נזר הקודש - זבחים קנו

משום דלא נתקדשו בקדושה זו להיות נפסלין בחוץ, ומטעם סופו לצאת גם ר' יוחנן מצי סבר דלא אמרינן סופו לצאת כיון שעדיין לא הגיע זמנו לצאת, - וזהו שבעי הש"ס אליבא דהלכתא, דקיי"ל אין מעילה באימורים קודם זריקה, ובשר ואימורים אינם נפסלים ביציאה, וזה לא שייכה בפרים הנשרפים בקדושתן בשלימות, גם לענין מעילה, וא"כ נפסלין ביציאה, או דלמא כיון שסופם לצאת חובה לא שייך בהו פסול יציאה, ואדרבה אין מקומם הכא בפנים כיון שבחיוב מוציאין אותן לחוץ. ומקומם עתה בפנים זהו רק מדיני סדר העבודה, ומקומם האמתי הוא בחוץ דוקא, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם להאי בעי' דספק הוי, כיון דבעי' זו אליבא דהלכתא אזלא, ואתי שפיר, אעפ"י שפסק בפר"א מפסוה"מ דבשר קדשים קלים אינם נפסלין ביציאה. מ"מ פסק הכא לבעי' זו דספיקא הוי. ז ולפ"ז ע"כ ברור הדבר דגם באימורין של קדשים קלים דאינם נפסלין ביציאה לחוץ קודם זריקה. ובאמת מבואר כן ברמב"ם לדינא בפר"א מפסוה"מ הל"ג יעוי"ש, אעפ"י שבאימורין לא שייכה הטעם מפני שסופו לצאת, וע"כ הטעם מפני שאין עדיין הקדושה בשלימותה להיות נפסלת ביוצא, וא"כ לפ"ז גם בבשר לא הוי הטעם מפני שסופו לצאת, וא"כ לפ"ז תמוה הרבה מדוע כתב הרמב"ם בהלכה ל"ב הטעם בבשר מפני שסופו לצאת, וגם משמע שר' יוחנן בעצמו אומר הטעם שסופו לצאת, ודלא כמו שכתבנו, שרק הש"ס והנימא מסייע לי' סברי הכי, ומפרשי כן בטעמא דר' יוחנן. אלא פשטותן של הדברים מורין שזהו דברי ר' יוחנן בעצמו, ולפי דברינו תמוה כיון שאין זה הטעם האמתי של ר' יוחנן, ועוד דעיקר היסוד שכתבנו דבשר קדשים קלים אינם בפסלים ביוצא, מטעם קדושתם הקלה, א"כ מדוע נפסלים ביציאה חוץ לחומת העיר, כמבואר במנחות מ"ז, איתא בירושלמי יומא פרק ו' ה"ו יעוי"ש, וא"כ מבואר דיציאה פוסלת בהן, וא"כ מוכח דיספיק קדושתן להיות נוהג בהן תורת יציאה לחוץ, ולפ"ז יש להבין מדוע אינם נפסלים ביציאה לחוץ לחומת העזרה קודם זריקה ח ונראה דעיקר הטעם של ר' יוחנן הוא מפני שסופו לצאת כמו שנראה מפשטות הסוגיא שזהו טעמו האמתי, אמנם ביאור הדברים בהא דסופו לצאת מפורש בשתי אופנים, א. דכיון שסופו לצאת חוץ לחומת העזרה, א"כ ע"כ אין חומת העזרה מחיצתן, ודינן כאילו ליתא למחיצה, מפני שאנו דנין ההווה בכח העתיד, ב. כיון דכל עיקר הדין של יוצא הוא כי התורה גדרה ומדדה לכל דבר קדוש שיהי' במקום קדוש הראוי לו לפי ערכו. ובשר קדשים קלים קודם זריקה אמרה תורה מקומם בעזרה בפנים ולאחר זריקה מקומם בחומת העיר א"כ אנו רואים דפעולת הזריקה על הבשר להקל בקדושתה, ומעתה מקום הבשר