נזר הקודש - זבחים קמח

דלקמן צ"ג מוקי רבא שם דפליגי ר"א ורבנן בהזאה צריכה שיעור, והתם מיירי בהזאה הנופלת על האדם ועל הכלים. - הרי מבואר דר"א סבר דגם בגבא דגברא צריכה שיעור. - אמנם לא מצינו דרבי סובר כן, דפליגי בזה תנאי,, ואדרבה מסתם משנה שכתבנו מוכח דסבר רבי דליתא פלוגתא בזה. -ועוד דלדברי העמו"א ע"כ רבנן דשם בקדושין סברי כר' אליעזר עזר דהזאה צריכה שיעור, וזה הוי היפוך דברי חכמים דסברי בכל מקום הזאה אינה צריכה שיעור. ו ועוד דאף אם אמרינן דאגבא דגברא צריכה שיעור, היינו ע"כ דבעינן שיפול על האדם שיעור מים שיש בו כדי הזאה שהוא כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה. וא"כ בעינן הרבה הזאות באופן עד שיושפך עליו השיעור הזאה, וכן מבואר שם בסוגיא דלקמן צ"ג יעוי"ש - ולפ"ז אם נפרש דכוונת הסוגיא דפריך פשיטא לרבי דסבר הזאה אינה צריכה שיעור. וא"כ עלתה ההזאה גם במשהו. - וקשה הא גם אם אמרינן דצריכה שיעור, יש עצה להזות כל כך עד שיהי' שיעור מלא, מטעם דבלא"ה לא סגי בהזאה אחת, ומדוע לא תעלה ההזאה על השפתים. הלא יש לשפוך הרבה עד השיעור. - ובעיקר הא דפריך פשיטא. - הכוונה דפשיטא הוא לכו"ע, וא"כ הפירכא בין לרבי בין לרבנן, היינו לרבי פשיטא, ולרבנן אמאי, וזה נכלל בפירכא פשיטא, ומצינו כעין זה בש"ס, ובזה משני הסוגיא, כיון דזמנין דחלים, ופליגי אם זה נקרא ביהס"ת. ז כתב הרמב"ם פר"ט מפרה ה"ח וז"ל מים מוקדשין שנתערבו בהן מים אחרים כל שהו וכו' הרי אלו פסולין יעוי"ש. - וקשה מדוע לא נתבטל המים הכ"ש ברובא והנה התוס' הכא בסוגיא כתבו דחומרא דמי חטאת היא. - ומדאורייתא בטל ברובא יעוי"ש. - אמנם מדברי הרמב"ם משמע דמדאורייתא הכא לא בטל, - ותמוה מדוע לא נתבטלו. - והנה ידוע מה שכתבו אחרונים דביטול לא מהני להיות כהמבטל ממש, וממילא עכ"פ חסר השיעור מי חטאת. כיון שאינו (משולים) להיות כמוהו.- אמנם דוחק הוא, ויש סתירה לסברא זו, - אמנם לפי מה שביארנו דהשיעור הוא בהאזוב, דהיינו דבעינן שישא השיעור הזאה בהאזוב, ויזה בהאזוב, - להכא לא שייך הכא ביטול כמו שליתא ביטול לטומאת משא, - כיון שע"כ הוא נושא,וידוע שיטת הרמב"ם דמדאורייתא אין ביטול לטומאת משא, והכא ג"כ כיון שצריך להזות דהיינו להיות נושא השיעור של מי חטאת, והכא הרי הוא נושא המים, מים פסולים. - ואין לומר דכבר בטל, כיון שע"כ הוא נושא מים פסולים. דף פ"ב ע"ב ת"ר אל הקודש פנימה ויאמר קודש ולא יאמר פנימה, אמר רבא בא זה ולמד על זה מדי דהוי אתושב ושכיר, אמר לי' אביי בשלמא התם תרי גופי נינהו וכו' אבל הכא כיון שאיפסל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לדרך משופש, אמר לי' רבא והא הבאה כתיב, אלא אמר רבא כל מדי דחשיב עלי' לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל יעוי"ש.