נזר הקודש - זבחים קפו

ועיקר פירכת הש"ס דליתבטל הקומץ ברובא שייכא במנחות היאך עולה הקומץ לחובת הבעלים, וכנראה שזהו גם כוונת רש"י דמפרש בד"ה וניבטלי'. - ובמנחות נמי פרכינן לי' גבי הקטרת פנים, והיינו משום דפירכא זו שייכא שם במנחות, וכמו שכתבנו, - וכוונת רש"י שפירש הכא משום דקרבן גמור הוא אף להיות עולה לבעלים, אעפ"י שקיי"ל דגם באופן דאם עלו לא ירדו, חייב משום חוץ, אמנם כוונת רש"י בכדי שתהי' הסתם משנה ככו"ע, ולעיל פליגי תנאי בזה, והכא אתיא ככו"ע. דף קי"א שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב, ופירש"י אף על העלאה כדמרבינן ואליהם תאמר- לערוב פרשיות, דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר והעלן חייב, - מבואר מזה דאעפ"י שנפסל הקרבן משום השחיטה דבחוץ, ומכל זה חייב על העלאה דקרבן הזה שכבר נפסל, והיינו שכן רבתה תורה בחיוב חוץ שחייב גם כן על קרבן פסול אם נעשה הפסול משום חוץ, - והנה יש להעיר לפי מה דקיי"ל קדשים שמתו יצאו מדי מעילה דבר תורה, כמבואר מעילה ג', וכן פסק הרמב"ם פר"ג מה' מעילה ה"א -והנה זה ודאי דשחו"ח הרי זה כקדשים שמתו, דהרי השחיטה דחוץ כמאן דחנקייהו דמי, וכן כתבו התוס' קדושין נ"ז ע"ב ד"ה מה שלי. - וכן מבואר ברש"י הכא לקמן ד"ה כשם, - ונמצא לפ"ז דלאחר ששחט בחוץ נעשה הבהמה חולין גמורים מן התורה, וא"כ תמוה לכאורה היאך יתחייב על העלאה בבהמת חולין, והרי זה דומה להא דתנן במשנה לקמן במי שהפריש שתי בהמות לחטאת, ושחט אחת בפנים, ואחת בחוץ, דפטור על שחיטת השניי' דחוץ, מטעם דכיון דכבר נתכפר בראשונה שבפנים. הרי זה השניי' חטאת שכיפרו בעלי' באחר דלמיתה אזלא, והרי זה מחטאות המתות דאין בה מעילה מה"ת, ולהכי אין בה חיוב חוץ, כמבואר ברש"י. - וא"כ גם בבהמה אחת לאחר שנשחטה בחוץ דנעשית חטאת כזה שאין בזה תורת מעילה, והרי היא חולין, ומדוע יתחייב משום ההעלאה דחוץ - וביותר תיקשה לשיטת התוס' קדושין שם, דמותרים שחו"ח אפי' באכילה [ובזה מיושב מה שדקדק המהרש"א שם] ובספר המקנה שם מבאר דלמ"ד חשב"ע לאו דאורייתא מותר הבשר גם באכילה, כמבואר שם, ואפי' אם אסור באכילה עכ"פ מדי קודש יצא, וא"כ היאך יתחייב בזה בהעלאה דחוץ איברא דהתורה רבתה גם בזה מקרא דואליהם תאמר, - אבל קשה לומר דהתורה רבתה חיוב חוץ לחולין גמורים, - והנה לשיטת רש"י קדושין שם דסבר דבשחו"ח עדיין איסור הקדש עליהם, כמבואר שם, אתי שפיר הא דחייבה תורה גם על ההעלאה דבהמה זו, - אבל תמוה דהכא בזבחים פירש"י בד"ה כשם, דשחו"ח אין בהם מעילה דבר תורה, וגם מצינו במשנה בהדיא דאחד בחוץ ואחד בפנים דפטור על השניי' דבחוץ מטעם זה דהוי כקדשים שמתו, וכמו שכתבנו, וה"נ מ"ש, - וע"כ צריך לומר דביאורן של דברים בזה, דהתורה אמרה דכל מה שיוגרם חסרון ופסול לההקדש דבהמת חוץ, מטעם זה דפסול חוץ בעצמו, דהיינו עבור מעשה החוץ, בזה אמרה תורה דכל אילו אינו מגרע החיובי דחוץ, וזהו כמו שכתב הראב"ד בפרי"ח ממעה"ק הי"ז, דמה לי חד פסולא דחוץ, ומה לי תרי פסולי דחוץ,- וה"נ כל מה שהגרים פסול דחוץ על הבהמת הקדשים היינו אפילו בשנעשה חולין גמורים ע"י הפסול דחוץ, עכ"ז לא נגרע כלל מחיובי דחוץ, גם על הפעולות דאח"כ ומטעם זה חייב גם על ההעלאה דבהמה זו - ואין זה דמיון להא דשחט אחת בפנים ואחת בחוץ דפטור על השניי' דחוץ, משום דשאני התם דהפנים גורם פסול על החוץ, משא"כ בבהמה אחת דהוי פסול דחוץ על פסול דחוץ. וכמובן, והכל כמש"נ. השוחט בלילה בחוץ חייב, - ופירש"י משום דראוי לפתח אהל מועד למחר, - וכוונת רש"י דאפילו לר' יהודה דסבר לעיל פ"ד דבנשחטה בלילה בפנים אף אם עלתה תרד, - מ"מ הכא נקרא זה ראוי לפתח אה"מ מטעם דחזי למחר. - וביאור הדברים שאין זה חסרון מעשה כיון דהפסול בזה הוא משום דלילה לא חזי, ואין זה חסרון בעיקר הקרבן, ולא דמי למחוסר זמן דהמשנה דהתם החסרון בעצם הקרבן, או מצד עצמו, או מצד הבעלים. משא"כ בחסרון דלילה שאין זה חסרון עצמי, רק העיקר שאין זמן עבודה בלילה, וזהו גם כן ביאור דברי התוס' שכתבו לחלק מהא דשחט קודם פתיחת דלתות ההיכל דשאני זה דהוי חסרון מעשה, היינו דחסרון פתיחה הרי זה כחסרון הבית ומחוסר מעשה הבנין,- ולהכי פטור כששחט בחוץ קודם פתיחת הדלתות, מטעם דאינו ראוי בפנים משום דחסר מעשה, - והא דמחייב ר' יוחנן לעיל ק"ז במעלה בזה"ז, אעפ"י. - שאין לך מחוסר גדול מזה, שחסר בנין הבית, -כבר עמדו התוס' לעיל נ"ט בזה. ובזה מיושב הא דהקשו התוס' לעיל י"ב יום להרצאה, תיפוק לי' מביום צותו, ותירצו דנפק"מ לענין שאם עלה לא ירד בהקרבה דלילה והנה לדידן דקיי"ל כר' יהודה דסבר דשחיטת לילה תרד, א"כ תיקשה למ"ל ליום להרצאה, תיפוק לי' מביום צותו, -אמנם נפק"מ בזה דהוי לילה בתורת מחוסר זמן בעצם הקרבן, ונפק"מ לענין אם שחט בלילה בחוץ בליל שמיני, שפטור משום חוץ, ואילו מטעם דממועט מהקרבה מביום צותו, חייב משום חוץ, ומצאתי גם במנח"ח שהעיר בזה. עוד