נזר הקודש - זבחים קסג

באה בראשית הנגיעה, נמצא דהטומאה באה מקודם, וא"כ בשעה שנעשה בלוע כבר הוא טמא מראשית הנגיעה, נמצא דדם טמא בלוע בבגד, וא"כ ליתא בכיבוס, כדין דם שנטמא ואח"כ נפל על הבגד, דליתא בכיבוס, ורמב"ח דבעי בניתז דם על הבגד טמא, ע"כ סבר דחיוב כיבוס באה משעת נגיעה, - ומצאנו בהגהות מצפה איתן שנחית לזה יעוי"ש. ו אמנם לפ"ז תמוה לרבא דסבר דעיקר חיוב כביסה באה לאחר שנעשה בלוע בהבגד, דלפ"ז יש לפשוט בעי' דר' אבין אם פסלה כלי בחטאה"ע, ויש להוכיח דלא פסלה תורה כלי בדם חטאה"ע, והוא מדאיצטרך קרא בחטה"ע למעט דמה מתורת כיבוס, ואין כלי פוסל להדם, א"כ נעשה דם פסול בבוא הדם לאויר כלי, ואין לומר כמו שמשני הש"ס דמיירי במדביק כלי בצוארה, דהחיוב והפסול בא בבת אחת, דליתא דע"כ לרבא נפסל הדם מעיקרא קודם שבא חיוב כביסה והוא דהלא החיוב כביסה לרבא בא לאחר שנעשה בלוע בהכלי, ולענין פסול אם כלי פוסל לדם חטאה"ע, ע"כ נעשה פסול מהנגיעה דהכלי, וגם מהאויר הכלי. והוי דם פסול, ולא צריך קרא למעט, וע"כ מוכח דלא פסל בי' רחמנא כלי בחטאה"ע, והרמב"ם הפוסק כרבא דחיוב כביסה בא בבליעה דוקא, א"כ מוכח דלא פסל רחמנא לדם חטאה"ע אם הי' בכלי וא"כ תמוה הא דכתב הרמב"ם בבעי' דר' אבין דספיקא הוי, וא"כ שיטת הרמב"ם צ"ע. ז והנה אפשר לומר דסברת רבא דסבר דעל בלוע הקפיד רחמנא, היינו דזה הוי רק תנאי בחיוב, אבל חיוב כביסה בא תיכף משעת נגיעה, ולאחר שנעשה בלוע הרי זה כנתברר החיוב למפרע משעת נגיעה, ולפ"ז שפיר יש מקום לבעי' דרמב"ח, וצ"ע. ח אמנם נראה דהא דאמר רבא דדם עולה למטה, . ודם חטאת למעלה, אין טעון כיבוס, משום דליכא בלוע, אין ללמוד מזה דבכל התזה על הבגד איכא זמן מועט שהוא רק במציאות נגיעה בלא בלוע, אלא עיקר הדברים שאין דין הזאה על הבגד, אלא כשהבגד נכתם ע"י הדם שיהי' ראוי למצות כיבוס. שענין הכיבוס הוא הוצאת הדם, ונקיון הבגד, וכדאמר דמעבירין ז' סממנים, והלכך בנגיעת דם לבגד לעולם האי נגיעה ראוי לכיבוס, איברא כשדם אחר מפסיק בין דם חטאת לבגד ליכא נגיעה הראוי לכיבוס, שהכיבוס הוא רק בדם הראשון של הבגד, ומיהו נגיעה מקרי דמיירי שהדם התחתון הוה לח עדיין כשנתז דם החטאת שאינו חוצץ, א"נ דאפי' יבש אינו חוצץ לענין זה, שלא נאמר דין חציצה בזה והלכך מקרי נגיעה, ומ"מ אין זה עיקר התזה הראוי' לכיבוס, ונגיעה הראשונה שעל בגד נקי קרי לי' בלוע - הגע עצמך אם היתה התזה בדם חטאת . על הבגד המכוסה בזפת באופן שהוא מיעוט שאינו