- מבואר מזה שתירוצו של רבא מוכרח לפי ההכרח בהפסוקים, וא"כ תמוה מדוע השמיט הרמב"ם האוקימתא דרבא, דאם חשב לפני לפנים והכניס בהיכל שאין הדם נפסל, . - וכבר עמדו בזה הלח"מ והמל"מ. ונראה לבאר הענין על בודי' בס"ד, א והנה איתא לקמן צ"ב בעי ר' אבין חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים מהו צוארה ככלי שרת דמי ומיפסל, או דלמא כצואר בהמה דמי ומדמה אמר רחמנא ולא מבשרה, ת"ש פירכסה ונכנסה לפנים וחזרה כשרה, הא הוציאה פסולה וכו' ופירש"י פירכסה ונכנסה לפנים בחטאת העוף קתני לה כשרה, וקס"ד משום דמאלי' נכנסה ולא הכניסה הוא ע"מ לכפר וקרא כתיב לכפר בקודש יעוי"ש.- - ויש לעיין בעיקר בעי' דר' אבין מאי בעי הלא כיון שדם חטאה"ע לא בעי קבלה בכלי שרת, וצוארה הוי במקום כלי שרת, וכן מקריבין אותה למזבח, וא"כ פשיטא שאם הכניסה כך בפנים שזהו ההכנסה להדם שלה, וקרינן בוה והובא אל הקודש פנימה, ולא דמי לצואר בהמה שהכניסה בצוארה פנימה משום דשאני התם דאין זה דרך הבאה באופן זה, דהרי בעינן כלי שרת לדם בהמה, משא"כ חטאה"ע בודאי כיון שזהו דרך הבאה מדוע לא יפסל הדם בהבאה זו, וא"כ מאי בעי ר' אבין, - עוד יש לעיין מאי קאמר ר' אבין או דלמא כצואר בהמה דמי, מדמה אמר רחמנא ולא בשרה, - ותמוה הלא לא כתיב בתורה בהדיא למעט בשרה, אלא דרשינן מדכתיב מדמה ודרשו למעט בשר. - והביאור בזה דוקא דם נפסל בהבאה, ולא דבר אחר שאינו דם, וזהו בשר, וא"כ מניין לנו לומר דגם דם ממועט כשהכניס הדם בכלי של בשר, דהלא לא על הבשר אנו דנין, אלא על הדם שבפנים, וא"כ אין למעט מדמה כלל, ועוד דגם בעצם הדין למעט בשהכניס בהמה בצוארה בפנים מניין לר' אבין לומר שאין הדם נפסל, דהלא מדמה אין למעט, כיון שאין אנו דנין על הבשר. אלא על הדם שבתוכה. וגם בזה יש לומר דהבשר לא נפסל, והדם נפסל, דהרי באמת גם על הבשר הרבה עמלו בברייתא שתיפסל בהבאה דפנים מק"ו, כמבואר בסוגיא שם, ולפ"ז מניין לר' אבין לחדש גם על הדם שבתוך הבשר שלא יופסל, ועוד תמוה בעיקר הדין דממעטין בשר מהבאה דפנים לומר שאינו מיפסל בהבאה, תמוה, דהא בלא"ה לא שייכה בשר חטאת בהאי דינא כיון דתנאי הוא דבעינן לכפר בקודש, וזה הבשר אינו לכפר, וכנראה שזהו קושיות התוס' ד"ה דמה, ולפ"ז כל עיקר האי דממעטין מדמה הוא מיותר, דבלא"ה הוי ידעינן דדין זה ליתא בשארי דברים לבד מדם מטעם התנאי דלכפר. ב והנה אפשר לומר שר' אבין הי' לו הוכחה מזה דע"כ כוונת התורה למעט מדמה באופן