נזר הקודש - זבחים קעו

כנגד פניו של אדם בין חי בין מת טהור פי' וה"ה לאכילה, הלכך כי היכא דיליף התם היתר אכילה מטהרת טומאה, ה"נ אית למילף הכא לענין שליא דכיון דאינה מטמאה מותר נמי באכילה, וכ"ת הא אמרינן נבלה עד לכלב היינו היכא דמעיקרא חזיא לאדם כדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ"א ע"א אבל היכא דמעיקרא לא חזיא לאדם לא חשיבי אכילת כלב אכילה כדמפרש התם, ואין לדמות הא לנבלת עוף טהור והחלב בכפרים שצריך מחשבה ואפ"ה איכא עלה איסור אכילה] דהתם טעמא משום דבכרכים אכלי לי' בלא מחשבה וכו' עכ"ל. - ודברי רבינו יואל לכאורה תמוה טובא דלדבריו דכל דבר שצריך מחשבה לאכילה אין לוקין על אכילתו. - וכל עיקר הא דלוקה על אכילת נבלת עוף טהור הוא מפני שחשוב אוכל בכרכים. - וא"כ תיקשה הא דתנן שם בעוקצים נבלת בהמה טמאה צריכה מחשבה בכ"מ, וא"כ לפ"ז היאך לוקין על אכילת נבלת בהמה טמאה כיון דלא הוי אוכל בשום מקום בלא מחשבה. ז והנה אפשר לומר דשאני נבלת בהמה טמאה שבהכי חייבה רחמנא. - ובדמיון לגיה"ג למ"ד אין בגידין בנו"ט שעץ הוא ורחמנא חייבי'.- וכן הדין בכל השרצים הפגומים והמאוסים כמבואר בע"ז ס"ח ע"ב. - אבל לפ"ז תיקשה דמאי מקשה הרבינו יואל מהא דנבלת עוף טהור. דגם בזה איכא למימר דבהכי חייבי' רחמנא. ח ובר ונראה דשני ענינים של נבלת עוף טהור איכא. א. ע"י מיתה, ב. נבלה שלא נעשה בה הכשר שחיטה, - והנה ע"כ המשנה דעוקצין דמצריך מחשבה לנבלת עוף טהור, היינו בנבלה הבא ע"י מיתה, ובזה גם הנכרים בדלי, וצריכה מחשבה בכפרים, היינו מחשבת נכרים, משא"כ נבלה הנעשית מפני חסרון הכשר שחיטה, - והיינו כמו שהנכרים עושים כשחפצים לאכול, - כמובן שזה לא צריך מחשבה, כיון שזהו כפי הכשרם, ולא יצאת מכלל אוכל, ובזה שפיר הקשה הרבינו יואל היאך לוקין על נבלת עוף טהור באופן שנתנבלה במיתה. - ואין לומר שע"כ חייבה רחמנא בזה, - דליתא דאפשר דכוונת התורה באופן שנתנבלה בהכשר הגוים, ואין לומר דבאמת אין לוקין על נבלת עוף טהור כשנתנבלה במיתה, דהלא לא אישתמיט שום תנא לומר כן, - ועוד דאם לא הוי אכילה, - אין כאן טומאת נבלות ג"כ, - וזה ליתא לשום תנא שיאמר כן, - זהו מה שהקשה מהא דנבלת עוף טהור, - ומתרץ כיון שהוי אכילה בכרכים, - וביאור הדברים דכיון דבכרכים הוי אכילה לא נפקע תורת אוכל גם בכפרים, - משא"כ בנבלת בהמה טמאה שע"כ לא יצוייר באופן אחר. שהרי גם ע"י שחיטה נבלה היא, וא"כ בהכי חייבי' רחמנא,- זהו לדעתי כוונת הרבינו יואל. ט והנה אעפ"י שנבלת עוף טהור צריכה מחשבה