נזר הקודש - זבחים קע

ד והנה ידידי הרב הגאון ר' עזרא אב"ד וויינוטא נ"י אמר ביישוב דברי התוס', דסברת התוס' לפום הס"ד דלא ידע סיפא דברייתא דמבואר להדיא דבקרבן צבור הבשר מותר באכילה, דאיתא שם בין בשוגג ובין במזיד הורצה, והיינו להתיר בשר באכילה, כמבואר יבמות צ', נמצא לפי האמת ע"כ סברי התוס' ג"כ דהבשר מותר באכילה, עכת"ד, - והנה לפי דבריו דמבואר להדיא בברייתא, וא"כ תיקשה מדוע לא הביא לברייתא זו בירושלמי שם, ובירושלמי הסתפקו בזה מעיקרא, ולא פשטוה מברייתא זו, - לכן נראה דאין להוכיח מברייתא זו, והיינו מפני דמיירי בטומאת דם. ואנן קיי"ל דטומאת דרבנן, ובאופן זה פשיטא דהבשר נאכל, כיון דמדאורייתא הוי קרבן הבא בטהרה. ה והנה יש לומר דהתוס' הכא באופן שאין מקטירין את האיסורין המתירין הבשר באכילה -דזה ודאי כיון שלא הורצה ע"כ הדין שאין מקטירין האימורין, וממילא חסר להבשר המתיר שלהן.- ואין לומר דדינם כנאבדו, כיון דעכ"פ מדאורייתא טהורין ועומדין להקריבן, - וכן כתב הטורי אבן לחגיגה ז' דבשביל דרבנן לא מקרי נאבדו האימורין, - ולפ"ז יש לומר דהתם בירושלמי מיירי באופן שהקטירו האימורין שלהם, ולהכי באופן זה נאכל הבשר לטהורין. ו איברא דדבר זה אם מקטירין האימורין בקרבן צבור הבא בטומאה, מצינו לרבותינו דפליגי בזה. - והוא דדעת התוס' יומא מ"ו ד"ה תחילתו דאין מקטירין האימורין בקרבן צבור הבא בטומאה יעוי"ש. - אבל דעת הרמב"ם בפר"ד מה' ביא"מ הי"א כתב דמקטירין בטומאה, נמצא דלשיטת הרמב"ם שפיר מיירי שם בירושלמי שהקטירו האימורין. - אמנם גם זה אתי שפיר. דהרי קיי"ל בנטמא או בנאבדו האימורין דהדבר מותר כדאיתא פסחים נ"ט - אבל כל זה לא שייך הכא בדם שנטמא דמדרבנן לא הורצה, - ובזה הדין גם טרם הקטרת האימורין דהבשר אסור באכילה מטעם דחסר המתיר, וכל זה למ"ד טומאה דחוי', - אבל למ"ד טומאה הותרה שפיר מקטירין האימורין לכתחילה, -כן נראה בביאור דברי התוס' בזה. - ובזה יושב גם סוגיא דב"ק שם, דע"כ מיירי שם באופן שהקטירו האימורין, והיינו דלדעת הרמב"ם מקטירין האימורין לכתחילה, ולדעת התוס' מיירי באופן שאין צריך להקטיר, דהיינו שנאבדו, ואין חסר להם המתיר, אבל באופן שישנם להאימורין מעכבין את האכילה, מטעם דחסר המתיר להבשר. ז ובעיקר דברי הירושלמי יש לפרש דפליגי שם בזה ר' הילא ור' זעירא, דר' הילא סבר דהבשר טהור נאכל, ור' זעירא סבר דאינו נאכל. - וזהו שמביא שם מתניתין דפסחים הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה, והכא נמי שבא בטומאה. - ביאור הדברים בזה דמבואר שם דאם הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשו בטומאה, - והיינו דשדינן בשר הקרבן בתר עיקר הקרבן, דהיינו הדם, - א"כ גם בנידו"ד שדינן הבשר בתר דם לחומרא, לומר שדינו כמו קרבן הקרב בטומאה, ואין הבשר נאכל אעפ"י שטהור הוא, - נמצא לפ"ז דכל עיקר האי דינא במחלוקת שנוי', --וא"כ אפשר דסברי התוס' דהמקשן שם ביומא סובר כשיטת ר' זעירא, ובזה יש ליישב דברי רש"י הכא, דמפרש הסוגיא כשיטת ר' זעירא דבירושלמי שם, דלדידי' קרבן צבור הבא בטומאה אין הבשר נאכל לטהורין,- והנה איתא שם בירושלמי דחילי' דר"ז מר' הושעי' יעוי"ש, והכא בסוגיא דידן בעל הבעי' הוא ר' אושעי', ולשיטתו הוכרח רש"י לפרש כן, - אבל לדינא אפשר לומר דמודה רש"י דהבשר נאכל לטהורין, כסוגיא דב"ק. ח והנה הרמב"ם בפר"י ממעה"ק הכ"ג כתב וז"ל קרבן צבור הבא בטומאה אעפ"י שהטמאים מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורים לאכול לערב - ותמה בזה הכס"מ הרי קרבן הכא בטומאה אינו נאכל כלל לטהורין. - ואפשר לפרש דמיירי הרמב"ם שהבשר נשאר בטהרה, ונאכל לטהורין. וכסוגיא דב"ק אמנם אין הכרח לזה, דשפיר מתפרשין דברי הרמב"ם כמו שפירש הרי"ק שם. - והנה דברי הכס"מ תמוה טובא, שפירש שדברי הרי"ק דחוקים, ובאמת דבריו דחוקין טובא ביותר, - דהנה פירש דהרמב"ם בק"פ מיירי. - וקשה הא אין לכהנים בפסח כלל שום חלוקה, - וגם בעיקר דבריו שמחדש דאין טמאין נמנין עם הטהורים בפסח אחד, - אעפ"י שיהיו ראוים לאכילה לערב, - ותמוה הלא קיי"ל שו"ז על הטבו"י - כמ"ש הרמב"ם בפר"ו מק"פ. - ומיירי בסתמא בפסח שחבריו טהורים, דהרי מיירי בפסח הבא בטהרה, בפסח שבא מחצה גם בטומאה. ודברי הרי"ק נכונים. ע"ב תוס' ד"ה אמר רב חסדא וכו' ויש לתמוה דמשמע דשרי ר' שמעון לשחוט ולזרוק אחר שמת לו מת משום דאנינות לילה דרבנן, והלא אנינות יום הוא דאורייתא, ודל אכילה מהכא מ"מ הקרבה אסור וכו' וכ"ת משום דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאנינות דכשהוא שלם הוא מביא, - א"כ היכי דייק :

מינה דאנינות לילה מדרבנן הלא אפי' היא דאורייתא דחיא, - והעיר בזה ידי"נ הרב הגאון וכו' ר' נחום ברוך גינצבורג שליט"א מחבר ספר נחמד מקור ברוך דהלא דאנינות דהקרבה הוא מצד איסור, ושייך בו דחיי', - משא"כ אנינות דאכילת קדשים הוא מצד פסול, ולא שייך בו דחיי' כמ"ש התוס' מנחות ושפיר מוכיח הסוגיא דאנינות לילה הוא דרבנן, דאי דאורייתא ל"ש בזה דחיי' כיון דשם פסול הוא, עכת"ד. הנה מהא דהתוס' מנחות באמת יש לחלק דהתם הביאור בקרבן דבעינן פעולות מכשירות לקרבן, ואם .