נזר הקודש - זבחים קנא

הדשן מהמצוה, וזה מוציאה מדי מעילה. - ומשמע דאפילו כשהוסרה כל הדשן מעל המזבח, ואין דשן לקיים מצוה הרמת הדשן גם כן אין חיוב חזרה. ונתבטלה המצוה מאלי'. והר"ז ככסהו הרוח בכיסוי הדם, ואפילו אם ע"י איזה סיבה באה הדשן על המזבח גם כן ליכא בזה מצוה דהרמה, דכיון דכבר יצאו מכלל קדשי ד', שוב לא תחול עליהם קדושה עצמיות. - וכמו כן בהני אברים שפקעו, אם החזירו אותן על המזבח גם כן לא חל עליהם הקדש, נמצא יוצא מזה דכל מה שנפל מהמזבח אם רק תורת עיכול עליו אין כאן מעילה, וגחלת או דשן אין בהם מעילה כשנפלו מהמזבח, והנה הרמב"ם כתב בפר"ב דמעילה הי"ג דגחלת שפקעה מעל המזבח אין בה מעילה, וכתב הכס"מ שזה הדין בתוספתא, -ולדברינו מבואר זה במשנה דידן מהא דאברים לאחר חצות. ב והנה לפ"ז יש לעיין דאם הנהנה מהדשן לקח הדשן מעל המזבח, א"כ הרי כבר נפקע בזה ממצותו, דמה לי אם נפל הדשן מעל המזבח, או שאחד לקח הדשן מהמזבח שלא בכלי שרת, אמנם כיון שכבר נדחה ממצוה, א"כ שוב לא חזי למצוה, ואין כאן מעילה, וא"כ לא יצוייר מעילה רק אם נהנה בשעה שהדשן על המזבח דוקא. - אבל זה תמוה דכיון דבעינן בהנאה דהקדש דוקא דרך הנאה, ושלא כדרך הנאה מותר, כמבואר ברש"י ותוס' פסחים כ"ו יעוי"ש, א"כ מה שייך דרך הנאה ליהנות מהדשן בשעה שהוא על המזבח ואפשר שהי' נהנה בחימום ידים בשעה שעדיין חם, וזהו דרך הנאתו. ג לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהן. ולפי מה שכתבנו עיקר הטעם משום דאין כאן מצות הקטרה, ומבואר לקמן פ"ז במסקנא דאפילו אם פקעו קודם חצות, גם כן חצות עושה עיכול יעוי"ש, והיינו דכיון שחיוב הקטרה דוקא עד חצות, וממילא כיון שלאחד חצות נפקע חיוב הקטרה, להכי אין כאן מעילה ג"כ, ולפ"ז הכא הפירוש במשנה לאחר חצות לא יחזיר בכל אופן אפילו כשפקעו מהמזבח קודם חצות, והיינו מפני שאין חיוב חזרה, כשעברה חצות עליהם. ד רש"י ביומא דף כ' פירש דמיירי באברים שיש בהן ממש, היינו שמשלה בהן האור. אבל יש בהן ממש יעוי"ש. ותמוה דהלא מבואר להדיא הכא בסוגיא דפריך הש"ס ה"ד אי דאית בהו ממש אפילו לאחר חצות נמי וכו' ומוקי בשרירי, ופירוש שרירי שנתייבש בהן הלחלוחית לגמרי רק שלא נעשו פחם יעוי"ש ברש"י, וכן כתב הרמב"ם בפר"ג ממעה"ק ה"ג יעו"ש, וא"כ תמוה הרבה שפירש ביומא שם ש שלא כסתמא דש"ס הכא בזבחים, והריטב"א מפרש גמן כן כפירש"י, והריטב"א כותב בפירוש דכשמשלה האור בכולו הרי הוא כאפר יעוי"ש, וזה צ"ע. ה ויש לעיין בעיקר מצות הרמת הדשן אם הוא מצוה השייכה להתמיד, א"ד