לטו"א, - אמנם לענין טומאת ביה"ב אינה צריכה מחשבה, כמבואר בנדה נ' ע"ב א"ר יוב"נ ק"ו אם מטמאה טו"ח שלא במחשבה וכו' יעוי"ש, - ואעפ"י שע"כ אכילה בעצמותה היא המחשבה, כמ"ש התוס' מנחות ס"ט, - אמנם נפק"מ באופן שתחב לו חברו בביה"ב בע"כ שאין בזה מחשבה לאכילה, ג"כ מטמא טומאת נבלות, - וסוגיא ערוכה נדה מ"ב ע"ב בבעי' דבעי שם מקום נבלות עו"ט וכו' נפק"מ בתוחב לו חברו וכו' ומביא הסוגיא ברייתא יכול תהא נבלת בהמה וכו' יעוי"ש ומסתמא גם באופן שא"א לאהדורי גם ע"י הדחק מיירי, ומ"מ ממועט נבלת בהמה מטומאת ביה"ב מטעם דנלמד מקרא, אבל אינו ממועט מטעם דלא נקרא אכילה, - וע"כ דגם ע"י תחיבה מאחר הוי שפיר אכילה מעליא, וגם באופן זה יש טומאת ביה"ב בנבלת עו"ט.- וביסוד זה שפיר נלמד דע"כ נבלת עו"ט לא בעי מחשבה, והיינו משום דבתחיבה שע"י אחר לא הוי מחשבת אכילה כלל, ובזה שאני איסור חלב דע"כ אינו חייב אלא באופן שאכל בעצמו, או ע"י בשתחב לו חברו והי' אפשר לאהדורי, וכהא דכתובות ל' ע"א - ובאופן זה שהי' יכול לאהדורי, ולא מיהדר, הרי זה אכילה במחשבת אכילה, וזהו ההבדל שבין איסור לטומאה. דבאיסור אינו חייב רק אם עשה ברצונו הטוב, ובבחירה חפשית, - משא"כ בטומאה דאין טענת אונס, - וגם בשנטמא באונס הרי זה טמא, - והנה גם בנבלת עו"ט שהטומאה באה בביה"ב, דע"כ גם בשבא לביה"ב מכח מכריח גם תורת טמא עליו, וכמש"נ. י ונראה להביא ראי' מהא דאיתא בספרא פ' אחרי דאיתא שם יכול אם הקיאה תהא מטמא בגדים דרך יציאתה ת"ל אשר תאכל בדרך אכילתה היא מטמאה, ואינה מטמאה דרך יציאתה - ע"כ. - והנה בהקאת המאכל דרך יציאה, בודאי שאין זה דרך אכילה, ואין כאן מחשבת אכילה, ומ"מ בעינן לימוד למעט, - ואם אמרינן דתחיבה ע"י האחר בביה"ב אינו מטמא, א"כ ליתני רבותא טפי שגם ע"י תחיבה לביה"ב ע"י אחר אינה מטמאה, דזהו רבותא טפי.- וע"כ מוכח דהתחיבה בביה"ב ע"י אחר מטמא בגדים, וכמש"נ. בדין א ב מ ה"ח. יא כתב בהרמב"ם בפר"ג מטומ"א ה"ה וז"ל החותך בשר מאבר מן החי ואח"כ חישב עליו צריך הכשר, חישב עליו ואח"כ חתכו אינו צריך הכשר, מפני שמטמא טומאה חמורה כנבלה, וכל המטמא טומאה המורה אינו צריך הכשר עכ"ל, וכתב הראב"ד וז"ל א"א טעה בכל זה דאין סופו לטמא טומאה חמורה, ומה שאמרו חישב עליו ואח"כ חתכו טמא, מוקים לה בשהוכשרו בחיבורו אם האבר וכו' יעוי"ש. - וביאור דברי הראב"ד דהנה מבואר בחולין ק"כ ת"ר החותך כזית בשר מאבמה"ח חתכו ואח"כ חישב עליו טהור, חישב עליו ואח"כ חתכו טמא. - רבי אסי לא על לבי מדרשא אשכחי' לרבי זעירא אמר