נזר הקודש - זבחים קמא

ו והנה הגאון בשאגת ארי' בסי' ס"ד כתב דבדיקת נפולה הוא מדרבנן, ומדאורייתא לא בפי בדיקה לאחר שהי' דמעל"ע ה ואחריו החזיק הפרמ"ג את דבריו, והובא באחרונים להלכה, - וכאשר כתבנו אין מקום לומר בבדיקה זו, הוא מדרבנן, מכח הא דכתבנו לעיל. והנה ראינו גם כן לברר שגם היסוד שעליהם בנה הגאון שאג"א את דבריו, שאינם כראי מוצק. וכאשר נבאר בס"ד. ז הנה הביא ראי' מדוע לא נקט התנא בהמשנה בהא דהשתה מעל"ע ושחטה כשרה, גם בדבר הבדיקה הדרושה לאחר השהיי' דמל"ע יעוי"ש - אמנם כאשר כתבנו לעיל בסברת הרמב"ם ע"כ דלא נקט התנא אלא הסיבה המביאה לידי בירור הבדיקה -וכמו פעולת השחיטה ולסברת הר"ן מרומז בדיקה בהא דנקט התנא שחטה, וכמו שכתבנו לעיל אות ב'. - וגם בלא"ה אין לבנות בנין מדיוק כזה.- והרבה פעמים מצינו דהתנא לא משמיע לנו בדבר הבדיקה, אעפ"י שהבדיקה חיובית, ולדוגמא הא דניקב מצד אחד דביה"כ שכתב הרשב"א דחיוב בדיקה יש בזה. - ולא נזכר חיוב בדיקה זו בדברי התנא. - וע"כ כמו שידוע דהתנאים סותמים את דבריהם מרוב הפשיטות, ואמוראים מבארים יותר, כידוע. ח וגם בזה שמדייק הגאון שאג"א בהא דחולין נ"א אמר ר"ג ביה"ד אין בו משום ריסוק אברים כו' ת"ש ושווין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן, ודחה הש"ס הב"ע שהפריס על גבי קרקע יעוי"ש, - והיינו דאפילו אם אמרינן דביה"ר יש בו משום ריסוק אברים, אמנם בשהפריס ע"ג קרקע הרי זה בירור דוולד זה יצא מחשש ריסוק אברים - זהו ביאור הדבר, והקשה שם בשאג"א הלא אם אמרינן דבדיקה בעי לאחר שהיי' דמעל"ע, והוא הדין לאחר שעמדה (בלא שהיי' דמעל"ע], דעמדה, ושהיי' דמעל"ע, שניהם שווים בדבר הבדיקה, - וא"כ אכתי הוי ראי' לדר"נ דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים. דאם אמרינן דביה"ר יש בו משום ריסוק אברים, א"כ מאי מהני הא דהפריס ע"ג קרקע, הלא לא הוי זה יותר עדיף מהא דעמדה דבעי עדיין בדיקה. - וא"כ אמאי אמר התנא שזהו מן המוכן, כיון דעדיין בדיקה בעי.- ומזה הוכיח דיותר עדיף, דבדיקת נפולה לאחר שעמדה, או לאחר שהיי' דמעל"ע, לא הוי אלא מדרבנן. עכת"ד יעוי"ש - אמנם נראה דע"כ בוולד הנולד באופן שהפריס ע"ג קרקע הרי זה כמו הלכה בבהמה נפולה דעלמא. - ביאור הדברים דכיון דע"כ רוב וולדות כן הוא, שאינם הולכים ביום ראשון ללידתם, וא"כ אין במניעת ההילוך ריעותא מאומה. - וזהו כוונת הש"ס שדחה הסיוע לר"נ. -והיינו דמשני דמיירי בהפריס ע"ג קרקע, וזהו ננערה לעמוד, הרי זה בולד הנולד כמו הליכה ממש. - מטעם דכיון דכל עיקר דינו דר"נ לאשמיענו דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים, היינו