נזר הקודש - זבחים קנב

שפקעה מע"ג המזבח לא יחזיר, הא ע"ג המזבח יחזיר, ומשני שאני גחלת דאית בי' ממשא, הלכך יחזיר דלא נעשית מצותה, ואם גחלת ראוי להרמה, א"כ לאחר תרומת הדשן כבר נעשית מצותה יעוי"ש, והנה רש"י מפרש שם דהאי גחלת מיירי מהעצים של המזבח, ובזה ודאי דלא נעשית המצוה כל זמן שלא נעשה דשן, דהרי כל זמן שהוא ממש איכא עליו תורת הבערה על המזבח, ואם הוא גחלת לוחש מחויבין עליו שלא לכבות, ובגחלת מהעצים בודאי קודם שנעשה דשן לא נעשית מצותו, דהתורה שרבתה שרידי להרמה מקרא דכל הלילה והרים. זהו דוקא בהקרבן בעצמו, כדכתיב בקרא היא העולה על מוקדה וגו'. - ולפ"ז משמע דלרש"י ע"כ הא דאסור לכבות גחלת ממערכה, זהו דוקא גחלת של העצים, אבל גחלת של הקרבן, אפשר שאין בכלל האיסור, דדוקא גחלת של עצים שעומדים לשרפה עד גמר להיות דשן, משא"כ גחלת של קרבן שעומדים הם להרמה.- וברמב"ם פר"ב מתו"מ ה"ו אינו מבואר, וגם לפירוש ר"י הבחור לשיטת רש"י דמפרש חציו להרמה, היינו להתיר לאוספן לתפוח יעוי"ש ג"כ י"ל דליכא עליהן איסור כיבוי, גם קודם ההרמה וצ"ע ולשיטת התוס' משמע דאיכא איסור כיבוי גם על גחלים של הקרבן. ט יש לעיין בהא דתנן אברים שפקעו לאחר חצות לא יחזיר, אם זה דוקא כשפקעו מאליהן, אבל אם אדם לקח במכוון מעל המזבח והורידן מעל המזבח לא נתבטל מהן מצות הקטרה, א"ד שבכל אופן הורדה מעל המזבח נתבטלה המצוה מהם. - והנה במשנה הלזו איתא גחלת שפקעה מע"ג המזבח לא יחזיר, וזה דוקא כשפקעה מאלי', אבל אם אדם הוריד הגחלת מחויב להחזיר, ואם לא החזיר לוקה משום לא תכבה, כמבואר לקמן צ"א, וביומא מ"ו, וע"כ מיירי המשנה שנפלה הגחלת מאלי' וכן כתבו הת"י ביומא שם, - והביאור בזה לחלק בין נפלה הגחלת מאלי', להורידה אדם, דבפקעה מאלי' הרי זה ככיבוי מאליו, - והריטב"א כתב כי המזבח דהאם- דאין כאן חיוב לא תכבה, משא"כ בהורידה אדם דבשביל איסור כיבוי הוי עדיין מצותה עלי' ויש בה מעילה גם כן אף שאינה ע"ג המזבח ולפ"ז יש לעיין בהני אברים אם הורידן אדם לאחר חצות אם יש כאן חיוב חזרה, - והנה בשהיו בוערות באש ולוחשות לשיטת התוס' יש כאן חיוב חזרה על המזבח מטעם לא תכבה, משא"כ לשיטת רש"י יש לעיין, ולשיטת התוס' גם כן יש לעיין בשהוריד אברים שהיו עוממות ולא הי' עליהן אש, והנה לשיטת רש"י גם כן יש לומר דכיון דתורת דשן עליהן, ממילא גם כשהורידן אדם אין חיוב חזרה עליהן, ואפילו לשיטת ר"י הבחור שיכול לנותנן לתפוח, גם כן אין כאן תורת הקרבה אף כשהם בידו, אך יש לעיין אם תורת דשן עליהם כשהורידן אדם למטה ממזבח, ונפק"מ אם יכול אח"כ לעשות מהן דשן, או לתתן לתפוח, ויהי' בהן מעילה גם כן, וצ"ע, י והנה בעיקר החילוק באברים שפקעו לענין מעילה בין קודם חצות לאחר חצות יש לעיין בזה אם העיקר תליא בחיוב חזרה ולאו חזרה, כדתנן קודם חצות יחזיר ומועלין בהן, והיינו שחיוב חזרה למזבח הוא הגורם למעילה, מפני שאין זה נעשית מצותו, א"ד שעיקר הגורם בזה הוא העיכול, ונפק"מ לענין גידין ועצמות דבהו ליכא חיוב חזרה אף קודם חצות, דלגמרי אין בהם חיוב הקרבה כשפירשו מהבשר כמבואר בסוגיא הכא, וברמב"ם פר"ו ממעה"ק, וא"כ אם אמרינן דחיוב חזרה גורם מעילה. הכא בעצמות לא שייך, אבל אם אמרינן דהעיכול גורם, ודאי דגם בעצמות קודם חצות, אי כא מעילה, והנה ברמב"ם איתא מפורש בפר"ב דמעילה, דגם בעצמות איכא מעילה קודם חצות, יעוי"ש, וא"כ מבואר דהטעם משום עיכול, וכיון דחשבינן לאחר חצות כמעוכל אשר עי"ז נפיק ממעילה. וא"כ חזינן דקרינן בזה נעשית מצותו לגמרי, גם לענין דשן להיות תודת דשן עליו, דאל"כ דלא חשיב תורת דשן, א"כ אמאי נפיק ממעילה מטעם מעוכל, והא לא נתקיימה עדיין מעוכל לדשן, ואינו גמר הקרבת העולה, דע"כ צריך לומר דכוונת התורה שתהי' העולה לדשן בכדי לקיים מצות הרמה, וע"כ דבעיכול זה יוצאין גם ידי הרמה, וזהו כשיטת רש"י.-ושיטת התוס' יש להבין מדוע אין מעילה לאחר חצות מטעם דכבר נשלמה המצוה דהקטרה, דקשה מדוע ליתא חיוב הקטרה עבור לעשות דשן, וע"כ צריך לומר דסברי התוס' דמצוה דהרמת הדשן אינו בחיוב, אלא רק אם יש דשן וצ"ע, ולא ידענו מדוע השמיט הרמב"ם האי דינא דלמעילה באברים, וכתב בעצמות, ומצאתי באור שמח מגיה אברי עולה, ומביא שכן הגיה הבה"ז. - גם מדוע כתב האי דינא דהמשנה שתי פעמים, לענין דין הקרבה, בפר"ו מה' מעה"ק ה"ג, ובפר"ב ממעילה הי"ב לענין מעילה, גם תמוה שכתב דחצות עושה עיכול אפילו כשפקעו מעל המזבח קודם הצות, וזה מבואר בגמ' אאברים, והרמב"ם כתב זה בדין עצמות. יא והנה מכל זה נשמע דהאברים לאחר עיכול שפקעו מעל המזבח נפסלו להעלותן, ומסתמא כן הדין בדשן המזבח שנתפזר על הארץ שנפסל לקיים בהן המצוה דהרמת הדשן, וכן גחלת שפקעה מע"ג המזבח גם כן נפסלה, ואינה בהעלאה, והריטב"א מוסיף טעם שם ביומא מ"ו, משום שהמזבח - דחאם, והוי כקדשים פסולין שאין בהם מעילה. יב גם זה צריך למודעי דאעפ"י שחצות עושה עיכול אף כשאינו על המזבח, אבל כ"ז כששלט בו לכהפ"ח אור של מזבח, וכן גם בעצמות בעינן שלט בהן אש של מזבח, וזה מדויק דנקט התנא שפקעו מעל המזבח, והיינו כי הפקיעה היתה מכח שליטת האש ופשוט, אמנם בזה ישונה עצמות מאברים, דלא בעינן שליטה בכולה כהא דשרירי. והנה