נזר הקודש - זבחים קלא

י והנה בעיקר הקושיא נדאה ליישב לפי מה שכתב הגרע"א ז"ל בסי' ק"צ דבכל איסוה"ג שיעורן בשוה פרוטה יעוי"ש, -ולפ"ז שפיר חל איסור נבלה על מוקדשין, כגון שבכזית בשר נבלה ליכא שוה פרוטה, דליכא איסור לא בשביל איסור מוקדשין, והיינו מפני שהוא חצי שיעור באיסור מוקדשין, וחייב משום נבלה, כיון דיש בו כזית. - וחל איסור לאו על חצי שיעור כמ"ש התוס' :

בשבועות כ"ג. יא אמנם בעיקר שיטת התוס' דכתבו דעצם הדין . אם חל נבלה על טרפה תליא בדין אם אחע"א, תמוה מהא דסבר ר"י בירושלמי דנבלה חל על טרפה, וחייב שתים, והוא סבר דאין איסור חע"א, כמו שמבואר להדיא חולין ק"נ, ובתוס' שם ד"ה מר סבר, כתבו דגם איסור כולל לא סבר ר' יוחנן -וגם בהא דהקשו התוס' היאך אתי איסור נבלה וחייל על על טרפה, יש לומר לפי דברי הנו"ב מה"ת האו"ח סי' קכ"א שכתב דע"כ חל איסור נבלה על איסור אחר, כיון דחזינן דגילתה תורה שחל איסור נבלה אאיסור אינה זבוחה יעוי"ש, וה"נ י"ל סברא זו דלהכי אתי איסור נבלה וחייל על טרפה, נמצא שאין הכרח לומר דזה תליא בדין אחע"א. . יב אבל כל זה שייך בבשר של הנבלה דאסור באיסור אינה זבוחה, דאמרינן דכמו שחל איסור נבלה על איסור אינה זבוחה, כן חל איסור נבלה גם על איסור אחר, כמו טרפה וכדומה, אמנם בחלב של הנבלה, דע"כ אין בחלב איסור אינה זבוחה, בזה שפיר מצינן לומר דבאמת אינו חל איסור נבלה על איסור חלב, ושפיר איצטרך קרא דאתי נבלה וחל על חלב, - ועכשיו אין לומר מדחזינן שחל נבלה על טרפה, להכי חלה נבלה על חלב, כיון דגם טרפה חלה על חלב, כמו"ש לעיל, דליתא דע"כ איכא למימר דטרפה חלה על חלב משום דאסורה מחיים, כמו שאמרה הסוגיא שם בהצריכותא, ונבלה אינה חלה על הלב. ואי משום דנבלה חלה על איסור טרפה, זהו מטעם אחר משום דבטרפה איכא איסור אינה זבוחה, ולהכי כמו שחל איסור נבלה על איסור אינה זבוחה, כן חל גם כן איסור נבלה על טרפה, מכח מנו דחל על אינה זבוחה שיש בזה. - משא"כ בחלב דליתא איסור אינה זבוחה, לא אתי איסור נבלה וחייל. מטעם אאחע"א. - ושפיר איצטרך קרא לזה להורות דנבלה חלה על חלב שפיר מצי סבר הסוגיא זו כשיטת ר' יוחנן בירושלמי דנזיר דנבלה חלה על טרפה - וא"כ לפ"ז הדרא הקושיא מדוע השמיט הרמב"ם שיטת ר' יוחנן דכיון דאין סתירה . מש"ס שלנו. יג והנה להבין שיטת הרמב"ם בזה, נחוץ להקדים לשונו שכתב בפר"ד ממ"א הי"ז וז"ל זה הכלל כל שאיסורן בלאו אחד מצטרפין בשני לאוין אינן מצטרפין, חוץ מנבלה וטרפה הואיל והטרפה תחילת נבלה היא עכ"ל, ויש להבין דבריו הנחמדים וכוונתו בזה. - ונראה ביאורו בזה דהרמב"ם אזיל בזה לשיטתו לפי מה שפוסק דטרפה אינה חיה, והביאור דעיקר איסור טרפה שאסרה תורה הכוונה על העדר החיות שבה דכיון שנולר בבע"ח הטרפות שעתיד למות על ידי זה, להכי אסור, וכיון שכן כל טרפה יש בכח האיסור נ"כ הגדר של נבלות, דבנבלה בודאי עיקר האיסור בשביל העדד חיות, וכל טרפה עתידה למיתה בשביל הטרפות שבה. ואז תהי' נבלה נמצא דכל טרפה נבלה היא, אלא שעדיין מחוסר זמן שתצא לפועל להיות נבלה, ועד הזמן הזה הוי נבלה בכח, ולפ"ז הוי נבלה וטרפה איסור אחד ממש, וזהו שכתב הרמב"ם הואיל והטרפה תחילת נבלה היא. ומה"ט אין סברא לחייב שתים אחת משום נבלה, ואחת משום טרפה, בטרפה שנעשית נבלה, דכיון דאיסור אחד הוא ושם אחד הוא, דהרי עיקר האיסור בשביל העדר החיות, ורק בזמנים מתחלפים נשתנה שמם דבראשית המחלה קורין אותה אותה טרפה, ואח"כ בסופה קורין אותה נבלה. והכל אחד הוא. יד ובזה יובן היטב הא דפליגי בירושלמי שם ר"י ור"ל, דכל אחד הולך לשיטתו, דר"ל סבר בחולין מ"ב דטריפה אינה חי' יעוי"ש, נמצא דאיסור טרפות ונבלות הכל אחד הוא, מסוג אחד נינהו. להכי אינו חייב אלא אחת, כיון דשם אחד להאיסור, אמנם ר"י סבר דטרפה חי' כמבואר בנדה כ"ד וברש"י ד"ה בין וכו' יעוי"ש. נמצא דאיסור טרפות לא הוי בשביל העדר החיות, וטרפה לאו התחלתא דמיתה היא. ועיקר האיסור טרפה הוי בשביל חסרון דהאבר הנלקה במחלה זו. וא"כ אין זה ענין להא דנבלה והוי טרפה ונבלה שני שמות מחולקות. להכי יש לחייבו שתים, משום נבלה ומשום טרפה, ואי משום דאאחע"א. הלא כתבנו לעיל דבזה לא שייך לומר אאחע"א כדלעיל, וכיון שהרמב"ם פוסק דטרפה אינה חי' להכי שפיר השמיט דינא דר"י דהירושלמי. וממילא מובן דדעתו דליתא בנבלה שהיתה מעיקרא טרפה חיוב שתים, - זהו לדעתינו שיטת הרמב"ם בזה. טו אמנם דעת התוס' בחולין ל"ב דהקשו שם בד"ה ורמינהו דמה פריך שם הגמ' דבזה קורא התנא להא דנקובת הוושט בשם נבלה, ובזה קורא בשם טרפה, דלמא להכי קורא אותה טרפה, כיון שגם טרפה היא, דבודאי חייב אף משום טרפות יעו"ש.- הרי חזינן דעת התוס' דאף למ"ד טרפה אינה חי' מ"מ הוי טרפה ונבלה שני שמות ושני סוגים. ויש להבין סברת התוס' בזה. - וע"כ צריך לומר דסברת התוס' דשני ענינים המה, הא דטרפה, והא דנבלה, והוא דאיסור טרפה הוי מפני המחלה המשתררת בה. דהוי חסרון בעצם הנוף של הבע"ה, ואיסור נבלה בא מפאת חסרון שחיטה, ומאיסור אינה זבוחה נהפך להיות נבלה - וכיון שזה בא מפאת חסרון, וזה בא מפאת זביחה