נזר הקודש - זבחים טז

שכתבנו דהוי ספק לאיזו כיוון. - והיא ספק מגורשת ואין לגרש בגט זה שתהי' ספק אשת איש. ב ומטעם זה אפילו להמסקנא דמסיק הש"ס דסתמא בגט פסול. - מ"מ בהא דאמר לסופר כתוב ולאיזה שארצה אגרש וכו' מ"מ לא הוי זה בגדר סתמא, אלא בגדר ספק. - ולא הוי הגט פסול מצד ודאי, אלא מטעם ספק מגורשת. מטעם שאין אנו יודעים לאיזה מהן כיוון. ובזה אתי שפיר הא דכתב הרמב"ם בפר"ג מגירושין ה"ב בהאי דינא דהוי ספק גירושין יעו"ש. - וזהו כדברינו משום דספק ברירה לא הוי אלא ספק גירושין. אבל לא הוי פסול לגמרי. - והיינו דהגט בעצמותו גט הוי. אלא שאינו מבורר למי שייך גט זה. ג ומזה מוכח דהא דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה, היינו כמ"ש הר"ן בפר"ג דגיטין משום דבדאורייתא אזלינן להחמיר מטעם ספד"א לחומרא. ובדרבנן אזלינן להקל כדין ספק דרבנן יעוי"ש נמצא דלהקל לא אמרינן אין ברירה, וכפי מה שביארנו מוכח להדיא כן מסוגיא דידן. וכן ע"כ גם דעת הרמב"ם, וכמו שכתבנו. ד ויש להעיר ולתמוה טובא לפי"ז על היש"ש בקונטרס ברירה שכתב דהא דלא אמרינן ברירה בדאורייתא, היינו בין להחמיר ובין להקל, - לומר שבדין דאורייתא הוי דין אין ברירה, ואין כאן ספק גם כן, וכמאן דליתא לעובדא כלל דמיא. - וכתב היש"ש בב"ק שם דף מ"ו, וז"ל ואם הי' בא מעשה לידי הייתי מתיר לכתחילה יעוי"ש,- ותמהני טובא לפי מה שהוכחנו מסוגיא זו דע"כ אין ברירה, היינו דרק ספק הוי, אבל אין בטילות לעצם המעשה. ה ומה שהקשה היש"ש דאם א"ב היינו דספק הוי, א"כ היאך אמרינן באחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל, - ומדוע לא אמרינן דמספיקא לא מפקינן ממונא יעוי"ש הנה אפשר לומר דגם באחין שחלקו אין כאן חזקה מעליא כיון שהספק נולד קודם חלוקה. - והחלוקה שהיא בגדר חזקה בספק נעשית, וא"כ אין זה חזקה מעליא. - ומצינו כן בתוס' ב"ב ב' ד"ה לפיכך אם נפל וכו' דאף דבעלמא אמרינן וליחזי ברשותא דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה, היינו היכא שהי' מתחילה מבורר הדבר וברשות אחד נולד הספק אבל בנפל כותל שבין ב' חצירות מעיקרא נולד הספק בעוד שהכותל קיים וכו' הלכך אם נפל לרשותא דחד מנייהו חולקין ואין לו דין מוחזק יעוי"ש, וא"כ ה"נ באחין שחלקו כיון שהספק גם בשעת החלוקה היתה, א"כ אין זה החלוקה חשיבא חזקה, אלא הרי זה כמו שנפלו החלקים בממילא. - והספק במקומו עומד, - ולהכי שפיר מחזירין זה לזה ביובל. ו והנה מצאתי בר"ש אה"ע סי' קל"א סק"ד הביא גם כן דברי היש"ש הנ"ל וכתב לתרץ דלא קשיא מהא דהאחין שחלקו דמחזירין זל"ז ביובל לפי מה שכתב הרשב"א בחידושיו שרק משום מצות חזרה הוא יעוי"ש והיינו דסבר הרשב"א דהחלוקה אינה בטלה, - אבל מה יענה לדברי הסמ"ג הובא שם ביש"ש שכתב דהחלוקה גם כן בטילה. - אבל הנכון כמו שכתבנו לעיל דשאני הכא דלא הוי חזקה כלל.- והרי זה כגדר תפיסה לאחר שנולד הספק דלא מהני, - והכא הספק ברירה הוי מעיקרא קודם חלוקה. - עוד הקשה היש"ש בהא דמעשר בהמה בחלקו גדיים כנגד גדיים ועשרה נגד עשרה דפטורין מן מעשר בהמה מטעם אין בדירה, - ולא אמרינן דליעשר מספק, ולחומרא. - בזה דברי היש"ש תמוה טובא, הלא קיי"ל במעשר עשירי ודאי ולא ספק, - והכא הוי ספק. ולזה נחית גם הב"ש וכיון שכן אין קושיא מזה על הכלל דאין ברירה הוא מטעם ספק וסוגיא דידן יסוד גדול לזה כמו שכתבנו. ז והנה יש להעיר דבאמת הפירוש בעלמא הא דא"ב, היינו דנתבטלה המעשה לגמרי וכמאן דליתא דמיא, וכמו שסבר היש"ש, - והא דסוגיא דידן דמדחה דלמא שאני התם דא"ב הוי הפירוש משום דיש לפרש א"ב מספק, - והוי ספק גירושין אם יגרש אחת מהן, ולדיחוי אמרה הסוגיא כן, אבל אליבא דאמת להלכה דקיי"ל אין ברירה,- היינו גם בביטול העובדא, וכמאן דלא עשה כלל דמיא -אבל מלבד שדוחק לומר דהפירוש אין ברירה הכא לא הוי כבעלמא. - הנה ע"כ מוכח מדברי הרמב"ם שע"כ לא פירש כן, והוא מדכתב בדין זה דאם גירש בגט זה לאחת הרי זה ספק גירושין. - ומוכח דע"כ דעת הרמב"ם דיותר מספק לא הוי - ואין לומר אין ברירה רק להחמיר, ולא להקל. עוד בענין ברירה ח כתב הגהות מיימוני פ"ו מחו"מ בשם הרוקח שטוב ללמוד לומר כל מי שיגיע מצה שלי הרי הוא לו במתנה כדאמרינן בפר' לולב וערבה מלמדין אותו לומר כל מי שיגיע לידו לולבו הרי הוא לו במתנה - והנה לכאורה דבר זה תליא בברירה ואנן קיי"ל בדאורייתא אין ברירה, וכבר כתב בזה הגאון בשאג"א סי' צ"ב וצ"ג דענין ברירה דוקא אם צריך שיוברר הדבד למפרע, אבל אם מתנה שתחול הדבר בלהבא אין זה ענין לברירה, וה"נ אין הכוונה בהדברים האלו שיהי' מתנה משעת אמירה, אלא גם אם תהי' מתנה בשעה שתגיע הלולב או המצה לידו, נמצא דבשעת החלות הדבר מבורר יעו"ש ובאמת ענין זה מבואר ומוכרח בסוגיא דב"ק ס"ט להדיא דאיתא שם לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט, ופריך שם והא ר"י לית לי' ברירה וכו' משמע מזה דאם אמר כל הנלקט לא הוי חסרון ברירה, - ולכאורה לפי דברי התוס' שכתבו דאף אם אומר לאחר שנלקט ע"כ האמירה היתה בשחרית קודם הלקיטה