נזר הקודש - זבחים קלד

ולדה מותר. נגחה ועיברה ונגמר דינה וילדה ולדה אסור. והנה לדעת ר"ת דלא נאסר מחיים. ע"כ הא דגמר דין אוסר את הולד. אינו ר"ל שהולד אסור מחיים אלא ר"ל שמצוה לסקול הולד, וכן מבואר בהדיא דנחלקו שם בנתערב באחרים אי דינו בכיפה או בסקילה אלמא אע"ג דלא הוי הולד בשעת נגיחה כיון דהוא בשעת גמ"ד, נמתח קו הדין על הולד. וכן מעוברת שנגחה וילדה צריך לגמור דין על הולד, וכן בעיברה אחר נגיחה' וילדה קדם גמ"ד. למ"ד זוז"ג אסור צריך לדונו בסקילה. ולפ"ז תרנגולת שהמיתה, ועיברה וילדה קדם גמ"ד ביצתה מותרת אפי' למ"ד זוז"ג אסור, דהא לא שייך גמ"ד לסקילה בביצה. וכן מעוברת שנגחה וילדה קדם גמ"ד ביצתה מותרת. ילדה אחר שנגמר דינה, לדעת האומר דשוה"נ נאסר מחיים, ביצתה אסורה ולדעת ר"ת ביצתה מותרת באכילה, מיהו י"ל אע"ג דולד הנולד אחר גמ"ד מצותו בסקילה ואינו נאסר מכח אמו, מ"מ ביצתה כיון דאין לה חיות חשיב כמת אחר גמ"ד ולא מסתבר שהרי שער שוה"נ אסור כדתנן ערכין ז' א' ואילו מחיים גיזתו מותרת כמש"כ תוס' בהדיא לדעת ר"ת. וכ"ז בשלא בשעת גמ"ד אבל אם נגמרה לאו גופה היא. והוי כילדה קדם גמ"ד כמש"כ תוס' חולין נ"ח א' ולכו"ע מותרת. ודין חלב שבדדיה כדין ביצה שנגמרה וחלב שנחלב כדין ביצה שנולדה. מיהו החלב שנעשה אחר גמ"ד למ"ד שוה"נ נאסר מחיים אסור דחד גורם הוא, אבל לדעת ר"ת דאינו נאסר מחיים חלבה מותר אף אחר גמ"ד בין שנחלב ובין שנסקלה חלב שבדדיה מותר כדין פרש שוה"נ וחלב שבקבתה. וחלב שבדדיה בשעת גמ"ד אינו נאסר לכו"ע. וכן לענין קדשים תנן מעילה י"ב ב' דאין מועלין בהן. מיהו תוס' כתבו שם משום דלאו קדשי ד' קרינן בהו ובמכלתין ל"ה א' תנן דאין חייבין עליהן משום פיגול והיינו משום דלאו גופה דהא אוכלא הוא:

ה עוד יש לעיין בדבר דם של שוה"נ מה דינו של הדם בזה, אם הוא בכלל בשר לאיסוה"נ, והנה ידי"נ הרב הגאון ר' עזרא שליט"א הגאב"ד וויינוטא העיר בהא דפריך הגמ' בפסחים כ"ב והשור נמי למ"ל מדוע לא קאמר הש"ס דאתי לאסור את הדם דאינו בכלל בשר, ומתרץ דהדם בעודו במחובר הרי הוא כבשר. וכשפירש אז הרי הוא דם, - והוא עפ"י דברי תוס' מעילה י"ז ד"ה אמר רב חנין יעו"ש, והיינו תוכן דבריהם שם דהדם בעודו בבשר הרי הוא בשר, ורק כשפירש אז נעשה בתורת דם. - ובזה יש ליישב קושיית התוס' בפסחים שם דפריך והרי דם,- מדוע לא משני כשהותרה נבלה דמה הותרה,-משום דבעודו בבשר אעפ"י שהוא בכלל בשר, אבל לא הוי על הדם תורת דם, ורק כשפירש נעשה תורת דם ולהכי אפי' אם הותרה בעודו בבשר, אבל אחר שפירש יאסר משום דם, כדין דם דעלמא, דהוי עליו תורת דם כשנפרש מן הבשר- משא"כ בשוה"ג דכיון דדמו בעודו בבשר תורת בשר