במקום הראוי להם לפי ערכם דהיינו בחומת העיר, ובזה אומר ר' יוחנן דאין יציאה פוסלת בבשר מטעם כיון דהקדושה החמורה על ההווה עומד להיות נפסק, ודין ההווה בכח העתיד, - וזהו שאמר מפני שסופו לצאת, וקדושה רפוי' היא גם עכשיו קודם זריקה, בדבר היציאה לחוץ, נמצא דדברי ר' יוחנן מתפרשין בתרי אופנים, הא דסופו לצאת, א. מפני רפיון מחיצות, ב. מפני רפיון קדושת הבשר לקדושת עזרה, - והנפק"מ לדינא בין הטעמים, כאשר יבואר. ט והנה רואים אנחנו בפעולת הזריקה בקדשים קלים שתי פעולות הפכיות, בבשר ובאימורים, דהנה בבשר פעולת הדם להתיר ולהקל בהקדושה, דהיינו שמתרת באכילה, ומתרת ביציאה,- ולהיפוך באימורים פעולת הדם בהזריקה שמוספת קדושה על האימורים, דהיינו דמעיקרא קודם זריקה ליתא בהו מעילה, והזריקה מוספת קדושה להיות מעילה באימורין. וכשאנו דנין ע"ד הקדושה של האימורין קודם זריקה אם נפסלין ביציאה לחוץ, וסברת הסוגיא שזה תליא בדברי ר' יוחנן שאמר דבשר קדשים קלים אינם נפסלים ביציאה, מפני שסופו לצאת, ואם נפרש סופו לצאת, היינו כי מפני שהסוף שיוקל קדושתם, להכי גם עתה אנו דנין רפיון הקדושה באופן שאין בזה המדה דהקדושה להיות נפסל ביציאה. וזהו גם כן הטעם דאינן נפסלין ביציאה. ולפ"ז גם באימורים קודם זריקה, שע"כ הוי הקדושה רפוי' בהווה, ופשיטא שהרפיון הקדושה של ההווה לא עדיף מרפיון העתיד שהוא עתה בכח. ופשיטא שתרוייהו שקולים הם, וכמו שהבשר אינם נפסלים ביציאה כן גם האימורים אינם נפסלים ביציאה. אבל אם נפרש הא דסופו לצאת שאמר ר' יוחנן, היינו מפני רפיון המחיצות, אז אין זה שייכות לאימורים כלל, דבאימורים הוו מחיצה מעליא, והנה רבינא בר שילא והנימא מסייע לי' סברי הטעם דר' יוחנן הוי מפני רפיון המחיצות, וא"כ באימורים שיצאו קודם זריקה נפסלים ביציאה, - ואין ראי' מבשר כלל, וכמש"נ, - והסוגיא סוברת דסברת ר' יוחנן בהא דבשר בהטעם שסופו לצאת היינו מפני רפיון הקדושה. כמש"נ, - וא"כ זהו גם טעמו של האימורין, וע"כ לאו בדוקא נקט ר' יוחנן בשר, אלא הוא הדין אימורים גם כן אינם נפסלים ביציאה, ובשר דנקט הו"א לרבותא דר"ל, זהו תוכן הסוגיא ופירושה. ) י וביסוד סוגיא זו ופירושה בעי ר"א לקמן ק"ד לענין יציאה דפרים הנשרפים, וקאמר למ"ד דאמרינן הואיל וסופו לצאת, היינו בשביל זה דסופו לצאת נעשה רפיון למחיצות, וכמאן דליתנהו למחיצות דמיא פשיטא דהכא לא פסלה יציאה בהן:

אלא למ"ד לא אמרינן הואיל וסופו לצאת דהיינו שהיציאה דבסוף שבעתיד תהי' הגורמת לבטל תורת מחיצות, אלא דבר אחר גורם, והוא רפיון הקדושה:

מטעם שאינם מיוחדים בפנים בקודשת העזרה עדיין לא