נזר הקודש - זבחים קעז

אמר לי' מאי אמור רבנן בי מדרשא. - א"ל מאי קשיא לך דקתני חישב ואח"כ חתכו טמא. - טומאת ביהס"ת - וטומאת ביהס"ת אינו מטמא. - ומשני הא רבי מאיר היא דאמר טומאת ביהס"ת מטמא, - אמר לי' והא זימנין סגיאין אמרה קמאי ואמרי לי' שני לי' לר"מ בין טומאה דבעי הכשר לטומאה דלא בעי' הכשר, - אמר רבא ומאי קושיא דלמא בשהוכשר,- אמר לי' רבה בר רב חנן לרבא למה לי הכשר, הרי מטמא טומאה חמורה אגב אביו, אמר לי' כששימש מעשה עץ שימש, פירש''י האי בשר לא שימש בתורת אוכל וכו' והשתא הוא דאיתעביד אוכל ופנים חדשות באו לכאן, - וא"כ מבואר דלא בתורת הא דסופו לטמא טומאה חמורה, מפני שמעשה עץ שימש בהיותו במחובר, - והרמב"ם שכתב דלא בעי הכשר מטעם הטומאה החמורה, הרי זה היפך הסוגיא שכתבנו, - וזהו כוונת הראב"ד בהשגה. יב ויש לעיין בעיקר הדין דקיי"ל דאבר נקרא שיש בו בשר גם כן, דהיינו בשר וגידין ועצמות, זהו תורת אבר - ותמונתו, כמבואר ברמב"ם פר"ב מאבוה"ט ה"ג וז"ל והאברים אין להם שיעור אפילו הי' כשעורה או פחות מטמא, והוא שיהי' האבר כברייתו בשר וגידין ועצמות יעוי"ש. - איזה בשר בעינן, אם בעינן דוקא בשר בריא ראוי למאכל אדם, - א"ד אפי' בשנפסל הבשר מאכילת אדם גם כן משלים התנאי דאבר, - ואם נחליט דבעינן דוקא בשר בריא להשלים האבר,- באופן שהוא ג"כ מאכל אדם, ומקבל טומאה גם כן, - ויש לעיין ג"כ לפ"ז דבשר הצריך מחשבה לאכילה לקבל טומאה, ובלא מחשבה אינו מקבל טומאה אינו חשוב בשר לפ"ז להשלים תנאי דאבר, - מטעם דבשר מעליא בעינן, ובהחלטה הלזו יש לעיין מדוע אמרו בש"ס כששימש מעשה עץ שימש על הבשר דהאבר הוא - ע"כ כמו שבעינן עצמות וגידין להאבר, - כן בעינן ג"כ בשר, ובצירופם ביחד משלימים תואר אבר בכל פרטי אבר והדינים אשר לו - וכיון שבעינן גם כן בתנאי האבר שיהי' הבשר ראוי לאכילה למאכל אדם, - וא"כ ע"כ גם מעיקרא בתורת אוכל שימש, כיון שבלא זה אין עליו תורת אבר.- וא''כ היאך אמרו בש"ס על הבשר מעשה עץ שימש. - שלא שימש בתורת אוכל. - וקשה הא שפיר שימש בתורת אוכל גם כן. יג והנה אפשר לומר דהסוגיא אזלא לשיטת ר' עקיבא דסבר דלא בעינן כלל בשר להשלמת האבר, כמבואר בתוס' שם בחולין ד"ה בין רבי לר"ע וכו' דלר"ע לאו דוקא ארכובה הוי אבר, אלא אפילו גם שארי אברים שהי' עליהם בשר והוסר מהם הבשר גם כן תורת בשר עליהם יעוי"ש. - וכיון שגם כשהוסר הבשר תורת אבר על האבר, להכי אית לן לומר דגם בעודו במחובר הוי בשר ג"כ אינו מטמא האי בשר בתורת אבר. - ולהכי לא שייך לומר בבשר של האבר