עליו, שוב לא נעשה היתר גם אחר הפרישה, מטעם כיון שנאסר עכת"ד. - ואם כי לכאורה יש מקום לומר כן, מטעם דלא הוי על הדם תורת דם בעודו בבשר, - אמנם צדקו התוס' בסברא, דעכ"פ כיון שישנו למציאות דם בבשר, ואם הוא בכלל נבלה, לוא יהא שדינו כבשר אבל עכ"פ הרי הוא בכלל היתר הנאה, ולא מסתבר שיהי' איסור הנאה חוזר וניעור לאחר שפירש, כיון דמעולם לא הי' בכלל איסור, - והביאור בזה פשוט דאם דם נבלה בכלל נבלה, - וכשהותרה נבלה בהנאה גם דם בכלל היתר הנאה, וע"כ כשלוקח דמים עבור הגבלה לוקח גם עבור הדם שבתוך הבשר, - דע"כ לוא יצוייר שהי' מבדיל הדם מן הבשר הי' הקונה קונה בפחות מדמים שנותן עכשיו נמצא דהתורה התירה ליקח דמים עבור הדם, וגם בזה שמתרצים התוס' בתירוצם דדם לאו בכלל בשר בנבלה. ע"כ הכוונה, דלולא שרבתה תורה היתר הנאה לדם, דאז היתר הנאה לנבלה למכור הבשר, ולנכות עבור הדם שבתוך הבשר. - ועוד דאם אמרינן כן דבעודו בבשר הרי הוא כבשר, א"כ למ"ל קרא בשרצים לרבות שדינו כבשרו בעודו בבשר, לרב חנין, דהלא ע"כ מבואר דגם בלא ייתור קראי, ג"כ דינו כבשר בעודו בבשר, כמו שחזינן הכא בנבלה־ וא''כ הדרא קושיא לדוכתי' מדוע לא קאמר הש"ס דאתיא בעל השור נקי לרבות איסור הנאה לדמו, - וביותר תיקשה לדברי התוס' בפסחים שם ד"ה והרי דם שפירשו דתמיד אין הדם כבשר, רק היכא דריבתא תורה בהדיא מריבוי הכתובים, והיינו אף במקום ובאופן שעודו בבשר, כמו הא דשרץ, וא"כ בשוה"נ דליכא שום ריבוי לדם שיהי' כבשר. א"כ הדם אינו בכלל בשר אפי' בעודו בבשרו. וא"כ תיקשה לימא דבעל השור נקי אתי' לרבות הדם ולאסרו בהנאה מטעם שוה"נ. ו ונראה דאם אמרינן דבעל השור נקי אתא לאסור דם שוה"נ, למימר דדם גם כן בכלל איסור הנאה דשוה"ג, א"כ מוכח מזה דאין איסוה"נ לדם דעלמא, דאל"כ הא בלא"ה אסור בהנאה, מטעם איסור דם א"כ תיקשה לפ"ז למה אמרה תורה על הארץ תשפכנו כמים, להתיר דם בהנאה. הא יש לנו ללמוד היתר הנאה, מדחזינן דאמרה תורה ובעל השור נקי לאסור רם בשוה"נ. מכלל דדם בעלמא שרי - וא"כ למ"ל קרא להתיר דם בהנאה, וע"כ מוכח מזה דבעל השור נקי להנאת עורו הוא דאתא, וממילא יש מקום לומר דדם מותר מטעם שוה"נ, כיון שאין לזה לימוד לאיסור. וממילא לא ידענו בעצם איסור דם אם הוא מותר בהנאה מצד עצמו, וזה נלמד מהא דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דלהתיר בהנאה אתא. - ולקושטא דמלתא דם שוה"נ מותר בהנאה, כיון דלא הוי בכלל בשרו וכמו שמותר פרשו מטעם שאין זה בשרו, כמבואר ע"ז ל"ד ע"ב כן יש לומר דגם דם מותר, - ויש להעיר לפ"ז אמאי המקדש בשוה"ג אינה מקודשת כמבואר בקדושין נ"ו - הא יש בזה הנאת דם, - ודוחק לומר דלא שוה פרוטה - אמנם