נזר הקודש - זבחים קמב

דע"כ בדיקת נפולה אחרי שהיית מעל"ע הוי דאורייתא. - [ומצאתי בחת"ס חיו"ד סי' ס"ו שדעתו גם כן דבדיקת נפולה הוי דאורייתא, - אמנם כתב כן מסברת עצמו, ולא דחה דברי הגאון שאג"א יעו"ש - ולכן נראה ברור שאין להקל בדבר הבדיקה בזה, וכמש"נ. יב הנה כתב הסמ"ק בדין נפולה וז"ל ואם אינו רוצה לסמוך על בדיקתו וכו' תשהה מעל"ע, - משמע דלא בעי בדיקה לאחר שהיי' דמעל"ע, וזה ליתא, כמו שביארנו. - וע"כ דט"ס, וצריך להיות ואם רוצה לסמוך על בדיקתו, ימתין עד שתעמוד או תשהה מעל"ע, והיינו דתרתי בעינן, שהיי' ובדיקה, וכן מבואר גם כן בכל בו שמביא כן דברי הסמ"ק, כמו שכתבנו. עוד בדין נפולה. א יש לעיין באופן דהיתה בהמה גוררת רגלי' בלא שום ריעותא, ונתחזקה כי מחמת כאב הרגלים הוא, וזהו שאמרו חז"ל שגרונא נקטי', ויצאת בהיתר נפלה מגובה י' טפחים, והיתה מהלכת הילוך יפה כמקודם שהיתה מגררת רגלי' כדמעיקרא - ויש להסתפק אם זה נקרא הילוך יפה. - והיינו כיון דמהלכת היא עכשיו, כמו שהיתה מהלכת מקודם, - א"ד דע"כ הא דבעינן הילוך יפה, זהו בכדי לברר לנו שיצאת מחשש נפולה וכעת שעכ"פ חסר לנו הבירור הזה, וא"כ לא יצאת עדיין מחשש נפולה. ב והנה מקור הדין הא דבעינן הילוך יפה לברר מחשש נפולה הוא מהא דאיתא בש"ס דההיא אימרתא דהוות משדרת כרעי' בתרייתא ובדקוה ומצאו דאיפסק חוט השדרה. ומכל זה היתה מהלכת הילוך שאינו יפה, הרי חזינן דהילוך שאינו יפה אינו מברר מחשש ריעותא דהאברים, - וכמבואר ברמב"ן וברשב"א, - והנה כתב הר"ן בזה דאע"ג דאיפסק הלכתא כרב יימר, - דלא חשיינן לפסיקת חוט השדרה, זהו משום דלא נפלה, ומטעם זה אמרינן דשגרונא שכיח יותר, אמנם בשנפלה אמרינן לאידך גיסא דריעותא דריסוק אברים שכיחא בי' טפי יעו"ש - וכן מבואר ברשב"א. - ונמצא לפ"ז דכל זה באופן דהיתה נפולה, בשעה שהיתה בריאה והיתה מהלכת כבהמות הבריאים דעלמא, ולהכי אמרינן דיש לנו לתלות ההילוך שאינו יפה בריעותא דנפילה. - משא"כ באופן שגם קודם הנפילה היתה גוררת רגלי', מכאב השגרונא. - שפיר אפשר לומר דיש לנו לתלות ההילוך שאינו יפה דעכשיו בריעותא דשגרונא, - ומשום דשני הריעותות הם בגדר שכיחי. -ולפ"ז ע"כ דין זה תלוי ברבוואתא דפליגי הראשונים באופן דהאיסור וההיתר שקולים הם. אם אנו דנין בזה חזקת היתר. דמטעם רוב בהמות פשרות הם. ג עוד נראה לומר דהכא כו"ע מודו דבזה האופן הדבר שכיח להיתר יותר מלאיסור, והיינו משום דכיון דהריעותא המורה היתר היתה מקודם, טרם לידת הריעותא דאיסור, וגם נתחזקה בחזקת היתר בריעותא זו, - לכן באופן הזה כו"ע מודו דהוי זה תליי' מעליא לתלות ההילוך שאינו יפה בהריעותא דהיתר שהיתה מעיקרא. ד והנה נראה להביא ראי' לזה מסוגיא זו דזבחים דריש לקיש לא מוקמי דסברי הלכה אינה צריכה בדיקה. - וקשה אכתי לוקמי' בנפולה באופן שכל התערובות היו חולים על רגליהם בכאב השגרונא, ואין זה מום בקדשים. - וגם הנפולה היתה מוחזקת בכאב השגרונא קודם הנפילה, ואחר הנפילה נתערבה בתערובות הזה. - וע"כ מוכח דבאופן הזה גם כן נכלל בדין הלכה אינה צריכה בדיקה, והיינו דהוי זה הילוך יפה, כיון שהולכת בהילוך דמעיקרא. - וצ"ע. ה והנה אח"כ מצאתי בשו"ת מרן הגרע"א ז"ל סי' פ"ג בסוף, שנשאל בשור שהי' כחו חזק בהילוכו, יותר מסתם שוורים ונפל, ואח"כ הליכתו כדרך שאר שוורים אם זה מיקרי הילוך יפה. - וגם כן הפשיטות מסוגיא דהכא מדלא מוקי הש"ס באופן הזה. - וכמו שנפשט הספק שם. - כן יש לפשוט לדינא נידו"ד גם כן באופן הזה. ו והנה מרן הגרע"א ז"ל הקשה שם דלפי המבואר דזה ודאי דגרירת הרגלים לאחר הנפילה לא הוי הילוך יפה. - דלפ"ז מדוע לא מוקים הש"ס בנפולה שגוררת רגלי' ונתערבה בשארי שוורים, - שגוררים רגליהם, ודנין בהם דשגרונא הוא - ובעי בדיקה לכו"ע. עכת"ד, יעוי"ש - אמנם נראה לומר דסוגיא דהכא אזלא לשיטת רבינא דסבר חולין נ"א דלא אמרינן שגרונא נקטי', ותמיד חיישינן לפסיקת החוט. ז ומ"מ שפיר נפשט נידון דידן מסוגיא זו דהכא, והיינו דבאופן דהיתה הנפולה צולעת משום איזו בליטה בפרסה המעכבת את ההילוך. - ונתערבה אח"כ אחר הנפילה בשוורים אחרים שצולעים גם כן משום זה. - ואין זה ריעותא בטרפות, וגם אין בזה משום מום בקדשים, - ואם אמרינן דבאופן זה חסר בירור לברר מחששא דנפילה, מטעם דעכ"פ חסר הילוך היפה, וא"כ שפיר מצינן לאוקמי המשנה בנפולה באופן הזה. ובעי בדיקה לכו"ע, - וע"כ מוכח דבאופן שהולכת כדמעיקרא, כקודם הנפילה. הוי שפיר הילוך יפה, - וממילא לפ"ז גם בנידון שאילתין שהיתה קודם הנפילה בכאב דשגרונא, לדידן דקיי"ל דלא חיישינן בזה לפסיקת החוט. - שפיר אמרינן דההילוך כדמעיקרא מוציא מחששא דנפולה לגמרי, - וכמש"ג דף