נזר הקודש - זבחים קפה

והנה בכדי ליישב שיטת הראב"ד נראה דאפשר . לומר דרבינו הראב"ד אינו מפרש המשנה בהא דכולן שחסרו כל שהוא, והקריבו בחוץ דפטור שהוא מטעם הואיל ואין מתקבלין בפנים, וכדפירש"י בהמשנה. אלא רבינו הראב"ד ז"ל מפרש בזה דלהכי פטור משום חוץ, יען דלא קרינן בזה אותו, דממעטין מזה דבעינן דוקא שלם ולא חסר, ובהני דחשיב התנא בהמשנה דהמיעוט מעכב את הרובא וחסר כל שהוא פוסל, ממילא פוטר עליהם בהקטרה דחוץ מטעם דלא קרינן בזה אותו, דמשמעו שלימות דוקא. - ואעפ"י דגם הקטרה דכזית הוי הקטרה מעליא, אמנם כל זה באופן שלא הי' חסרון בהמדה, אמנם בשחסר השיעור כל אחד לפי מדתו, מלבד שקרבן פסול הוא להקרבה, - אין כאן חיוב משום חוץ, מטעם דלא קרינן בזה אותו הממעט חסר, - וזהו גם כן סברת התוס' לעיל ק"ט שכתבו דבכל הני אלו שחסרון פוסל בהם, אעפ"י שפסולים בקדש, דאפי' את"ל אם עלו לא ירדו, מ"מ סברא הוא למעוטי מדכתיב אותו, על השלם הוא חייב, ואינו חייב על החסר. כיון דלכתחילה לא יעלה, יעוי"ש - וביאור דבריהם בזה דאעפ"י שקיי"ל דכל שנעשה הפסול בקדש, דאם עלו לא ירדו, וקיי"ל ג"כ דבכל הני דאם עלו לא ירדו, חייב עליהם משום חוץ, ואין משגיחין מה שאינו מתקבל לפנים, כיון דבדיעבד לא ירדו, -אמנם שאני הכא בהנו שחסרון פוסל בהם. דיש בזה לפוטרם משום חוץ, מטעם דלא קרינן בזה אותו, והיינו דשאני פסול חסרון מהשיעור, דע"כ לא קרא התורה בזה "אותו. ואין זה הקרבה, ופטור על זה בחוץ -זהו ביאור דברי התוס' ר וזהו ג"כ שיטת הראב"ד בפירושו בהמשנה דעיקר הפטור בהני שפסולם מטעם חסר, דהחסרון הזה גורם פטור בהקרבה דבחוץ, משום דלא קרינן "אותו", - וכמש"נ. - ומפרש רבינו בהא דמספקא לי' להש"ס הכא בחסר דבחוץ, היינו לא בשביל פסול חסרון שיש בזה. דבשביל זה סברת הראב"ד דלאחר פסול יציאה דבחוץ שוב לא נתפס פסול אחר. כמו שלא נתפס פסול לילה. רק מספקא לי' להש"ס אם החסרון דבחוץ גורם לסלק חיוב דחוץ, מטעם חסרון דהשיעור באופן דלא קרינן בזה ''אותו'' דמשמעו דוקא שלם, וכמש"נ. תוד"ה אבל בחסרו מודו לי', ומסיק בחסרו מבפנים, ותימא מאי קא משמע לן תנינא לעיל (קט) וכולן שחסרו כל שהוא וכו' וכל הפחות היינו חסרו מבפנים יעוי"ש- ונראה דאפשר לומר דאף בשחסר מבפנים דאז הדין דאין בזה חיוב משום חוץ, בין לטעם רש"י משום דאין מתקבל בפנים, ובין לשיטת התוס' והראב"ד משום טעם חסר, וכמו שכתבנו לעיל, אמנם כל זה בשהי' החסרון קודם הוצאת הכזית לחוץ, - אבל יש לעיין באופן שבשעה שהוציא הכזית מהמינים האלו להקריב בחוץ, היתה המדה בשלימותן, ורק לאחר הוצאת הכזית מחוץ נתחסרה מן המדה מבפנים, ובשעת הקרבת הכזית, דהיינו בשעת העלאה כבר הי' חסר מבפנים