מקפיד, אשר אין בו דין חציצה, אם יש בזה תורת כיבוס, ובהכרח אתה אומר שליתא הכא תורת כיבוס. מפני שאין הדם בלוע בבגד, אעפ"י שתורת מגע ע"כ איתא גם בזה, דע"כ מדין מגע לא יצא, כיון שהזפת בטל להבגד, ותורת בגד עליו, ושפיר קרינן לזה מגע שהדם נגע בהבגד, אבל לא שייך הכא תורת כיבוס, כמובן, וזהו דין דרבא גם כן שמשמיענו בדם עולה למטה ודם חטאת למעלה, וכמש"נ. - וזהו הכלל בכלל דינו של רבא, וכן משמע מדסמכו ענין לו לדין חציצה, כדאמר דם על בגדו חוצץ. - והכל כמו שכתבנו בזה בספרא "דברי סופרים" ולפ"ז ולפ"ז אין דברי רבא בדין דם עולה למטה, ענין להא דנתז על בגד טמא, ודלא כאחרונים, וכמש"נ. תוד"ה ושקבלו וכו' ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק יעוי"ש- והיינו דמיירי שכבר קבל הפסול כל הדם, ואין זה ענין לדלעיל ל"ד בתוס' שם ד"ה פסול ועי' בגיוה"ש שעמד בסתירת דבריהם,- והיינו דהתם מיירי בדם שבצואר, דלא נעשה שיריים, משא"כ בדם שבמזרק, שנתקבל בפסול, דנעשה שיריים לכו"ע, - ומצאתי לסברא זו במנח"ח מצוה קל"ח. ע"ב תוד"ה מה, ותימא נשפך על הרצפה למ"ל הי' שמעינן לה מניתז מן הצואר. - ונראה דיש לומר דניתז מן הצואר מיירי באופן שניתז טרם שהי' ראוי לקבלה, דהיינו קודם גמר שחיטה. - עי' לקמן ק"י תוס' ד"ה ואי. - להכי איצטרך לאשמעינן הא דנשפך על הרפה. א דף צ"ד תנן במשנה בגד שיצא חוץ לקלעים וכו' נטמא חוץ לקלעים קורעו ונכנס ומכבסו וכו' ופריך בגמ' בגד אמר רחמנא, והא לאו בגד הוא, ומשני דמיירי בשייר בי' כדי מעפורת, ופריך והא אמר ר"ה וכו' חיבור הוא מדרבנן. - ותמוה דכיון דמדאורייתא לאו בגד הוא מטעם דלא הוי חיבור, וא"כ לאו בגד הוא מדאורייתא, וא"כ תיקשה והא לאו בגד הוא, - ועמדו בזה בתוס' שם צ"ה ד"ה ל"ש ותירוצו דכיון דשיירי בי' כדי מעפורת ומועיל בי' יחוד להבא להיות מקבל טומאה, להכי חשיב שפיר בגד לענין דם חטאת להיות טעון כיבוס מדאורייתא, יעוי"ש -יוצא מבואר מזה דלענין כיבוס איכא תורת בגד בששייר בי' כדי מעפורת, ובבגד כזה מתקיימת שפיר מצות עשה דכיבוס. - ולענין להכניס בגד טמא לעזרה, ע"ס כיון שעכ"פ לא ייחדוהו לבגד אין כאן איסור הכנסת טומאה לפנים.- ואף שיש בזה איסור הכנסה לפנים מדרבנן, אמנם מפני קיום מצוה דאורייתא דכיבוס, אין משגיחין על איסור דרבנן. - זהו ביאור הסוגיא לפי שיטת התוס'. ב אמנם הרמב"ם בפיה"מ כתב דקורע הבגד ומכניסו למקדש ומכבסו, וזהו מדרבנן, אבל מדאורייתא אינו חייב לכבס אחר קריעה לפי שנאמר על