נזר הקודש - זבחים קסב

א כתב הרמב"ם וז"ל ניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס, - והקשה הכס"מ הא לרבנן ע"כ טומאה שבשעת נפילה לא הוי כטומאה דמקודם נפילה, ותירץ בשם הרי"ק דגם לרבנן איכא למיבעי הכא, והיינו דאע"ג דבעלמא אין דנין טומאה קדומה לטומאה שבאותה שעה, מ"מ הכא כיון דמקרא ממעטין אפילו בשהיתה שעת הכושר, והיינו מדכתיב ''מדמה", להכי יש למעט גם כן פיסול הבא כאחת, כן מבאר הלח"מ את דבריו יעוי"ש, ולפי דבריהם אכתי לא איפשטא בעי' זו. דרמב"ח. משום דלרבנן אכתי יש להסתפק דאולי גם פיסול דבת אחת ממעטין "מדמה", וא"כ יש לעיין היאך ניחא להו בפסק זה דהרמב"ם לומר דלא טעון כיבוס, דקשה הלא כיון דספיקא הוא אית לן להחמיר בספד"א ולהטעין כיבוס ככל ספד"א דעלמא דאזלינן לחומרא. ב והנה לעיל צ"ב ע"ב, בעי ר' אבין נשפך דם על הרצפה ואספה מהו בחטאה"ע אצרוכי הוא דלא אצרכו רחמנא כלי, והלכך אוספו כשר. א"ד מיפסל פסל בי' רחמנא כלי והלכך אוספו פסול. אמר רבא ת"ש יכול יהא דם חטאה"ע טעון כיבוס, ת"ל זאת, ואי ס"ד מיפסל פסל בי' רחמנא תיפוק לי דבהא איפסל באויר כלי, אמר רב הונא ברי' דרב יהושע במדביק כלי בצוארה, והיינו שניתז על הבגד באופן שלא הי' באויר כלי, נמצא לפי"ז דאפילו אם פסל בי' רחמנא כלי אמנם כיון שבא הפסול בבת אחת שפיר הוי אמרינן דבת כיבוס היא, אם לא מיעטה התורה "מזאת" למעט, הרי מבואר להדיא דאין ממעטין מכיבוס באופן שבא החיוב והפסול בב"א, ולפ"ז בהא דדם שניתז על הבגד טמא אית לן לומר גם כן דכיון שבא הפסול והחיוב בב"א, דבת כיבוס היא, ולא ממעטין מכיבוס באופן זה. ג ורמב"ח דבעי בניתז על בגד טמא אם טעון כיבוס אעפ"י שבא הפסול והחיוב בב"א, - ע"כ סבר דבעי' שלו תלוי גם בבעי' דד' אבין, וחד דינא אית להו לתרווייהו, ואם הדין בניתז על בגד טמא דאין טעון כיבוס מטעם דממעטין מדמה לרבנן דר' אליעזר, וכמו"ש הכס"מ והלח"מ, דלפ"ז ע"כ גם כן מוכח להדיא דבחטאה"ע לא פסל בה רחמנא כלי, דאל"כ למאי איצטרך קרא למעט דם חטאה"ע מדין כיבוס, הא בלא"ה ליתא בכיבוס, מטעם דנפסל הדם בבואם להכלי מטעם פיסול הכלי, ולא מהני מדביק כלי בצוארה, כמו שמשני שם, מטעם דעכשיו אנו סוברים דאף בשבאו בב"א נפסלין הדם, ואם סבר רמב"ם בניתז דם על הבגד טמא טעון כיבוס, מטעם דכיון שבא הפסול והחיוב בב"א, חייב בכיבוס, דאז שפיר מצי סבר כשינויא דהתם שמשני ר"ה במדביק כלי בצוארה, ושפיר איצטרך קרא למעט דם חטאה"ע מכיבוס. אפילו באופן שמיפסל פסל בי' רחמנא כלי בדם חטאה"ע, והספק בדם חטאה"ע במקומו עומד, אם פסל בי' רחמנא כלי בחטאה"ע, או דלא