבגמ' מבואר דלמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס מיחייב ג"כ, והרמב"ם השמיט לענין חיוב, וצ"ע. ה חולין ל"ו ע"א ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת וכו' היכי דאיתא לדם מתוע"ס כו"ע ל"פ דמכשיר, כ"פ בנתקנה הדם, רבי סבר ישנה לשחיטה מתוע"ס, והאי דם שחיטה הוא, ור"ח סבר אינה לשחיטה אלא לבסוף. והאי דם מכה הוא ומאי תולין עד גמר שחיטה, אי איתא לדם בסוף שחיטה מכשיר, ואי לא לא מכשיר, רב אשי אמר תולין לעולם משמע, ונתקנה הדם לר"ח פסוקי מספקא לי' אי ישנה לשחיטה מתוע"ס או אינה אלא לבסוף, יעוי"ש. - והנה מבואר בסוגיא זו דאפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף, מ"מ בלא נתקנה הדם עד לאחר גמר