נזר הקודש - זבחים קסט

באש"ת, וחטאה"ע הבא על הספק. - והנה בחמאה"ע הבעה"ט אין להסתפק, כיון שליתא באכילה. ע"ב אחד קדשי קדשים וכו' רש"א וכו' קדשים קלים וכו' -וכתב הרמב"ם בפיה"מ שאין הלכה כר"ש. - והנה לעיל צ"ג שם בסוגיא מבואר דסבר התנא במשנה בכיבוס הדם דאף בשהי' להדם שעה"כ אין טעון כיבוס, וזה תלוי בשיטת ר"ש דהכא, וא"כ קשה סתמא אסתמא, וגם פסקי הרמב"ם סותרין זה. - וכבר עמדו בזה התוס' יו"ט, ובלח"מ בפר"ח ממעה"ק יעו"ש. רבא אמר לא צריכא אלא לדאמר מר במים ולא ביין, במים ולא במזוג הא אפי' ביין ואפי' במזוג, - ופירש"י דכיון דלא קפדינן בתרומה אלא אהגעלת איסור הנבלע בו יעוי"ש, - מבואר מזה דבכל מקום דבעינן הגעלה להפליט האיסור שפיר דמי להיות נגעל אף במשקין לבד מים, - ומזה יש לתמוה על הרמב"ן שהי' אומר שאין מגעילין אלא במים ולא א דף ש"ט בעי רב אושעי' טמא בקרבנות צבור מהו שיחלקו לו מי אמרינן המחטא אמר רחמנא והאי נמי מחטא הוא או דלמא ראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק וכו'. ופירש"י דמיירי בקרבן צבור שהקריבוהו טהורין, דאילו בהקריבוהו טמאין לא קא מיבעי' לן דהרי הבשר אינו נאכל כמבואר בכיצד צולין. - מבואר מדברי רש"י דלא יצוייר בעי' זו בקרבן צבור הקרב בטומאה ע"י טמאים, והיינו מפני שכיון שקרב בטומאה אינו יצוייר אכילה של טהרה, - ואעפ"י שבאמת יצוייר דהקרבן קרב ע"י טמא, והבשר לא נטמא, ונשארה הבשר טהור, ונאכל לטהורים, וא"כ לפ"ז גם בשקרב בטומאה יש למיבעי' באופן הזה שנשארה הבשר טהור, ונאכל לטהורין, דבזה יש למיבעי' היאך הדין בטמא שיהי' טהור לערב אם יש לו חלק בשר. מטעם דלא יוגרע חלקו בקרבן צבור הבא בטומאה, - ומדחזינן דפירש"י דמיירי בקרב בטהרה דוקא, משמע מזה דסבר רש"י לדבר בדור דבקרב בטומאה לא משכחת לה להאי בעי', והיינו . דהקרבן הבא בטומאה, אז אף אם לא נטמא הבשר, מ"מ אינו באכילה כלל. - וקשה טובא מסוגיא דב"ק ק"י אמר רב ששת אם הי' כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכלי מי שירצה וכו'. היכי דמי אי דאיכא טהורים טמאים מי מצו עבדי ואי בליכא טהורים עבודתה ועורה לאנשי משמר והא טמאים נינהו ולא מצי אכלי, אמר רבא אימא לבעלי מומין טהורין . שבאותו משמר - הרי מבואר מזה דאף בקרבן צבור בשארי משקין, כמבואר בתשובת הרשב"א סי' תק"ג שכתב כן בשם הרמב"ן, ותמוה הרבה, שהרי מצינו הכא לענין תרומה דמהני הגעלה בשארי משקין, כיון שהעיקר בזה להפליט האיסור. - אמנם אפשר לומר דשאני תרומה דגם בהגעלת שארי משקין נעשית כפסולת, ונתחללה מקדושתה קדושת תרומה, וממילא נתבטל גם האיסור של תרומה, והרי זה כתמדי שכר של תרומה, ב"ב צ"ח, ובחידושי הרמב"ן שם, - משא"כ בשארי איסורים בעינן לעשות ההגעלה שיהי' בכחה להפליט הטעם לגמרי, וזהו ע"י הגעלת המים שזהו המובחר שבהגעלה, משא"כ שארי משקין שאינם פולטין הטעם לגמרי רק עושים את הטעם לפגום ולפסולת, וזהו ההבדל שבין תרומה לשארי איסורים. - ולפ"ז נראה דלשיטת הרמב"ן אין לעשות ההגעלה במים מעורב עם אפר. שמסתבר שגם כן דינה כשאר משקין, - וכן מצאתי בב"י או"ח סי' תנ"ב, שכתב שכן הוא לדעת הרמב"ן. - ולפי מה שכתבנו הדברים נכונים מאד, בסברת דבריו, אמנם הב"י שם הביא בשם הא"ח שדברי הרמב"ן הם בלכתחילה. פרק שנים עשר בדין בשר הבא בטומאה הקרב בטומאה מכ"מ הבשר נאכל להטהורים, והיינו ע"כ באופן שלא נטמא הבשד, וזה היפוך דברי רש"י. ב והנה אפשר לומר דזה תליא אם הותרה טומאה בצבור או דחוי', - והיינו דלמ"ד הותרה טומאה בצבור הבשר נאכל לטהורים, ולמ"ד דחוי' אין הבשר, אף שטהור הוא, נאכל לטהורים, והכא כוונת רש"י למ"ד דחוי'. - אבל אי אפשר לומד כן דע"כ הסוגיא דב"ק בעל המימרא הוא רב ששת, והוא סבר ביומא ו' דטומאה דחוי' בצבור, וזה מוכח גם מהסוגיא שם, מדפריך אי דאיכא טהורים טמאים מי מצו עבדי, וזהו דוקא למ"ד טומאה דחוי' בצבור, וכמו שמבואר שם בתוס' מסקנא שם דהבשר שהוא טהור נאכל לטהורים, - איברא דהתוס' ביומא ז' ד"ה דם כתבו דלמ"ד טומאה דחוי' בצבור אסור באכילה הבשר אעפ"י שטהור הוא יעוי"ש וגם על דברי התוס' תיקשה טובא מסוגיא זו דב"ק. שכתבנו. ג והנה גם בירושלמי פסחים פר"ז ה"ה איתא שחטו אותו בע"מ וזרקו אותו טמאין, אמר ר"ה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, והבשר כל טהור יאכל בשר, הרי יש כאן טהורין שיאכלוהו עכ"ל, הרי מבואר דהבשר של קרבן צבור הבא בטומאה אם לא נטמא הבשר, נאכל לטהורין, ומבואר ג"כ שם בירושלמי דמיירי גם למ"ד טומאה דחוי' בצבור, יעוי"ש. - וזה מתאים לש"ס שלנו ב"ק, שכתבנו לעיל. - עי' שם בניות"ש.- - שהקשה על התוס' דיומא. והנה