דוקא באופן שיש עכ"פ ריעותא בוולד יח זה וכמו שמבואר בתוס'. - אבל בהפריס ע"ג קרקע ע"כ אין בוולד זה שום ריעותא לחוש לריסוק אברים, וממילא מובן דבאופן זה ליתא חיוב בדיקה כלל. ט וע"כ הא דכתבו התוס' דרב נחמן מיירי שלא הלכה, כמבואר בתוס' שם ד"ה ביה"ר. - הוא לאו דוקא, אלא הכוונה שלא עמדה גם כן, היינו שלא הפריסה גם על גבי קרקע - וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לחולין דר"נ מיירי שלא עמדה,- וכן כתב גם הרשב"א בחידושיו. - וע"כ דגם כוונת התוס' כן הוא -אמנם התוס' מכוונים בדבריהם לעמדה, דהוולד הנולד דע"כ הוא לגבי דידי' כהילוך ממש. - ולזה אמרו דמיירי ר"נ באינו הולך, והיינו שאינה עומדת גם כן, - ולכו"ע עמידה דהוולד ביום הראשון הרי הוא הילוך ממש. - וכשדחה הש"ס הב"ע בשהפריס ע"ג קרקע, והיינו שננערה לעמוד, ע"כ כוונת הש"ס דהרי זה הילוך ממש. - והש"ס אורחי' דמלתא נקט, שהוולד ביום ראשון הרי הוא ננער לעמוד, אבל הרי זה הילוך מן הדין -ולא בעי בדיקה כלל , ואין מזה ראי לר"נ באופן שמיירי ר"נ שיש ריעותא היינו באופן שאינו ננער לעמוד גם כן. י והנה יש לעיין בסוגיא דביצה ל"ד דבעי שם בהא דדרסה או טרפה בכותל אם מותר לשחטה ביו"ט אחרי ששהתה מעל"ע, מי מחזקינן ריעותא ביו"ט או לא, ולא איפשט, יעוי"ש, - והיינו דע"כ סבר הש"ס דחיוב בדיקה מן התורה יש בזה, וא"כ ע"כ ריעותא גמורה יש לפנינו. -ובעי הש"ס אם מותר לשחטה ביו"ט כיון דספיקא הוי. - והנה לכאורה כיון דספק דאורייתא הוא, וא"כ פשיטא שאסור ככל ספד"א לחומרא בכל מקום.- וגם הגאון בשאג"א עמד בזה בתמי' יעוי"ש. אמנם אם מצד ספק נרידא היינו משום דהבדיקה הרי זה בגדר ספק אוכל נפש, ואפשר לומר דגם ספק אוכל נפש הותרה ביו"ט, דלא גרע משלא לצורך. דאמרינן מתוך שהותרה לצורך, הותרה שלא לצורך, ואעפ"י דבעינן צורך קצת. - אמנם אפשר דכניסה לספק אוכל נפש. הוי ג"כ צורך קצת. - וכן ראיתי בפר"ח הביא בשם הב"י להתיר בספק אוכל נפש. - ולהכי לא בעי הש"ס אלא אם מחזקינן ריעותא ביו"ט, היינו אם בשביל הריעותא הוי בגדר חזקה לאיסור, והוי כודאי חילול יו"ט, ובזה פליגי הראשונים, אם מחזקינן ריעותא ביו"ט, ואין זה ענין לנידון דידן. - ובמקו"א ביארנו הדברים באר היטב. יא תבנא לדינא בדבר בדיקת נפולה לאחר שהיי' דמעל"ע ביארנו דע"כ כו"ע סברי דחיוב בדיקה מן התורה יש בזה. - ויש בזה ספק דאורייתא ממש במקום ריעותא, דלכו"ע הוי לחומרא, - וגם לפי מה שביארנו שאין יסוד לדברי הגאון שאג"א דכתב דבדיקת נפולה אחר שהיי' מעל"ע הוי דרבנן, - ולדעתינו לדברינו יסדנו יסוד נכון וברור, דע"כ