נזר הקודש - זבחים קלו

ב איתא בסנהדרין ע"א אמר ר' חנינא ב"נ שברך את השם ואח"כ נתגייר פטור הואיל ונשתנה בדינו נשתנה מיתתו וכו' -ת"ש אם משנגמר דינו ברח ואח"כ הקיף זקן התחתון חייב. (אלמא אע"ג דאשתני לא איפטר] ומשני נגמר דינו קאמרת נגמר דינא גברא קטילא הוא. ת"ש ב"ג שהכה את חברו ובא על אשת חברו ונתגייר פטור, עשה כן בישראל חייב, ואע"ג דאישתני דינו יעוי"ש - ואם אמרינן דב"נ כיון דלא בעי בי"ד הוי גמ"ד שלו גם בלא בי"ד. א"כ הלא תמיד תורת גמ"ד על ב"נ תיכף כשעשה המעשה שנתחייב בה מיתה עפ"י העד והדיין.- והוי דינו כבן סו"מ לאחר שנגמר דינו דלא מהני אח"כ ההשתנות הדין, ותיקשה גם מרישא אמאי פטור כשעשה עם ב"נ חברו, - וגם כל עיקר דינו של ר"ח לא יצוייר, כיון שכבר בר קטלא, - וע"כ דאין בדין ב"נ כל עיקר האי דינא דגמ"ד ג ויש לעיין בסוגיא דסנהדרין נ"ז ע"ב בא על עריות ישראל נידון בדייני ישראל, למאי הילכתא, אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה לנ"צ אלא לעדה ועדים והתראה, ופריך מיגרע גרע יעוי"ש בפירש"י - וקשה הא איכא חומר עכשיו שיהי' עליו תורת גמ"ד. - ואפשר לומר דהסוגיא סמיך על הא דמבואר שם דף ע"א דגירות לא מהני. - וא"כ אין נפק"מ ואין חומר בגמ"ד כלל, כיון שבלא"ה לא נפטר מחיובו. ד והנה במנח"ח הוכיח דיש ב"נ לגמ"ד מהא דאיתא בסנהדרין ט"ו כיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו, -הרי מבואר דכיון דלא צריך למידן בבי"ד נחשב זה לגמ"ד יעוי"ש - והיא לכאורה ראי' נכונה. - אבל תיקשה מסוגיא ערוכה שכתבנו. - לכן נראה דשאני התם, - והוא דהנה מצינו שני עניני מצות בהא דחיובי מיתות, א. שהוא מטעם קיום הפס"ד. ב. שהוא מטעם ובערת הרע מקרבך. וזה מבואר בסנהדרין ע"ח טרפה שהרג בפני בי"ד חייב מטעם ובערת הרע וגו' - והנה כמו כן יש לומר בהמזיקים, הנודעים כשהימיתו, - יש בזה הדין ובערת הרע מקרבך, - ודין זה הוי ממש כגמר דין גם כן, והיינו דכן גזרה תורה שתהי' דין זה במקום גמ"ד, - וזה ישנו באופן שאין הפס"ד מהבי"ד, - וזהו הביאור בגמ' כיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו. - וע"כ זהו מפני שדין בי"ד הוא, גם בזה. - ולהכי נחשב לגמ"ד, והיינו כמו גמ"ד ממש, שיצא מבי"ד, כיון שגם זה דין בי"ד הוא. - משא"כ בהא דב"נ כיון דנידון בלא בי"ד ובלא עדים כלל - א"כ לא נכנס זה לגדר ולסוג בי"ד, ולא נחשב מיתתו בגדר גמ"ד של בי"ד, ה והנה הקשה שם במנח"ח בעדים שהעידו על השור היאך משלמין דמי השור כשהוזמו, להפוסקים דסברי דגם בממון דרשינן כאש"ז ולא כאשר עשה. והכא תיכף בגמ"ד נאסר בהנאה, וא"כ הוי כאשר עשה יעו"ש. - ונראה דלא קשה כלל, דהרי הכא ע"י הזמה נתברר למפרע, ואין כאן כאשר עשה כלל, - ואין זה ענין לשארי ענינים בממון, דעכ"פ יוצא הדבר מרשותו לרשות השני, וזה ליתא הכא בשוה"נ שכל המחזיק זכה בו מטעם יאוש בעלים, כמבואר בגמ', ופשיטא שלפ"ז גם הוא צריך לזכיי' מחדש, - מ"מ אין זה בכלל אשר עשה, כיון שהיאוש עשה זה מדעת עצמו, ואעפ"י שהם סבבו לזה אבל הם לא עשו הפקעה, ואין זה כאשר עשה. ו והנה תצא עוד נפק"מ לדינא בזה, - דהנה זה ודאי דבר ברור דהעדים הבאים לחייב את הגר שנתחייב מיתה בהיותו נכרי, - דאין זה בתורת עדות, - לענין כל חיובי עדות, כמו לענין הזמה וכדומה -והיינו כיון דחיובו שמכבר בא עפ"י ע"א, ולא בעי עדים בדיני עדות, אמנם כל זה אם אמרינן דאין בזה תורת גמ"ד. - אמנם אם אמרינן דיש בזה תורת גמ"ד א"כ כשמעידים על הגר, ויש בעדות זו חיוב מיתה דב"נ, ואם נחשב זה לגמ"ד, א"כ הרי זה כאילו העידו שנתחייב מיתה בבי"ד פלוני, וא"כ יש כאן דין הזמה ככל עדות. ז התוס' במכות ב' ד''ה זוממי ב"כ ובועלה, הקשו וא"ת למ"ל דרשא דלאחיו ולא לאחותו תיפ"ל מהא דנפקא לן את אבי' היא מחללת, היא ולא בועלה, היא ולא זוממי' יעו"ש - ואם אמרינן דאין ב"נ נחשב לגמר דין, א"כ משכחת לה ציור זה דמיתות שונות גם באופן שאינו בבת כהן ובועלה, והיינו באופן שהעידו על גר שזינתה באשת ישראל בהיותו ב"נ שדינו בסייף גם עתה, כמבואר בסנהדרין נ"ד, והאשה הרי היא בחיוב חנק, והעדים נידונים בזה מטעם דהרי זה כאילו העידו נגמר דינו בבי"ד פלוני, וכאשר זמם יקויים אצלם בסייף כנידון הבועל, וזה נלמד מהא דכתיב לאחיו. - וזה לא ידענו מדרשא דהיא הנאמר בבת כהן ושפיר איצטרך לאחיו למידרש ולא לאחותו. - אמנם ע"כ מוכח דאין בזה תורת עדות מטעם דאין חיוב ב"נ בתורת גמ"ד, - והר"ז כאילו באו עכשיו לחייבו חיוב ב"נ, - וזה ליתא בחיוב עדים, - וממילא אין כאן תורת הזמה, - ועכ"פ מוכח דליתא תורת גמ"ד בחיובן של ב"נ, - והנה שיטת הרז"ה דאשה הנבעלת לנכרי אין עלי' חיוב מיתת ב"ד, עי' בשיט"ה כתובות ג'. - אמנם דעת התוס' שם וביומא פ"ב דלא כדבריהם. - וכן הוא דעת הנמוק"י, ושפיר הערנו לעיל לשיטת התוס'. ע"ב תוס' ד"ה ובטריפה, הקשה רבינו אפרים היאך יפדו הא אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים, ותירצו דקדשים בעצמן באופן שמותר לאכילה מותר גם להאכיל לכלבים, וא"כ שפיר פודין אותו, דאם נעשה