בלא"ה בשביל חסרון הנעשה מבפנים, אם חייב בזה משום העלאה דחוץ, -ואפשר לומר דאפי' לרבנן דפליגי אר' אליעזר וסברי דלא בעינן הקרבת כל השיעור, אלא סגי בכזית, זהו דוקא בדאיתא מבפנים כל השיעור כולו בשלימותו, לבד מההוא כזית. -והכא כיון דבשעת העלאה ליתא להשיעור. גם רבנן מודו דאין בזה משום חוץ, ודינו כחסר, או דלמא כיון דבשעת ההוצאה היתה המדה בשלימותה, אינן נידונין בתורת חסר, וחייב משום חוץ. - אמנם יותר מסתבר לומר דגם בזה נידון בתורת חסר, וא"כ אפשר לומר דזה קמ"ל רבה בר בר חנן, דבחסרון מודו רבנן לרבי אליעזר דפטור, והיינו אף בחסרון מבפנים, אבל באופן שכתבנו, דהיינו שנחסר מן המדה מבפנים אחרי הוצאת הכזית לחוץ, וגם בזה נידון לתורת חסר, - ומיושב קושיות התוס' דשפיר קמ"ל טובא דאף בשנחסר מבפנים אחרי הוצאת הכזית ג"כ נידון בתורת חסר, ואין בזה משום חוץ, ושפיר משני הש"ס דמיירי בחסרון מבפנים, היינו באופן שכתבנו, ואין לנו לפשוט בשנחסר בחוץ, משום דשאני מה שהיא לחוץ דכבר יש עליו פסול יוצא, ואפשר לומר דהחסר ממנו לא אהני מדי, והכל כמש"נ גמ' אמאי והא איכא חציצה, - ופירש"י שהבשר שאינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורין למערכה וכו' רב אמר מין במינו אינו חוצץ. - לכאורה יש מזה קצת ראי' דבשר וחלב מין אחד הוא, וזהו כשיטת הרא"ש דסבר בחולין דשומן וחלב מין אחד הוא, וה"ה בשר וחלב ודעת הא"ז דבשר וחלב ב' מינים הם,- עי' ברש"ל פסחים ל', ובר"ן פר' גיד הנשה, - והנה בכו"פ סי' כ"ח הקשה בשחט בהמה למעלה ודם חיה למטה אמאי לא יכסה בשביל חיה, ואם בשביל דדם בהמה חוצץ, הא קיי"ל רמב"ם אינו חוצץ, ותירץ דדם בהמה כיון דאינו במצות כיסוי הוי אינו מינו יעו"ש, - ולכאורה קשה מסוגיא דהכא דבשר ואימורין דלא הוי בשר חציצה לאימורין ולמזבח מטעם דמב"מ אינו חוצץ, אעפ"י דהבשר אינו דומה להאימורין בדין הקרבה. - ואפשר לומר משום דשאני הכא דעכ"פ הבשר ראוי להקרבה בקרבן עולה ומטעם זה נקרא מב"מ. משנה קמצה וחזר קומצה לתוכה. והקריבה בחוץ חייב, - פירש"י מפני שכיוצא בה בפנים כשרה. כדתנן בהקומץ נתערב קומצה בשירי' לא יקטיר. ואם הקטיר עלתה לבעלים, יעו"ש. - והנה מבואר מזה דתערובות הקומץ בשירי' עדיפא מהני הפסולים דאם עלו לא ירדו, - והיינו דבהני דאם עלו לא ירדו אינם עולים לרצון עבור הבעלים בתורת קרבן, כמו שביארנו לעיל בדף ל"ד ע"ב, ומבואר זה ברש"י לעיל פ"ב במשנה. וה"נ כוונת רש"י בזה דלהכי חייב משום חוץ מפני שמתקבל בפנים לקרבן גמור. - ומטעם זה לא גריס בשיט"מ בגמ' ואמאי והיינו דבאמת לא פריך הגמ' על משנה דידן על חיוב שחו"ח, משום דבאמת בחיוב שחו"ח יש לחייב גם באופן אשר בדיעבד אם עלו לא ירדו,