נזר הקודש - זבחים קמז

הוי חציצה מעליא מטעם הצחצוחי רוק. - וקשה הא כיון דהחזותא הוא דם. - וא"כ הוי האי רוק כמאן דליתא. ה אמר רבא אמור רבנן בטעמא וכו' מב"מ וכו' עי' בתוס' מה שפירשו בשם הר"ת דטעם כעיקר דאורייתא נלמד ממשרת יעוי"ש, - והנה יש לעיין דע"כ דברי רבא לכו"ע גם אליבא דר' שמעון דאמר כ"ש למכות. - ולדידי' ליכא למילף ממשרת דאזלינן בתר טעם, משום דכיון דעל משהו חייב. וא"ה לא משגיחין על הטעם -וע"כ צ"ל דסבר הר"ת כשיטת ה"ר יקר, הובא בתוס' ע"ז ס"ח, דבאופן שע"י תערובות מודה ר"ש דבעינן שיעור שלם. ו אמנם קשה טובא על שיטה זו מסוגיא דשבועות כ"א דאיתא שם דבעי למיפשט דר"ע לא סבר כר"ש, מדתנן ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב, ואי סבר ר"ע כר"ש למ"ל צירוף.-ואם אמרינן בתערובות מודה ר"ש אין כאן ראי' דר"ע לא סבר כר"ש בעלמא. - ואי משום הא דמשרת, הלא הכא בצירוף תערובות גם ר"ש סבר דבעינן כזית -וכבר הקשו בזה גדולי האחרונים, - עי' בנו"ב מה"ק חיו"ד סי' צ"א. ז ונראה דבהא דנזיר ששרה פתו ביין יש בו שתים. א. היינו הטעם של היין האסור לנזיר המתפשט בהפת - ב. איסור משרת שזה נעשה איסור בפני עצמו והיינו שגם ההיתר נעשה איסור והנפק"מ בזה דלחייב משום משרת לחודיא. וממילא לר' שמעון סגי בכל שהוא, והיינו משום איסור לאו דמשרת, - ומדאמר ר"ע דהמשרת בעינן לצירוף כזית, ע"כ זהו דלא כר' שמעון. ח והא דכתבו התוס' דע"י תערובות מודה ר' שמעון, דבעי כזית, - זהו אם לא כתבה תורה בהדיא משרת, - דאז הוי אמרינן דגם לר"ש בעינן שיעור שלם להיין, האסור לנזיר, - אבל עכשיו שאמרה תורה משרת. - לא בעינן לר' שמעון שיעור כזית, ושפיר מוכיח הגמ' דר"ע לא סבר כר"ש. וברור. והבן. בדין שיעור הזאה במי חטאת, א דף פ' איתא ביומא י"ד הא קמ"ל דבעינן שיעור הזאה, הניחא למ"ד הזאה צריכה שיעור וכו' אפי' למ"ד הזאה א"צ שיעור ה"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור יעוי"ש, - והנה משמע מזה דאגבא דגברא פליגי אם בעינן שיעור.- וא"כ לפ"ז הא דתנן פרי"ב דפרה מ"ב מזין על האדם ועל הכלים ואפי' הן מאה. וכן פסק הרמב"ם בפר"י ה"ח. - והוא סתם משנה בלא שום חולק, וא"כ היאך קאמרה הסוגיא דפליגי בגבא דגברא. ב אמנם הביאור בגבא דגברא, היינו בהאזוב המזה, ובזה פליגי אם בעינן שיעור. - דהיינו דמ"ד הזאה צריכה שיעור, היינו דבעינן שיוזה מהאזוב שיש בו כשיעור, אבל על המוזה סגי גם במשהו, וזהו לכו"ע. - והא דפליגי ר"א ורבנן בצלוחית שנפלה לתוכה מים, היינו מפני האזוב, שע"כ יש מעט מים פסולים, וזה לא מהני למ"ד צריכה שיעור. ג ומה שאמרו אבל במנא צריכה שיעור, היינו . במנא דמטבילין בו האזוב. וכדפירש"י שצריכה שיעור, והיינו דלכו"ע בעינן בהצלוחית שיהי' שיעור מים מי חטאת ממש, ובפחות מזה לא מהני לכו"ע, ורק באופן שהי' מים כשיעור ונתערב מים פסולים, דבזה אעפ"י שיש שיעור מים כשרים בהצלוחית, אמנם מפני שיש בילה, וא"כ ע"כ בהאזוב חסר שיעור הזאה, מפני המים הפסולים שנתערבו, ובזה פליגי תנאי. ד והנה המהרי"ק, הובא בכס"מ פר"ט דפרה ה"ח, פירש אפשר שסובר רבינו שמה שאמרו הזאה צריכא שיעור היינו שבאזוב יהי' שיעור הזאה, וזהו בכלל מה שאמרו במנא צריכה שיעור, פי' באזוב, ולא מיעטו כי אם אגבא דגברא יעוי"ש, והנה כנראה כוונתו לסוגיא דיומא שכתבנו והנה לדבריו דפירוש במנא צריכה שיעור היינו באזוב. וא"כ משמע דבזה לכו"ע צריכה שיעור כמו שמבואר בסוגיא דבמנא לכו"ע צריכה שיעור. - אבל תמוה דהיאך יפרש הא דצלוחית דפליגי שם תנאי,- ועוד קשה דלדבריו בגבא דגברא פליגי תנאי, וא"כ ע"כ המשנה דפרה דתנן ומזה הזיי' אחת על כמה בני אדם בפלוגתא דתנאי - ותמוה, - וצע"ג. ה והנה בספר עמו"א סי' ס' מפרש בקדושין כ"ה הרי שהי' מזה ונתזה הזאה על פיו רבי אומר היזה וכו' על שפתיו פשיטא, מה"ד זמנין דחלים שפתיו קמ"ל, והקשה מאי פריך פשיטא הא רבנן פליגי וסברי דלא היזה. - ומפרש דהזאה על השפתים איכא גלוי ונסתר, דהיינו החלק שגלוי תמיד, והחלק המדובק הנקרא ביהס"ת. ר ולפ"ז ע"כ נפל ההזאה גם משהו על חלק הביהס"ת, ורבי לשיטתו דסבר כר"א דהזאה אין צריכה שיעור. ולזה פריך הש"ס פשיטא יעוי"ש. - אבל אישתמיטתי' משנה ערוכה דאגבי דגברא לכו"ע סגי בהזאה דמשהו, והיינו מדסתים רבי המשנה דמזין על האדם ואפי' הן מאה בלא פלוגתא, וע"כ דסבר רבי דליכא בזה פלוגתא ואין זה שייכות להא דהזאה צריכה שיעור. - איברא דלקמן