שרק עבודה היא מעבודות שבמקדש. - ונפק"מ אם בעינן הדשן מהתמיד, או שסגי בסתם דשן שעל המזבח, והגה מהא דילפינן מקרא חצי' להקטרה וחצי' להרמה, ע"כ דקאי זה התרומת הדשן דהעולה, וא"כ בעינן דשן דהתמיד, ולפ"ז כל עיקרה של עבודה זו היא מעבודת התמיד של בין הערביים, וכן לשיטת התוס' ביומא כ' בשם רי"ץ הבחור דמפרש דזה קאי לענין שיכול להסירם להאברים לתפוח, א"כ לא נשמע מזה הרמה דהדשן, וא"כ איכא למימר דהרמת הדשן בעצמותה עבודה היא, ואין לה שייכות להתמיד, ומקיימין אותה אפילו בשאר דשן. עי' לקמן סוף אות י"ד. ו ואם אמרינן דהרמת הדשן בעינן דוקא מדשן דהעולה, ולפ"ז אם פקעו אברי העולה לאחר חצות דאין בהם חיוב חזרה על המזבח. תתבטל לגמרי מצות הרמת הדשן, וא"כ תמוה מדוע באמת ליתא חיוב חזרה למזבח בכדי שיקוים הרמה, ואם תאמר מפני שאין לקיים הרמה כיון שמאליו אזל מהמזבח, וכמו שכתבנו לעיל אות א' בדמיון לכיסוי הדם בכסהו הרוח, דליתא, דהכא הלא נתקיימה כדין הרמה בכלי שרת וגם אין לומר דיחוי בזה, מטעם דבידו לחזור ולהניחו על המזבח. וכל שבידו לאו דחוי הוא, כמבואר לעיל ל"ד ע"ב, ובמנחות נ"ט ע"ב יעוי"ש, וא"כ מדוע לא יתחייב בזה הכא, וממילא תהי' גם מעילה, וביותר אם אמרינן שעבודת עולה היא השייכא לתמיד פשיטא שמחויבין אנחנו לעשות כל הטצדקי לקיים המצוה דהרמה, ובכ"ז צ"ע. ז דעת רש"י ביומא שם דיכול להפריש לתרומת הדשן גם האברים השלימין לאחר חצות, מפני שהחצות עושה אותן עיכול, והרי הם דשן, אמנם הכא בזבחים פירש"י זה דוקא בשרירי, וכמו שכתבנו שכן מוכח בסוגיא. - ויש לעיין לרש"י מאי פריך ביומא מהא דתנן דברגלים תורמין מאשמורה הראשונה, - וקשה הא ע"כ אין לנו הוכחה מהקרא דגם דשן אין תורמין קודם חצות הלילה. דע"כ מתפרש הקרא בדבר שיש בו ממש, דהרי הא דהקטרה ע"כ היינו בממש, דהרי אין לומר בדשן והקטיר, והא דהרמה מפרש רש"י גם כן בדברים הממשים, ובדשן ממש לא מיירי הקרא, ובזה לא נתנה התורה זמן הרמה, וממילא זמן הרמה כל הלילה, כדין דברים הקריבים בלילה שזמנם כל הלילה, - ואפשר דכיון דלשיטת רש"י ביארנו לעיל דסבר רש"י דכל עיקר הרמת הדשן דין הוא בתמיד וא"כ בעינן דשן מהתמיד עצמו ושפיר פריך הגמ' דאם תאמר דהמשנה מיירי בדשן ממש, א"כ איך פסיקא לתנא כל כך, דברגלים תמיד תורמין מאשמורה הראשונה, דלמא אין דשן, וצריכין להרים גם מהשרירי. ובזה קבע תורה זמן הדמה מחצות דוקא. ח והתוס' הקשו מהא דאיתא במעילה ט' מקשה לרב דסבר שם דלאחר הרמת הדשן אין מעילה בדשן שעל המזבח, מהא דתנן גחלת שפקעה