נזר הקודש - זבחים קסד

''על הבגד'' יעוי"ש. - ולשיטת הרמב"ם דהמצוה של כיבוס בבגד כזה, הקרוע, לא הוי אלא מצוה דרבנן, וא"כ ע"כ צ"ל דליכא איסור הכנסה דבגד טמא קרוע כזה, ואף מדרבנן מותר, דאל"כ היאך דוחין איסור דרבנן בשביל קיום מצוה דרבנן - ויש לעיין לפ"ז בבעי' דרמב"ח לעיל צ"ג בניתז דם חטאת על בגד טמא שמספקא לי' אם טעון כיבוס, - וקשה הא ע"כ אף אם היתה הניתז הזה על הבגד הטמא המונח בעזרה. - אמנם מפני איסור להשות טומאה בעזרה, ההכרח לקרוע את הבגד הטמא בכדי לבטל את הטומאה, ופשיטא שבשביל איסור השהיי' דטומאה קרעינן להבגד קודם מצוה דכיבוס, וממילא ע"כ תהי' אח"כ מצוה דכיבוס, אלא מצוה דרבנן גרידא. -וכאן שלא נפשטא בעי' דרמב"ח הוי לפ"ז המצוה דכיבוס ספיקא דרבנן. ויש לנו לפסוק להקל, כדין כל ספק דרבנן שהוא להקל. - ובזה יש להצדיק הא דפסק הרמב"ם פר"ח ממעה"ק ה"ט דדם הניתז על בגד טמא, אינו טעון כיבוס, דלכאורה תמוה מדוע פסק להקל בספד"א. - ובדברינו אתי שפיר דהרמב"ם לשיטתו בפיה"מ דע"כ לא הוי אלא ספיקא דרבנן. - ויש להעיר בזה הא דכתבו הפוסקים דבאופן שהספק נולד בדאורייתא. וע"י סיבה נעשה דרבנן, אין אומרים להקל, - עי' תשובות רעק"א סי' ס"ד, - וה"ג ע"י קריעת הבגד שאח"כ נעשה ספד"ר). ובדברינו הגירסא הנכונה שם ברמב"ם כגירסת הרי"ק, דבניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס. ג אמנם בעיקר דברי הרמב"ם בפיה"מ יש לעיין בזה טובא. דאם באמת הקריעה דהבגד מבטלת מצוה דכיבוס דאורייתא, א"כ מדוע אמר התנא העצה דקריעה לבטל מצוה דאורייתא דכיבוס, ולא יהי' לפ"ז רק מצוה דרבנן דכיבוס, - והלא איכא תקנה יותר טובה. ואז יהי' גם מצוה דאורייתא בשלימותה, והוא, דהרי יש עצה להכניס הבגד בפחות משלשה על שלשה, כמו שאמר ר"ל שם צ"ה במעיל של כה"ג, דליתא בקריעה, מטעם שאסור לקרוע, דמכניסו בפחות משלשה על שלשה, כמבואר שם, וא"כ ה"נ בשביל ביטול מצות עשה, אמאי לא עשו תקנה זו עצמה, ובשלמא לשיטת התוס' אתי שפיר, כיון דסברי התוס' דגם לאחר הקריעה תורת בגד עליו לענין כיבוס כמ"ש לעיל. - להכי יותר טוב לבטל את הטומאה, ואח"כ להכניסה בפנים בשעה שהיא טהורה, וזה עדיף יותר מלהכניסה בפחות משלשה על שלשה, מטעם דעכ"פ ביאה במקצת איכא באיסור, ופשיטא שאיסור מדרבנן איכא בזה, להכי פשיטא שזה עצה יותר טובה לבטל את הטומאה, ואח"כ מכניסו ומכבסו. אבל לשיטת הרמב"ם דלאחר הקריעה דהבגד נתבטלה תורת בגד מדאורייתא גם לענין כיבוס. - אם כן הלא טוב יותר לעשות עצה פשוטה וטובה, עצה פשוטה