נזר הקודש - זבחים קנז

איכא למיבעי הכא דאולי שאני בזה מפני שהכא סופו לצאת חובה, להכי הוי הכא רפיון במחיצות, וכמאן דליתנהו דמיא, זהו פירושה של הבעי' הכא בסוגיא זו דזבחים. - ובזה יבואר לנכון פסקי הרמב"ם, דבפר"א מפסוה"מ הל"ב בבשר קדשים קלים פסק דאינם נפסלים ביציאה לחוץ מפני שסופם לצאת, והיינו כי קדושת המקום אצלם רפוי', ואין בכח קדושה זו להיות נפסל ביציאה לחוץ, וזהו הכוונה בביאור דבריו שכתב מפני שסוף הבשר לצאת, ומטעם זה פסק גם כן שם בהל"ג לענין אימורים דגם כן אינם נפסלים ביציאה לחוץ, וכמו שביארנו, שזהו מפני העדר הקדושה קודם זריקה, ואין בזה כדי המדה דהקדושה אשר תהי' מוכשרת ליפסל ביציאה דלחוץ, ושפיר פסק בפרי"ט מפסוה"מ בפרים הנשרפים דספק הוי אם יציאה פוסלת בהן. יא ובמה שכתבנו יובן לנו שיטת הרמב"ם במקום אחר, והוא. דאיתא לעיל פ"ג בעי רבא הזה מדמן על הפרכות וכו' אם איתא בזה פסול יוצא יעוי"ש, וקשה הא כיון דע"כ הזריקה על ד' קרנות המזבח, ובהכרח יבוא גם לצד מערב שהוא בין המזבח ולפרכת, כמבואר ברמב"ם פר"ד מה' עבודת יוהכ"פ, ומבואר ג"כ דסבר הרמב"ם דבעינן הקפה ברגל דוקא, כמבואר שם בכס"מ יעוי"ש, וא"כ פשיטא שבע"כ מוכרח לבוא התם בשביל הזריקה דד' קרנות, וא"כ הרי זה דומה להא דסופו לצאת שאין יציאה פוסלת, וא"כ מאי בעי הכא הגמ' אם הוי זה גדר יציאה. והכא עדיפא מהא דפרים הנשרפים, דהתם עיקר הספק בשביל המחיצות, כמבואר בירושלמי להדיא. משא"כ הכא דליכא הבדל מחיצות, וגם הזריקה חדא היא, וכל הזריקות כפעולה חדא דמיא ודאי דאית לן לומר סופו לצאת לענין שלא יפסלו מטעם יוצא וא"כ מאי בעי רבא. - והנה הרמב"ם השמיט באמת בעי' זו מהלכותיו, ואולי ג"כ מהטעם שכתבנו. דף צ' ובהא פליגי דמר סבר מיפסלי ביוצא ומר סבר לא מיפסלי וכו' -כתב הרמב"ם בפר"א מפסוה"מ הל"ב וז"ל בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים, אעפ"י שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר מפני שסוף הבשר לצאת והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו עכ"ל, וכתב הראב"ד, א"א לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל וכו' יעוי"ש ונראה דהנה לכאורה קשה מדוע אומר ר' יוחנן להתיר הבשר שיצא קודם זריקת הדם מפני שסופו לצאת, ומדוע לא אמר הטעם כפשוטו מפני שהזריקה מועלת להתיר יוצא, וא"כ מותר הבשר אפילו כשהוא בחוץ, וגם תיקשה מדוע אוסר ריש לקיש, אמנם אנן קיי"ל כר' עקיבא דזריקה מועלת ליוצא לשרפו. היינו שהקרבן נכשר בכך להקטרה, ולא הוי גרעון במה ששייכה להקטרה, והוי זריקה מעליא ומקריבין מה שצריך להקריב, אבל עכ"פ אין הזריקה מועלת ליוצא להתיר את היוצא בעצמותו אפילו לאכילה, הביאור בזה דאעפ"י שהזריקה מועלת להקרבן, אבל במה יופקע איסור יוצא שיש על הבשר הנאסר באכילה בשביל יוצא, וזה לא תוכל הזריקה להתיר, ודין זה מבואר להדיא במעילה ח' ע"ב וברש"י ד"ה אמר ר' חנינא ליוצא יעוי"ש. וזהו שכתב הרמב"ם דלאחר שאמר דהבשר מותר הואיל וסופו לצאת, מבאר למה צריכין לטעם זה. ומסיים דאעפ"י שזריקה מועלת ליוצא, היינו דוקא לשרפו, אבל לא לאכלו, והביאור כמו שכתבנו, ולהכי צריכין לסברא זו דהואיל וסופו לצאת ולהכי ליתא בזה פסול יוצא ע"ב איבעי' להו חטאה"ע ועולת בהמה ומעשר איזה מהן קודם וכו' הכא תרגימו מין זבח עדיף במערבא אמרי וכו' - והנה הרמב"ם בה' תו"מ פר"ט ה"ח פסק דחטאה"ע קודמת, וזהו כשיטת הבני מערבא. - וכתב מרן משום שמסתבר טעמי' ונראה דיש לחקור היאך הדין בשהי' שלשה קרבנות לפניו, היינו אשם ועולה וחטאה"ע, איזה מהן תקדום,- דהנה תמיד מין זבח עדיף, ואפילו מעשר שהוא קדשים קלים קודם לעופות. - אמנם לבני מערבא דסברי דבאופן דאיכא עולה ומעשר וחטאה"ע, דאז אמרינן עיילא בה חטאה"ע ואגבהת' ממעשר. - הנה כן אפשר לומר גם באשם,- והיינו דכמו דאמרינן דחטאה"ע קדים למעשר אעפ"י שמעשר מין זבח, - ויש לו דין קדימה, אבל כיון שיש כאן עולה דקדימה למעשר וחשיבות שלה בטל מפני החטאה"ע הנה כן י"ל גם באשם דאע"פ דאשם קדים לחטאה"ע מפני שהוא מין זבח - אבל כיון שיש כאן עולה גם כן, - וחטאה"ע קדים לעולה -א"כ תקדום גם לאשם. - והיינו מפני שיש חשיבות לעולה גם על האשם. בשעה ששניהם עומדים להיות קרב - דפסק הרמב"ם בפר"ט מתו"מ ה"ה, דאיזה שירצה יקריב.- נמצא דחשיבותו של אשם בטלה מפני מעלת עולה. וחשיבות של עולה בטל מפני מעלת חטאה"ע, וממילא תקדום גם לאשם. ואם באנו להחלטה הלזו, יש יסוד לדברי הרמב"ם מסוגיא גיא דלעיל י' ע"ב, אמר לי' ר' יהושע לא אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה וכו' יעוי"ש וקשה מדוע לא אמר ר' אליעזר חטאה"ע יוכיח שדמה למטה ופסולה שלא לשמה. - ובזה אין לומר שאני חטאה"ע שאינה מין זבח, הלא אדרבה ק"ו הוא, אבל בדברינו יבואר לנכון, דאיכא למיפרך מה לחטאה"ע שלפעמים יש לה דין קדימה לאשם- - וממילא יש לה יתרון, ולהכי פסולה שלא לשמה, וא"כ דברי הרמב"ם מוכרחים שפסק כבני מערבא. דף צ"א בענין תדיר ומקודש, ומסקנא הוי בעי' דלא איפשטא איזה מהן קודם, והרמב"ם