סופו לטמא טומאה חמורה, כיון שבאמת אינו מטמא טומאה חמורה, - ואין תורת אבר עליו לענין טומאה דהאבר, - וה"פ בש"ס כשמשני כששימש מעשה עץ שימש, - היינו שאינו משמש בתורת אבר אלא בתורת עץ בעלמא, -ולא בתורת אבר, -ולהכי בעי האי בשר הכשר כשארי בשר דעלמא, - כיון שאין לו שייכות להא דסופו לטמא טומאה חמורה, - אבל הרמב"ם דסבר דבעינן בשר בהדי גידין ועצמות להשלמת תודת אבר, ובעינן גם כן בשר בריא כחקי בשר, - וא"כ הרי לא שייך לומר מעשה עץ שימש, כפירש"י, שלא שימש בתורת אוכל, דליתא דהרי שפיר שימש בתורת אוכל בכדי להשלים תנאי זה דהאבר, וגם אין לפרש כמו שפירשנו להרמב"ם מעשה עץ שימש, - שאין אנו צריכין אותו להאבר. להשלמת תנאי דאבר, - והוי שפיר האי בשר דהאבר סופו לטמא טומאה חמורה, ולא בעי האי בשר הכשר, - ויבואר לנכון דברי הרמב"ם. יד אמנם יש להעיר הא מבואר דגם אבמה"ח בעצמו הבשר שבו צריך מחשבה לאכילה והנה גם בבשר אדם קיי"ל דצריך מחשבה, - כמבואר בעוקצין פר"ג מ"ב, ומבואר שגם באדם איכא תורת אבמה"ח בין לענין טומאת אהל לענין פרטי אבר שתהי' גם בשר עמו, אעפ"י שהבשר צריך מחשבה לאכילה, - ובין לענין איסור שיש באברי אדם תורת אבמה"ח כמבואר בריטב"א כתובות ס', ובמל"מ פרי"ד מה' אבל, - ואפשר שמטעם זה גם בשר הנפסל מאכילת אדם הוי בשר מעליא. - להשלים תנאי זה דאבר, - אבל יש לומר דלא דמי דשאני התם הא דצריך מחשבה, זהו מפני שבני אדם בדלין מהם בלא"ה לא מפני פחיתות עצמותם, - משא"כ בשנפסל מאכילת אדם מפני הפחיתות שנעשה השתנות בהם ונפחתו בפחיתות כזה אשר אינם ראוים לאכילת אדם, - בשר כזה לא מהני להשלים פרטי ודינו אבר- והביאור בזה כפשוטו,- דהתם בשהבשר לא נשתנה מכמות שהי' בראשית היצירה, - אז אין זה גרעון להשלים תנאי זה דאבר, - מפני זה שבני אדם בדילין מאכילתן, - משא"כ בשנפסל מאכילת אדם, שזה בא מפאת ההשתנות, שהרי אין זה הבשר שמראשית היצירה. - והכא לענין מעשה עץ שימש, אפילו אם בעי מחשבה לאכילה בתורת בשר דאבר,- אמנם מפני שבעינן שלא יופסל הבשר דהאבר מאכילת אדם, - להכי נקרא שהוא משמש בתורת אוכל גם כן, - כיון דבעינן קיומו בתורת אוכל, - להשלים חקי אבר ופרטיו. טו ויש להוכיח כן מהא דקיי"ל דבעינן בבשר שעל האבר שיהי' בכדי שיכול להעלות ארוכה כמבואר בחולין קכ"ח, וברמב"ם פר"ב מאבוה"ט ה"ג, ובכס"מ, שדין אדם ובהמה שוין לדין זה יעוי"ש. - נמצא מבואר דאם אין בהבשר שיעור שיכול להעלות ארוכה אין עליו תורת בשר להשלים תנאי זה דאבר, - ולפ"ז גם בשנפסל מאכילת אדם ע"כ הרי אין בו כדי