וטובה, להכניס בפחות משלשה כדי שיקוים מצוה דאורייתא דכיבוס, וצריך עיון גדול, ד עוד מה שכתב שם בפיה"מ וז"ל אם נטמא אחר שיצאו וכו' קורע המקום שעליו הדם ומכניסו ומכבסו וכו' יעוי"ש משמע דאין קורעין את הבגד כולו, וגם אין מכניסין הבגד כלו לפנים, אלא רק את מקום הדם קורעין ונוטלין ומכניסין לעזרה- ותמוה דזה היפוך המבואר בש"ס שקורעין את הבגד כולו, ומשיירין כדי מעפורת, כמש"ג לעיל, וצ"ע. ה עוד יש לעיין בכל הני שנטמא בחוץ וצריכין תקנה להכניסן בפנים, מדוע לא אמרינן בזה דין דחוי, כמו דאמדינן בעלמא יש דחוי, - ובשלמא לענין בגד שנטמא אפשר לומר דלא הוי עליו תורת דחוי, מטעם דבידו להכניסו בפחות משלשה, אבל בכלי חרס, ונחושת, שנטמא בחוץ, והתנא מחייבם במריקה ושטיפה בפנים ע"י טהרה מקודם, כמבואר במשנה, - ויש לעיין מדוע לא הוי בזה דחוי, וכעין זה הארכנו בספרנו ,דברי סופרים" סי' י"ח - וצ"ע. ו יש לעיין בבגד שניתז עליו דם ואח"כ קרעו את הבגד עד שנתבטל מתורת בגד, וליתא במצוה דכיבוס, ואח"כ נתחברו הקרעים מחדש בגד שלם. אם יש בזה עתה מצוה דכיבוס, או לא. והיינו שמספקא לן אם אמרינן חוזר וניעור, ונתחייב הבגד בכיבוס, א"ד אמרינן כיון שנדחה נדחה, ואת"ל דאין בזה תורת דחוי, אכתי מספקא לן מטעם פנים חדשות באו לכאן, היינו דעכשיו הרי זה כבגד חדש, וממילא הדם שעליו הרי זה כמו ניתז מבגד לבגד דאין טעון כיבוס, כמבואר לעיל צ"ב ע"ב. וברמב"ם פרי"ח מפסוה"מ ה"ט, והאי דם נמי הרי זה כמו ניתז מבגד לבגד, וצריך עיון. ז ואין להקשות מדוע אין מטבילין את הבגד שנטמא, ולאחר הערב שמש יכניסוהו להעזרה, וזה עדיפא מקריעה, וזה גם כן דבר בדור דלא בעינן הכביסה ביומו דוקא. - אמנם הענין בזה מפני שהטבילה במים הרי זה מעין כיבוס, ואנן בעינן כיבוס במקום קדוש דוקא, וכן מבואר במל"מ פרכ"ג מכלים יעוי"ש. - ואעפ"י שבאמת בעינן להמצוה דכיבוס שיעבור על הדם ז' סממנים. - ומים לחודיא אינו די למצוה דכיבוס, כמבואר לקמן צ"ה, מ"מ הכא כיון שע"כ גם מים פועלים פעולה דהכיבוס, להיות מתכבס מעט, הרי זה גרעון מהכביסה דמצוה, מפני שלא היתה במקום קדוש, ולהכי אין תקנה רק להתטהר באופן הזה, שע"י קריעה, ולא ע"י טבילה. ח אמנם בדין של מריקה ושטיפה המבואר במשנה לעיל דבנטמא בחוץ קודם מו"ש דמטהרין אותן מטומאתן ע"י נקיבה שתתבטלו מתורת כלים, וקשה מדוע לא יטבילו את הכלים מקודם, דהיינו הכלי מתכות שטהרתן בטבילה, ומבואר במשנה שגם בכלי נחושת הדין כן, ובשלמא בחטאת אתי שפיר דכיון דבעינן מו"ש שלהן בעזרה במקום אכילתן,