נזר הקודש - זבחים קפג

הש"ס דגם שרצים טהורים שיעורן במשהו, וזה נלמד משרצים טמאים. וכמו שפירש"י. דף ק"ז דהאיכא המעלה והמעלה קשיא, - והיינו דאיכא תרי אופני העלאה אברי פנים, ואברי חוץ, - ויש לעיין אם הני אופנים דהעלאה הם שני מינים שווים לגמרי, דהיינו שהם נבדלים זה מזה. - ונפק"מ לענין הדין דבעינן לענין ידיעה דשוגג המביאה לחיוב חטאת ידיעת החטא, כמבואר ברמב"ם בפר"ב משגגות, - ואם אמרינן דשתי מיני עברות נינהו, א"כ בעינן שידע ידיעה ברורה איזה מין העלאה היתה, אם פנים או חוץ. - ואם הם מסוג אחד אז לא בעינן שידע איזה מן העלאה היא. והנה מדברי רש"י יש להוכיח דסוג אחד הם, והוא מהא דהקשה רש"י מדוע לא אמרינן שם העלאה קתני וכו' יעוי"ש - ואם אמרינן דשני מיני העלאה נינהו, - א"כ ליכא למימר שם העלאה קתני ואינו דומה לשבת שכל המלאכות תחת סוג אחד נינהו לענין ידיעה, כדמשמע מרמב"ם שם, - וע"כ דסבר רש"י לדבר ברור דשני מיני העלאות סוג אחד נינהו. אבל לא כן הוא שיטת התוס' שהקשו בד"ה דאיכא, קשה הא דלא משני ההיא דכריתות כריוה"ג דפטר מוקטרי חוץ יעוי"ש, - ולכאורה תמוה טובא מדוע לא הקשו התוס' דאתיא גם כחמים דהכא, אבל סברי כר' יהושע דסבר גופין מוחלקין, כדתנן בכריתות ט"ז בשוחט חמשה זבחים בחוץ חייב ה' חטאות משום דהוי גופין מוחלקין, ושוב לא תיקשה ליתני העלאה העלאה, דמאי ליתני, אם לענין שני חיובים, הלא כיון דהני שתי העלאות הוי גופין מוחלקין, ובגופין מוחלקין בלא"ה חייב שתים. וא"כ מדוע דחקו התוס' לומר לאוקמי' כריוה"ג. - ומצאתי בטהרת הקדש שנחית לדייק כן על התוס'.. אבל אם אמרינן דסברי התוס' דהני שני מיני העלאה הם תרי סוגי עברות,- ולענין חיוב, בעינן לכל אחד ידיעה גמורה, - אתי שפיר דלא נחתו לזה רבותינו התוס'. והיינו דאכתי תיקשי דליתני המעלה המעלה, כיון דשני סוגי עברות נינהו. - להכי הוכרחו התוס' לומר דיש לאוקמי' כריוה"ג דפטר מוקטרי חוץ, - נמצא מבואר דפליגי בזה רש"י ותוס', - ואע"ג דהתוס' בדיבור הקודם מפרש כרש"י, - אבל בדיבור זה סברי התוס' האי חידושא, ולדברי התוס' הזה יתיישב גם הקושיא שהקשו לעיל מהא דע"ז, - ודו"ק אבל יש לדחות, דאפשר לומר דאפילו אם חייב על גופין מוחלקין מ"מ הי' לו להתנא להודיענו חידוש דין הזה דשתי העלאות. - וא"כ אין מקום לומר דלתוקם המשנה כר' יהושע דמחייב בגופין מוחלקין, - משום דאף לדידי' יש מקום להקשות ד דליתני העלאה העלאה להשמיענו חידוש דין דמוקטרי חוץ, ולהכי הקשו התוס' דלוקמי כריוה"ג דפטר מוקטרי חוץ - אבל עכ"פ לא קשה כלל קושיית הטהרת הקדש. - ודברי התוס' נכונים ע"ב תוד"ה להכי כתבי' קרא דלא תותי מבנייא. - תימא על סוגיא זו דבפ' בתרא דרשינן אשר יעלה עולה מה העלאה שהיא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה למועטי קומץ ומקבל והיוצק והבולל והפותת והמולח וכו'. - יעוי"ש. - ותמוהני טובא דסוגיא דהתם מיירי למעט בכדי שלא נלמד מהעלאה בלימוד הבנין אב מהעלאה, אלא מה שהוא דומה להעלאה, וזהו כל שהוא גמר עבודה, ואין לנו לרבות וללמוד מבנין אב דהעלאה, אלא המנסך ומקטיר קטורת ומקטיר קמצים ומקטיר מנחת כהנים שהוא דומה להעלאה ממש, וכמו שמבואר בפירש"י שם, אבל היוצק והבולל וכו' שאינם דומים להעלאה, מפני שאינם גמר עבודה, ולא נלמוד מבנין אב מהעלאה,- אמנם יש ללמדם במה הצד, מהעלאה, שהוא גמר עבודה, ומשחיטה, שהוא תחילת עבודה, ומשניהם שפיר נלמד יציקה ובלילה וקבלה וכדומה, בדרך הצד השוה דבעלמא, - ועל זה קאמר הש"ס הכא בסוגיין, דא"כ לא יאמר בזריקה, ותותי מבינייא, דהיינו שגם זריקה נלמד בהצד השוה, וא"כ למאי כתב רחמנא זריקה, בכדי ללמדנו שלא נדון בזה הלימוד דהצד השוה, וצריך עיון. גמ' איתמר המעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב ריש לקיש אמר פטור, ר' יוחנן אמר חייב קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. ופסק הרמב"ם כר' יוחנן מטעם זה, והנה לפ"ז יש לעיין בדברי הרמב"ם פר"א מאיסו"מ ה"ד שכתב דהמטיל מום בקדשים בזה"ז עובר בל"ת אלא שאינו לוקה יעוי"ש, וקשה אמאי אינו לוקה כיון דחזינן דמחייב הרמב"ם כרת על שחו"ח בזה"ז, וכמו כן מדוע לא יתחייב מלקות בהטלת מום בקדשים בזה"ז, וצ"ע. עי' מה שכתבנו לעיל נ"ט בענין זה. חיבורי עולין כעולין דמי, ור"ל אמר פטור חיבורי עולין לאו כעולין דמי יעוי"ש. ביאור הדברים נראה דפליגי אם ע"י חיבור להקדושה הרי היא כעצם הקדושה, וסברת ר' יוחנן דחיבור להקדושה הרי הוא כקדושה עצמה, וזהו גם כן ביאור סברת הש"ס חולין צ' בסברת רבי דסבר דמחוברין דהיתרא לא איצטרך קרא לרבויי להקרבה. תוס' ד"ה רבי יוחנן, הקשו למ"ל לר' יוחנן מטעם החיבור הא שמעינן לי' לרבי יוחנן דאמר יש הקטרה בפחות מכזית יעוי"ש. - והנה שם במנחות בתוס' ד"ה יש, מבואר דסבר ר' יוחנן כן רק במנחה ולא בזבה, והכא בזבח מיירי. דף ק"ח אמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו, רבה אמר קבלה בכלי חול א"ב- מבואר דמאן