נזר הקודש - זבחים קנג

יג והנה היוצא מסוגיא זו לדינא בסדר הרמה כך הוא, דלרש"י הדשן ממש תורמין כל הלילה, והשרירי בר הרמה הוא לאחר חצות, ושיטת התוס' דשרירי לאו בני הרמה נינהו לעולם, למצוה של תרומת הדשן, ורק לענין הדין לכונסן לתפוח חשיבי דשן. ויש לעיין היאך הדין לרש"י אם תורמין קודם חצות מהדשן של הקרבן, אף שכל הקרבן כולו עדיין לא נתעכל. ורק מעט ממנו נתעכל ונעשה אפר אם תורמין, וכן להתוס' אם תורמין מחלק הקרבן שנעשה דשן, ומסתברא דתליא ברובו של קרבן. יד ועיקר הרמה כתב הרמב"ם בפר"ב מתו"מ הי"א וז"ל והחותה מן הגחלים יעוי"ש מבואר שתורמין גחלים, והכס"מ כתב דהריטב"א כתב כן בפ"ק דיומא, ולא מצאתי כן בריטב"א רק כתב שתורמין מעיכולי בשר העולה יעוי"ש, אבל יש לומר דדשן הי', ואפשר שדייק מרן מדכתב שתורמין מבשר העולה, ואח"כ כשנעשה דשן אין לברור הדשן של עיכולי בשר, ומזה מוכיח דע"כ תורמין גחלים, - אח"כ מצאתי מפורש בתו"כ אות י"א יכול עצים ת"ל עולה וכו' יעוי"ש, ומבואר בגחלים של עולה במצות הרמה. טו והנה בהא דפירשו קודם חצות, דחצות עושה עיכול עליהן, כמבואר לקמן פ"ז ע"א, וגם אין בהם מעילה, יש לעיין מדוע נדחו ממצות הרמת הדשן, הלא בעת פקיעה היו דאוין לחזרה למזבח, וא"כ לא עשה הפקיעה פסול בהאברים, וא"כ החצות שעושה עיכול לא גרע מאילו אוחז אדם בידו, וא"כ יש לפשוט, לכאורה, הספק שכתבנו לעיל אות ט', וצ"ע, טז איתא לקמן דפ"ז בסוגיא פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות וכו' וכי מאחד א דף פ"ז אויר המזבח כמזבח דמי וכו' עולת העוף דפסלה במחשבה היכי משכחת לה וכו' ולרבה נמי משכחת לה וכו' - ובזה יש לתמוה בדברי הרמב"ם פר"ג מפסוה"מ הי"ב כתב דאויר המזבח כמזבח, ולא הביא מסקנת הש"ס בדין עולה"ע דאינה נפסלת במחשבה רק בהאופנים הנזכרים בסוגיא, - ועמד בזה הלח"מ, - יעוי"ש. - ונראה לפי מה שמצינו מנחות ו' ע"ב קמץ בשמאל בן בתירא אומר יחזיר, ויחזור ויקמוץ בימין, ובברייתא, בד"א דבן בתירא מכשיר בחזה שקמץ ולא קידש, אבל קידש פסול, ופריך אי סברי קמיצת פסולין עבודה היא, אע"ג דלא עביד מתן כלי אי קמיצת הפסולין לאו עבודה היא, כי עביד לי' מתן כלי מאי הוי וכו', רב עמרם אמר כגון שהחזירה לביסה גדושה. ופריך מיקמץ היכי קמץ, אלא כגון דשלחו מתם דהלכתא כרב יוסף וכו' רבה ור"ח במאי פליגי א"ל בשמנים, ועי' פירש"י והרמב"ם לא הביא זה, והכס"מ הביא הגירסא בשמניח יעו"ש, ולא ידעתי הפירוש בזה, הלא כל עיקר הדין של רב יוסף גם כן מיירי בשמניח על המזבח וסבר ר' יוסף דאין כאן מעילה, וא"כ מה זה שמשני בשמנית, וע"כ דט"ס בכס"מ, וצ"ל בשמנים, וא"כ תמוה מדוע השמיט הרמב"ם כל עיקר הפלוגתא דרבה ור"ח, דבאופן שהאש לא שלט עדיין הרבה קודם חצות ופקעו מעל המזבח והחזירו לאחר חצות מה תתא עליהן, כיון שחצות זה לא עכלם, וזהו שפליגי רבה ור"ח, והרמב"ם לא כתב מזה מאומה. יז וביומא שם בתו' ד"ה אהיכא בהגה"ה ת"י כתבו אבל אם רצה להניחם במקום המערכה כדי למרק מצותן שיהא הן עצמן ראוין להרמת הדשן, עדיין מצותן עליהם, ולהכי תנן יחזיר יעו"ש, וזה תמוה דהא תנן לא יחזיר לאחר חצות שנעשה עיכול. - וע"כ דכוונת התוס' מדתנן שפקעו מע"ג המזבח, משמע דאם היתה הפקיעה ע"ג המזבח עצמו יחזיר, והכי דייק הש"ס, במעילה ט' בגחלת שפקעה דתנן במשנה זו עצמה, וזהו כוונת התוס'. יח חציו להקטרה וחציו להדמה. - יש לעיין מה דינו של חצות ממש, אם פקעה האבר בחצות ממש, אם דינו כקודם חצות, או כלאחר חצות ונפק"מ לדינא אף שא"א לצמצם, אמנם בספיקא יש לדון כך עפ"י ס"ס שמא קודם. או שמא במכוון, ולהכי אם אנו דנין המכוון כלאחר חצות אז איכא שתי ספקות להכריע שהוא לאחר חצות, ואין בו מעילה. ואם מכוון דינו כקודם חצות, אז איכא ס"ס שהוא כקודם חצות, וזהו שיטת ה"ר שמעי' הובא בתוס' חולין כ"ח ועו"מ. בדין אויר המזבח שהחזירו לביסה טפופה, ופריך כיון דקומץ לי' עביד לי' גומא, ומשני כי מהדר לי' לגוואי דמנא קמהדר לי' וכו' אדפנא דמנא מונח ונפל ממילא דנעשה כמו שהחזירו הקוף. - מבואר מסוגיא זו לפי אוקימתא דרב עמרם דאין הכלי מקדשת רק אם איכא נתינה לתוכה מכח גברא, - דהיינו כח נותן, ובנפל ממילא לא הוי נתינה, ואפילו אם אדפנא דמנא נתן אדם בר דעת, אמנם אם אח"כ נפל שם מאליו בתוך הכלי, גם כן לא נקרא זה נתינה. ב ועפ"ז יש לתמוה בסוגיא זו דזבחים דפריך אי אויר המזבח כמזבח דמי, עולת העוף דפסלה מחשבה היכי משכחת לה, הא קלטה מזבח,- ומאי קושיא הא כיון שאויר מזבח כמזבח ממש, וא"כ הוי המחשבה גם כן על המזבח, בשעה שהעולת העוף מונחת