נזר הקודש - זבחים קנ

פרק תשיעי. דף פ"ג המזבח מקדש את הראוי לו ר' יהושע אומר כל הראוי לאשים וכו' - ובגמ' ראוי לו אין שאין ראוי לו לא למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי קמצין שלא קידשו בכלי וכו' - ובכדי להבין הענין על בורי', הנפק"מ שבין ר"ג לר"י, נקדים דברי הרמב"ם, וכאשר שר יבואר. א כתב הרמב"ם בפר"ג מפסוה"מ ה"ג דכל הראוי לאשים המזבח מקדש וכל שאינו ראוי אינו מקדש.- והכונה למעט דם, - וזהו כר' יהושע, דס"ל כן.-דאילו לר"ג דס"ל דמקדש אף שאינו ראוי גם דם מקדש, - וע"כ דהרמב"ם פסק כר"י, וכמו שביארו בכס"מ ולח"מ יעו"ש.וקשה לפי מה שפסק הרמב"ם שם בהלכה י"ט, ז"ל כלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב, וא"כ תמיד כשזורקין את הדם הפסול ע"ג המזבח, הלא מכלי שרת בא כדין זריקה, וממילא כיון שנתקדש בכ"ש שוב לא בעינן לקדושת מזבח, שיקדש דם הפסול, כיון שנתכשר מעיקרא ע"י הכלי שרת - ואין לומר דכוונת הרמב"ם באופן דשחט על המזבח ונשפך הדם על המזבח, ובזה משמיענו דלא מהני קדושת מזבח להיות כקדושת כ"ש. - וזה תליא בפלוגתא דר"ג ור"י, ופסק כר"י דלא מהני קדושת מזבח להיות כקדושת כ"ש. - אבל זה ליתא, משום דבאופן זה הר"ז כמו קומץ טרם שנתקדש בכלי שרת לקדושת קומץ, דלא מהני קדושת מזבח לכו"ע אף לר"ג, כמבואר בגמ'. - מטעם דבעינן שתהי' הוברר לגבי מזבח ע"י קדושת כלי שרת דמעיקרא, - וק"ו הוא, ומה בקומץ שנתקדש הקמח בקדושת כלי שרת דעשרון, ומכ"ז אם רק חסר קדושת כ"ש להקומץ, שוב לא יועיל המזבח לקדשו אף לר"ג, וא"כ אין לומר גבי דם שטרם שנתקדש בקדושת כ"ש, דזה תליא בפלוגתא דד' גמליאל ור' יהושע, ולר"ג בזה המזבח מקדש. ב והברור בזה כי הבדל יש בין קדושת כלי שרת לבין קדושת מזבח. וזה הדבר, כי בקדושת כלי שרת שייך פסול לינה כשאינו עומד על ראש המזבח לכו"ע, וכשעומד על ראש המזבח תליא בפלוגתא אם לינה מועלת בראשו של מזבח.- משא"כ קדושת מזבח, היינו בהדברים הנעשים לחמו של מזבח, והיינו בראוי לו-הנה בזה לא שייך כלל פסול לינה לכו"ע, מטעם דהוא לחמו של מזבח, והר"ז כאילו נעשה בו מעשה הקרבה, ומה שייך לומר פסול לינה בשעה ש שעושה המזבח מעשה הקרבה, וזה מקומו, והגיעה הקדושה למטרתה, לכן לא שייך בזה פסול לינה,-וכן מבואר בתוס' לעיל נ"ו, שכתבו דלר"ג דאמר דהמזבח מקדש דם קדשים פסולים, שוב לא שייך בזה פסול לינה, אפי' למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח יעוי"ש. - וע"כ הביאור בזה כמו שפירשנו. - ובזה יבואר לנכון דברי הרמב"ם. כי אף שכ"ש מקדש דם פסולין, להיות נקרב ע"ג המזבח, אמנם כל זה אם נעשה הזריקה מבעוד יום טרם שהגיע להם פסול לינה, אבל נפסלים הדם בלינה אף כשאין על ראשו של מזבח - מפני שאין המזבח מקדש אלא את הראוי לו, ודם הוי אינו ראוי לו לאשים, וזהו כר"י ולא כר"ג,- דאילו לר"ג המזבח מקדש דם פסול אף באופן דלא מהני קדושת כ"ש. והוא בפסול לינה. ומדויק בזה דברי הצאן קדשים בתוס' לקמן פ"ז ע"א שהקשו היאך יצוייר דם פסול כיון שהכ"ש מקדשין אותו. והקשו מלן ומיוצא וכו'. - והצ"ק מוחק הא דלן. - והצדק כדבריו, - דודאי אינו מועלת קדושת כ"ש לענין פסול לינה, דע"כ לא עדיפא דם פסול מדם כשר, דג"כ נפסל בלינה, ומכש"כ דלא מועיל קדושת כ"ש להציל מפסול לינה בדם פסול, - וזה מתאים להדברים שכתבנו. בד בדין דשן להרמה. א דף פ"ו תנן וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכו' אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר ומועלין בהן לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהם וכו' -והנה טעם המעילה משום דכל זמן שלא נגמרה המצוה עדיין קרינן בזה קדשי ד'. וזהו מקור דין מעילה. וכן פירש"י הכא, וביומא כ' יעוי"ש, ולהכי קודם חצות שעדיין יש בהו מצות הקרבה להכי יש מעילה, ולאחר חצות שאין בהו מצות הקרבה אין בהו מעילה. ויש לעיין מדוע נשתנו הני אברים לאחר חצות מדשן גמור, דפשיטא שלית בהו מצות הקטרה. כיון שכבר נעשו דשן, ומכל זה מבואר דיש מעילה בדשן, כמבואר במעילה ט' ע"ב, לפני תרומת הדשן כו"ע לא פליגי דמועלין בו, והיינו ע"כ דכיון דכל הדשן עדיין עומד למצוה של הרמה. להכי עדיין נקרא קדשי ד'. ואית בהו מעילה. -וא"כ מדוע נגרע הני האברים שפקעו מעל המזבח לאחר חצות דלית בהו מעילה, הלא עכ"פ עומדים הם להיות אפר ודשן. ואכתי לא נגמר מצותן, - וע"כ אית לן לומר כך, דזה ודאי אם היו מונחים על המזבח דאית בהו מעילה מטעם דעדיין עומדין המה למצותן, משא"כ כשפקעו מעל המזבח, דאז תליא בחיוב חזרה, דאם חייב להחזיר אז זה עצמו סיבה למעילה, ואם ליתא חיוב חזרה למזבח להכי כבר נפקע ממצות ד' וממילא אין כאן מעילה, ולפ"ז פשיטא דאין מעילה בהדשן שהוסר מעל המזבח קודם הרמה, כיון שאין חיוב חזרה עליו. והיינו שהופקע