אצרכי' רחמנא כלי בחטאה"ע, ואיכא למימר גם כן דרמב"ח מספקא לי' בשני הבעיות, וזיל הכא קדמחי לי, וזיל הכא קדמחי לי', והיינו אם באנו לפשוט דלא פסל בי' רחמנא כלי בחטאה"ע, והוא מדמצריך קרא למעט מכיבוס, אמרינן דהקרא אתי למעט באופן שבא הפסול והחיוב בב"א, והיינו במדביק כלי בצוארה. ונשמע ג"כ דבניתז דם על בגד טמא דטעון כיבוס, והיינו מפני הב"א, ואם באנו לפשוט דבניתז דם על בגד טמא דטעון כיבוס, אמרינן לאידך גיסא, דבאמת גם בשבא הפסול והחיוב בב"א, אינו טעון כיבוס, והא דמצריך קרא, למעט דם חטאה"ע מכיבוס, מפני שלא פסל בי' רחמנא כלי בדם חטאה"ע, ובתרווייהו מספקא לן. ד והרמב"ם דפסק בדם הניתז על הבגד טמא אינו טעון כיבוס, א"כ פשיטא לי' להרמב"ם דבשבא הפסול והחיוב בב"א דינו כדם פסול, ולפ"ז ע"כ מוכרח להיות סובר בדין חטאה"ע דלא פסל בי' רחמנא כלי, מדאיצטרך קרא למעט דם חטאה"ע מדין כיבוס. והשתא אין לאוקמי דהקרא מיירי במדביק כלי בצוארה, דהרי גם באופן זה סבר הרמב"ם דדין דם פסול עליהם, ועכ"פ יפשוט את השאלה דר' אבין בדין כלי חטאה"ע, דע"כ לא אצרכי, רחמנא כלי בחטאה"ע, אבל לא פסל בי' כלי, ולפ"ז תמוה הא דכתב הרמב"ם בדין זה דחטאה"ע דספק הוי אם כלי פסל להדם שבהטאה"ע, כמבואר בפר"ב מפסוה"מ ה"כ, וא"כ ממנפ"ש דינו של הרמב"ם תמוה, אם לא שנגרוס בהרמב"ם את הגירסא שהביא הכס"מ, שדעת הרמב"ם בניתז דם על הבגד טמא דטעון כיבוס, ובזה אתי שפיר הא דפסק לבעי' דר' אבין דספיקא הוי אם כלי פוסל בדם הטאה"ע, - אמנם נראה דבמדביק בגד בצוארה אין כאן שום פסול על הדם כל זמן שלא פירש הבגד מהצואר, דלא חשיב דם שעל הבגד כמופרש מהצואר, כיון שהדם שבתוך הבגד מחובר לשאר הדם ש שבצואר, וכמו כן בבהמה אי נפל בגד תוך הצואר קודם שקבל בכלי, מותר להזב את הבגד מדמו, בעוד שלא נפרש מהצואר, ולקבל את הדם שנסחט מהבגד, ולא חשיב כנשפך מן הצואר על הרצפה, ואספן, דפסול, וה"נ בחטאת העוף אף שאיפסל נשפך על הרצפה, מ"מ בבגד תוך הצואר לא מיפסל, ושפיר חל דין כיבוס בעוד שהדם כשר, וכש"כ למש"כ לקמן דהעיקר דא"צ בלוע בדין כיבוס אלא נגיעה לחוד. ה והנה לקמן צ"ח ע"ב בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת למעלה מהו. משום נוגע הוא, והא נוגע, או דלמא משום בלוע הוא, והא לא בלע, הדר פשטה דאין טעונין כיבוס יעוי"ש- מבואר מזה דסבר רבא דחיוב כביסה בא דוקא על הבלוע, נמצא דבשעת נגיעה עדיין ליתא חיוב כיבוס. ולפ''ז יש לעיין מה בעי רמב"ח בניתז דם על הבגד הטמא אם טעון כיבוס, והיינו מפני שהפסול והחיוב בא בב"א, ואם הדין דחיוב כביסה בא על הבלוע והטומאה ע"כ