נזר הקודש - זבחים קמט

שלא חסר לנו התנאי דלכפר, והיינו באופן שהכניס הבשר והדם שבתוכה לפנים, וזהו שהכניס הדם בצאור בהמה, ושפיר קרינן בזה לכפר, ומכל זה גילתה לנו התורה מקרא "מדמה" למעט בשהכניס הדם בבשר פנימה, ובזה מצאו להסתפק בצואר עוף, וזהו הדבר שמספקא לר' אבין בעצם היסוד של האי דינא מדוע שללה התורה בזה, ועיקר היסוד בזה, ומדוע ישתנה הצואר דהבהמה מהכלי שרת, ושתים יש בזה, א. כיון שעדיין הדם כנוס בצואר הבהמה וחסרה קבלה בכלי שרת, וא"כ גם זה ממועט שאין זה דם כפרה עדיין, וגילתה תורה דלא סגי לן בזה שהוא המכפר בפנים, כיון ש שעדיין אינו בדין כפרה, מטעם חסרון קבלה בכלי שרת. ב. בדם שהוא כנוס עדיין במקומו בצואר, אין זה דם האמור בתורה, כי התורה לא תכיר מציאות הדם כל זמן שהוא כנוס, ולא יצא לאויר המציאות בפני עצמו לדינא לענין חטאה"ע, דלטעם הראשון הנה בחטאה"ע שפיר קרינן בזה לכפר, כיון שאינה צריכה לקבלה, וכך הוא בא למזבח עם הצואר בדמו. ומהצואר עצמו ממצין דמו על המזבח, ולפ"ז שפיר נפסל חטאה"ע בהבאה פנימה. משא"כ לטעם השני אז אין הבדל בין חטאת בהמה לחטאה"ע, והיינו דכיון שאמרה תורה מדמה, הכוונה דם שיצא למציאות בפני עצמו בתורת דם, וזהו שמספקא לר' אבין, ואמר או דלמא מדמה אמר רחמנא ולא בשרה. היינו דדם כל זמן שלא פריש מהבשר, התורה קוראה להדם הזה בתואר בשר וא"כ אינו נפסל. ג ויש לעיין לפי הטעם הראשון דלהכי מיעטה התורה הדם שבצואר מפני חסרון קבלה בכלי שרת, קשה א"כ הלא אין זה לכפר. וא"כ קרא למ"ל למעט, דהרי מבואר בסוגיא דלאחר שדרשו ללמדנו דגם בהבאה דלפני ולפנים נפסל הדם, פריך הש"ס והא כבר נפסל בבואו להיכל, ומתרץ רבא דכיון דחשב להביא בלפני ולפנים נפסל הדם בחסרון מחשבה דלכפר בהיכל, ולהכי לא מיפסל בהיכל, ולפ"ז הרי יש לנו ללמוד מזה גם להדין בהבאה להדם בצואר הבהמה דפשיטא שאין זה לכפר, דהרי חסר גם מעשה קבלת הדם בכלי שרת המעכבת כפרה, וזה הוי עיכוב יותר גדול מהא דמחשב לכפר בלפני ולפנים. וחסרה מחשבה דלכפר בהיכל, והכא הרי חסר גם המעשה דקבלת כלי בעצמותה, ולפ"ז ע"כ אית לן לומר דקרא מדמה למעט בא אף באופן שלא חסר תנאי בלכפר, דהיינו בצואר של הטאה"ע, דלא טעון כלי שרת, וקרינן בזה לכפר, והתורה מיעטה ע"כ מטעם דאין בזה תואר דם כל זמן שלא פירש הדם לחוץ, וא"כ מאי בעי ר' אבין, ולפ"ז מסתבר לומר דר' אבין דמספקא לי' בזה, לא סבר הא דרבא, אלא סבר דבהבאה דלפני ולפנים, אם הובא דרך היכל נפסל הדם תיכף בבואו להיכל, אעפ"י שחישב להביאו יט לפני ולפנים, ואין זה חסרון דלכפר בשעה שהוא בהיכל. וזה עדיף מנכנסה מאלי', כיון שבא ע"י אדם, וממילא שפיר יש להסתפק אף בהביא בצואר בהמה פנימה דאין זה חסרון בלכפר, מטעם דבידו לעשות קבלה שם בפנים, והרי זה כמו לכפר. ושפיר יש לומר דלהכי אתא קרא מדמה למעט, בשהובא בצואר פנימה, ולפי הטעם הראשון, ועדיין לא ידענו הדין בחטאה"ע. ד וע"ד קושיית הש"ס שמקשה בשהביא לפני ולפנים, הא כבר נפסל בהיכל, כבר תירץ אביי לא נצרכה אלא לדרך משופש, והקשה רבא והא הבאה כתיב יעוי"ש והיינו אם בא בדרך משופש כגון דרך גגין וכדומה, לא נפסל הדם, מטעם דלא קרינן בזה והובא כיון שאין זה הבאה. ויש לעיין היאך הדין בשכנס הדם להיכל דרך גגין שהוא דרך משופש, וממילא לא נפסל בהיכל כיון שבא דרך גגין, ואין זה הבאה, אבל אח"כ כשבא לפני ולפנים בהבאה כפשוטה ממש, וזה הוי הבאה מעליא, אם באופן זה קרינן לה הבאה, מטעם דהכניסה דלפני ולפנים היתה כדרכה, והבאה זו מביא פסול גם להדם, או דלמא שגם בהיכל בעינן שתהי' הכניסה כדרכה. ואעפ"י שאין אנו דנין על הכניסה דהיכל כלל, אלא אכניסה דלפני ולפנים אנו דנין. מכ"ו בעינן שגם הכניסה דהיכל שהוא טרם בואו לפני ולפנים שתהי' גם כן בדרך הבאה. ה והנה לכאורה יש להוכיח מדברי רבא דמקשה, ולא משני דמיירי באופן זה כמו שכתבנו. מסתמא סבר רבא דאף באופן שההבאה דלפני ולפנים היתה כהוגן, מ"מ לא נקרא זה הבאה מעליא, מפני שהתחלת הבאה בקודש היתה במשופש, אמנם יש לומר דאין זה הוכחה משום דרבא שפיר משני לפום מאי דסבר דבאופן זה הוי חסרון בלכפר, ולפי שיטת ר' אבין דע"כ לא סבר סברת רבא כמו שכתבנו, וא"כ שפיר יתרץ הברייתא כמו שכתבנו, והרמב"ם שפוסק בפר"ב מפסוה"מ כר' אבין יעוי"ש, אפשר לומר דלא סבר סברת רבא בהא דלכפר, והשמיט שפיר האי דינא, וממילא מובן דסבר דבהבאה דלפני ולפנים תיכף נפסל הדם בבואו להיכל. והא דלא כתב רבינו לאפוקי מדרבא, יש לומר דלא איצטרך לכתוב, דכיון דלא אשמעינן דלא נפסל מטעם חסרון דלכפר, ממילא מובן דסבר רבינו דנפסל תיכף בבואו להיכל, ואם הכניס דרך פשפש להיכל, ואח"כ הכניסו לפני ולפנים אף אם אמרינן שסבר רבינו שהדם נפסל באופן זה. מ"מ לא כתב רבינו זה משום דאפשר דזה נכלל במה שכתב שם בפר"ב מפסוה"מ הי"ג האי דינא דפשפש. וסבר רבינו דזה מובן מאיליו דהבאה בהיכל דרך פשפש אינו מגרע ההבאה דלפני ולפנים כלל, וסמך על המובן. וצ"ע. דף