נזר הקודש - זבחים קנה

ג ונראה לבאר בעצם הדין של הבשר קדשים קלים קודם זריקה, ופעולת הזריקה עליהם, והשתוות הבשר והאימורים קודם הזריקה, דהרי אנו רואים בדבר הזריקה שפעולת שני דברים. א. על ידי הזריקה מוציאין את הבשר חוץ לעזרה, וחומת העיר מחיצתן, ב. על ידי הזריקה נעשו האימורין לחמו של מזבח, - ובזה יש לחקור עיקר הפעולה של הזריקה בדבר המחיצות, מה היא, אם עיקר פעולתה על האימורין בכדי לקבוע מחיצתו חומת העזרה, וקודם לזה אין שום יתרון להאימורין על הבשר בדין מחיצות, ודין הבשר נוהג גם באימורין והזריקה קובעת מחיצות להאימורין, ובשר כדקאי קאי ולפ"ז עיקר מטרת הזריקה בשביל האימורין, או דלמא להיפוך, דקודם הזריקה הוי על הבשר גם כן דין אימורין, ומקום אימורין, דהיינו העזרה, שם הוי גם כן מקום הבשר, ודין של אימורין נוהג גם בבשר. מטעם דהבשר עדיין אסור באכילה קודם זריקה, ולהכי אינם חלוקים במחיצות, ומחיצות האימורין הוא מחיצת הבשר, ועיקר הזריקה פועל על הבשר לקבוע לה מחיצה חומת העיר. ד ויש לבאר דרבינא בר שילא והנימא מסייע לי' סבירא להו דפעולת הזריקה ומטרתה ועיקרה, רק להתיר, ומתרת הבשר ביציאה לחוץ, וכמו כן מתרת את הבשר באכילה, ומתרת האימורין בהקטרה על המזבח, - אמנם אינה מוספת קדושה באימורין להגביל מקום האימורין בחומת העזרה, נמצא דהזריקה מטרתה לעשות פעולת היתר. אבל אינה מתוספת קדושה, ואפשר שסברי גם כן דאיכא מעילה באימורין קודם זריקה, כמו שסבר הכי רב נחמן בר יצחק לר' יוחנן לעיל פ"ה ללישנא בתרא יעוי"ש, והיינו גם כן דאמרינן דקדושת האימורין במילואין גם קודם הזריקה, והזריקה אינה מוספת קדושה על האימורין, רק הזריקה עושה פעולת היתר גרידא, ודמיא לפעולת הזריקה בקדשי קדשים, שגם כן עיקרה באה להתיר הבשר באכילה, ועל חלק ההקטרה היא בתורת מכשיר גרידא שמכשרת ההקטרה, וכן גם בקדשים קלים באה הזריקה רק בתורת מתיר, וכיון שכן שהזריקה אינה מוספת קדושה, והקדושה במילואה גם קודם הזריקה, לפ"ז מסתבר דיציאה לחוץ פוסלת האימורין, קודם זריקה, כמו לאחר זריקה, דמ"ש כיון שקדושתם שוה קודם זריקה, ולאחר זריקה, ודין יציאה לחוץ תליא בקדושה דוקא, כמבואר בתוס' לעיל כ' ד"ה יציאה, ותוס' מנחות ט' ד"ה ד"ל, וזהו סברת רבינא בר שילא דאמר אימורין נפסלין ביציאה לפני זריקת דמים, ולפי סברת רבינא בר שילא, אין הבדל בין אימורין להבשר קודם זריקה, דהרי כל זמן שלא פעלה פעולת היתר הזריקה על הבשר, הרי הבשר בקדושתו שוה לאימורין, וכיון שכן ע"כ הא דאינו פוסל ר' יוחנן בשר קדשים קלים ביציאה קודם זריקה, זהו מפני שסופו לצאת, דאין לומר מפני חסרון הקדושה, דהרי מבואר שיש להבשר הקדושה במילואה, ומפרש סברת ר' יוחנן מפני שסופו לצאת, וחומת העיר מחיצותי', והא דבעינן שתהי' הבשר בעזרה עד אחר הזריקה, זהו מפני דבעינן שתהי' במחיצה אחת עם המתיר, דהיינו הדם, ודין הוא בהמתיר לענין אכילה, אבל אינו פסול משום יוצא. ולפ"ז שפיר הוי סיוע לרבינא בר שילא דבאימורים כיון דלא שייכא סברא זו דסופו לצאת, ומחצית העזרה הוי מחציתן של האימורין, ודאי דיציאה פוסלת בהן, זהו שיטת רבינא בר שילא והנימא מסייע לי'. ה והסוגיא סוברת דר' יוחנן באימורים נמי מכשיר ביציאה לחוץ, והיינו דהסוגיא סוברת כמסקנא דש"ס לעיל פ"ה לר' יוחנן ליכא מעילה באימורים קודם זריקה, והזריקה פועלת קדושה על האימורין על ידי שהובררו להיות קדשי ד' למעילה בזריקה, כמבואר ברש"י לעיל פ"ג ד"ה אימורי, וממילא גם על הבשר לא הוי עדיין הקדושה במילואה, עד לאחר הזריקה, ולפ"ז שפיר יש לומר דסברת ר' יוחנן דאינו נפסל בשר ביציאה לחוץ מפני שליתא על הבשר הקדושה הנכונה שיעור הראוי ליפסול ביציאה, ומטעם דזה אין לפסול גם האימורין ביציאה קודם זריקה, מפני חסרון שלימות הקדושה עדיין, ובאמת לא סבר ר' יוחנן סברא דהואיל וסופו לצאת, דבשביל זה תהי' גם קודם זריקה מחיצת העיר מחיצתן, אלא סבר דקודם זריקה כיון דלא הוי הקדושה בשלימות, להכי אין יציאה פוסלת בהן, וזהו דקאמר הש"ס הוא הדין דבאימורין נמי פליגי, והא דקמיפלגי בבשר, להודיעך כחו דר"ל, וכמו שנתבאר לעיל, נמצא דרבינא בר שילא והנימא מסייע לי' סברי דר' יוחנן סבר דבשביל שסופו לצאת, להכי אינו פוסל ביציאה גם טרם שהגיע הזמן לצאת, מטעם דלא שייך הכא מחיצות. מפני שעומד להיות שם, והסוגיא סוברת דבאמת גם ר' יוחנן מצי סבר דיציאה פוסלת גם בסופו לצאת, והכא מטעם אחר מכשיר ר' יוחנן. ו ושם לענין פרים הנשרפים, דבעי שם אי יציאה לחוץ פוסלת, ובעי שם למ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת, אין אנו מוכרחים לומר דכוונת הש"ס לריש לקיש דהוי שלא אליבא דהלכתא, אלא מיירי גם כן אליבא דר' יוחנן, וכיון שמצינו פליגי בר' יוחנן בטעמא דאינו פוסל בשר ביציאתו לחוץ, ואיכא מ"ד דטעמא דר' יוחנן משום סופו לצאת. וזהו הס"ד דסבר יש מעילה באימורים קודם זריקה בקדשים קלים, וגם רבינא בר שילא סבר הכי וזהו גם כן הנימא מסייע לי', דכולהו סברי הכי, ור' יוחנן דמכשיר בבשר שיצא לחוץ הוא מטעם שסופו לצאת, אמנם למ"ד דר' יוחנן דאין מעילה באימורי קדשים קלים עד לאחר הזריקה, וזהו סברת הש"ס דמדחה את הנימא מסייע לי', ולפ"ז לא הוי הטעם דר' יוחנן דמכשיר מפני שסופו לצאת, אלא הטעם כפשוטו משום