נזר הקודש - זבחים קסא

אף בשנודע לו לאחר זריקה, עכ"פ מוכח שפיר דכלי שרת מקדשין אף ליקרב, ושם מיירי בדין דלכתחילה אבל עכ"פ מוכח דמקדשין להיות גם קרב. ג עוד הביא ראי' מהא דאיתא מנחות כ"ה ת"ש על מה הציץ מרצה וכו' ומשני הא רבנן, הא רבי יוסי דתניא אין תורמין מן הטמא על הטהור וכו' יעוי"ש, וקשה הא שאני התם בהרמה דהוי איסור דברי תורה יעוי"ש. - והביאור בזה דאכתי תיקשה הברייתא דתניא דבמזיד ביחיד לא מרצה, דאין לומר דרבנן היא דסברי בתרומה, דמן הרע על היפה אין תרומתו תרומה במזיד, דלמא שאני התם דעשה איסור דאורייתא. וע"כ מוכח דגם בדם איכא איסור דאורייתא. עכת"ד, - ונראה דהנה בהפרשת תרומה שתי מצות איכא. א. עצם דההפרשה לתקן את הטבל. ב. הנתינה דהתרומה לכהן, כמ"ש התוס' רי"ד בקדושין ז'. - והנה נחזה אנן בעיקר האזהרה דאסור לתרום מן הטמא על שמקורו מקרא דולא תשא עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, שע"כ עיקר האיסור בזה נאמר על מצות הנתינה, היינו שאסור להפריש באופן שיוגרע חלקי של כהן, - אבל ע"כ שאין זה איסור מדבר עצם ההפרשה השייכה במצוה שבינו למקום והרי זה כמו שאמרה תורה בפירוש באזהרה שלא תסבב שתהי' הנתינה לכהן במין הגרוע, - אבל בעצם ההפרשה שהוא בגדר תיקון הטבל דהיינו בהחלק מהמצוה שבינו למקום, אין כאן איסור כלל, -ואפשר שרק מצוה דאנוהו איכא בזה, וכמו במצות שבכל התורה כולה. ואין זה אלא מדרבנן. כמ"ש התוס' בפר' לולב הגזול. אבל אין בזה מצוה פרטית בעצם הפרשת תרומה. - אמנם מפני חיזוק לדברי תורה אמרו חכמים לאסור גם ההפרשה בעצמותה, והרי זה בדימיון לזריקת דם טמא שגם כן אין איסור על עצם הזריקה. - ושפיר מוקים הש"ס ברייתא דתניא דאינו מרצה בדיעבד, שזהו כרבנן, דסברי בתרומה דלא הוי תרומה גם בדיעבד, נמצא דאדרבה ע"כ מוכח גם מסוגיא זו דע"כ ליתא איסור דאורייתא לזרוק הדם טמא לכתחילה על המזבח. וכמש"נ א דף צ"ג דתניא רבי אלעזר אומר מי חטאת שנטמאו מטהרין. - שהרי נדה מזין עלי' וטהורה וכו', - והיינו כי אשה נדה שנטמאת במת גם כן מזין עלי' לטהרה מטומאת מת. והנה בבוא המים על הנדה, הרי נטמאו המי חטאת האלו כדין משקין המקבלים טומאה, ומזה מוכיח התנא רבי בדין כיבוס דם חטאת בעי רמי בר חמא ניתז דם על הבגד טמא מהו וכו' ש"מ היתה לו שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס, ה"מ בזה אחר זה, אבל בבת אחת לא, א"ד לא שנא, אמר לו פלוגתא דר' אליעזר אליעזר דלפ"ז ה"ה גם כן כשנטמאו המי חטאת מעיקרא, גם כן מטהרין את הטמאין מטומאת מת שעליו, - והנה המי חטאת הלא אין בהם רביעית, ומכ"ז מקבלי טומאה בבואם על האשה הנדה, ומבואר שמשקין מקבלין טומאה במשהו, וע"כ שמדאורייתא הוא, מרבא ר' אליעזר ללמדנו מזה דמזין לכתחילה במים שנטמאו גם קודם הזאה, וקבלו המים טומאה בעודם בכלי, והיו הרבה. ואז בודאי קבלו טומאה מדאורייתא, וע"כ מוכח דמשקין מקב"ט בכל שהוא מדאורייתא, - ומזה ראי' לדברי הרמב"ם שכתב בפר"ד מטו"א ה"ב המשקין מתטמאין כל שהן, ומטמאין בכל שהן, אפילו טיפת משקין כו' מבואר דסבר דמשקין מקבלין טומאה גם בפחות מכשיעור, כדמפרש בכס"מ יעוי"ש. וכן מבואר ברש"י ותוס' פסחים ל"ג ע"ב יעוי"ש - ומזה יש לתמוה בדברי התוס' ע"ז ל' ע"ב מביא שיטת הקונטרס דבעינן במשקין לקב"ט רביעית דוקא, והתוס' שם חתרו להביא ראיות דמשקין מקבלין טומאה בכל שהוא, ואח"כ דחו התוס' שם דאפשר לפרש שם דמדרבנן הוא יעוי"ש. - אבל תמוה הרבה מדוע לא הביאו התוספות סוגיא דהכא דמוכח להדיא דמשקין מתטמאין בכל שהוא, - וגם על דברי הקונט' יש לתמוה הרבה מסוגיא דהכא, וכמו שמבואר לעיל וצע"ג. ב והנה יש להעיר בזה לפי דברי המשנה דפרה פר"י מ"ג קלל של חטאת וכו' נתנו על גביו חכמים מטמאין, יעוי"ש -ביאור הדברים דבעינן שיהיו המי חטאת במקום טהור אף באופן שאין בזה תורת קבלת טומאה, -ומזה דן ר' אליעזר דאם מי חטאת שנטמאו אין מטהרין, ממילא בעינן. הנחתן גם כן במקום שהוא טהור. - ולפ"ז כשמזין על הנדה אף שהוא פחות מכשיעור, וליתא בזה קבלת טומאה, אמנם ע"כ ההנחה במקום טמא, ותורת טומאה עלי', וע"כ דמזין גם במי חטאת שנטמאו. ג אמנם תמוה דלפ"ז מניין לר' אלעזר להוכיח דמזין במי חטאת שנטמאו. מדמזין על נדה טמאה בטו"מ. - דהרי אין לנו מזה אלא הוכחה זו דאין משגיחין על דין הנחתן במקום טהור, וזהו כדברי שיטת ר' אליעזר שם במשנה. שלא סבר להאי דינא, כמבואר שם. - אבל עדיין אין לנו להוכיח על עצם דין דמי חטאת שנטמאו דראוין להזאה. - וע"כ דמוכח מזה דמשקין מקב"ט בכל שהוא גם מדאורייתא, וכמו שכתבנו. דם חטאת. ורבנן, וכדמתרץ אביי וכו' יעוי"ש, - ביאור בסוגיא זו כבר כתבנו בקצרה בספרנו "דברי סופרים" אך מפני שראינו שהקיצור לא יספיק, לכן הנכון לכתוב בהרחבת הדברים כפי ההכרח. כתב