נזר הקודש - זבחים קל
nezer hakodesh (Zevachim) 130 · נזר הקודש - זבחים · free full Hebrew text
Open in the reader →יעוי"ש, -הרי חזינן דגם במקום שבא העונש מפורש ג"כ אין מזהירין מה"ד, וא"כ תמוה דברי הסמ"ג מכח סוגיא זו. ו ונראה דעיקר דברי הסמ"ג שכתב דבמקום דכתיב עונש מזהירין מה"ד, תליא ג"כ בפלוגתא זו עצמה אם מזהירין מה"ד בגי"מ, דע"כ הא דכתיב עונש בפירוש לא עדיף מגי"מ, וע"כ דעת הסמ"ג דמזהירין בגי"מ, והיינו שפוסק כאביי, -ובזה יובן סוגיא דזבחים שם, דעיקר הלימוד אמר שם אביי, ואיהו אזיל לשיטתו דסבר מזהירין בגי"מ, להכי שפיר לא חש שם להא פירכא דפריך הגמ' והא אין מזהירין מה"ד, יען דסבר כיון דכתיב עונש מפורש, והוי גי"מ, ושפיר מזהירין גם מה"ד, והגמ' דפריך שם והא אין מזהירין מה"ד, ע"כ סבר בזה כרבא, דאמר דאף בגי"מ אין מזהירין מה"ד, ומבואר שם דר' יוחנן חש ג"כ לפירכא זו מדמשני שם בגמ' יעוי"ש - והספר המצות פוסק שפיר כאביי, וזהו גם כן פסקו בספריו, כמבואר בכי"ש אה"ע סי' ו' סקט"ז יעוי"ש - והא דבאמת פסקו בזה כאביי לגבי רבא, היפך הכלל דקיי"ל הלכתא כרבא לגבי דאביי בר מיע"ל קג"ם, ובאמת גם הבי"ש עמד בזה יעו"ש, וביותר דיש להוכיח, כי ע"כ מוכח דרבא עצמו סובר שם בזבחים דאין מזהירין בגי"מ, והוא מדחזינן דשם משני רבא על קושיות הגמ' משום דהיקשא הוא יעוי"ש וע"כ דסבר דאין מזהירין בגי"מ. ז והנה גם מסוגיא דהכא מדאמרה וצריכה, היינו דסבר הש"ס דיש למילף נבלה מטרפה דכמו שאיסור טרפה חלה על חלב כן גם תחול איסור נבלה על איסור חלב. וקשה הא אין מזהירין מה"ד, דהיינו מה מצינו, וע"כ צריך לומר דהוי בגדר גי"מ בעלמא, דהרי נבלה וטרפה מסוג אחד הם, ובאופן זה מזהירין שפיר גם מה"ד, ועל זה אמרה הסוגיא וצריכא וכו' דהיינו דלא דמי טרפה לנבלה משום שיש בזה מה שאין בזה, כמבואר בגמ', וכיון שכן לא הוי עכשיו גילוי מילתא למילף נבלה מטרפה, או להיפוך טרפה מנבלה, אבל עכ"פ מבואר בסוגיא זו דבגי"מ מזהירין מה"ד וכיון דסתמא דש"ס אזלא אליבא דאביי, להכי שפיר פוסק הרמב"ם והסמ"ג דמזהירין בגי"מ, -ובזה הוי שפיר ר' יוחנן לשיטתו, דר' יוחנן דסבר לקמן ק"ו דאין מזהירין במה מצינו אף במקום גי"מ, א"כ לא קשה מה שהקשינו לעיל דלדידי' למה כתבה תורה דנבלה חלה על חלב, דלדידי' שפיר מצינו למילף נבלה מטרפה, כיון דסבר דנבלה חלה על טרפה כמ"ש לעיל, דליתא, דהרי לר' יוחנן בעינן קרא דנבלה חלה על חלב משום דלא מצינו למילף מטרפה במה מצינו, כיון שאין מזהירין מה"ד אף במקום גי"מ. ח ומעתה יש להוכיח דלדידן דקיי"ל דדנין ומזהירין במה מצינו במקום גי"מ, א"כ שפיר יש לנו ללמוד נבלה מטרפה, דכמו דחזינן שטרפה חלה על חלב, כן מסתמא גם נבלה חלה על חלב, ואין לך גי"מ גדול מזה ממה שחזינן דנבלה אתי' וחלה על טרפה, דמכש"כ דנבלה חלה על חלב, וא"כ למאי כתבה התורה קרא דגם נבלה חלה על חלב, ואי משום צריכותא דגמ' דקאמרה דיש בטרפה חומרא דאסורה מחיים, אכתי אין זה מספיק לדחות הגי"מ, דעכ"פ לא גרע נבלה מטרפה, מדחזינן דנבלה חל על טרפה, דמזה חזינן דאין חומר בטרפה יותר מנבלה, וא"כ יותר נכון לפרש הסוגיא דאין נבלה חלה על טרפה. ואתי שפיר הסוגיא בפשטות - וזהו דלא כשיטת ר"י שבירושלמי נזיר, - והיינו לדידן דקיי"ל דמזהירין במקום גי"מ, וכמש"נ. ט והנה יש לומר דעיקר הדין אם נבלה חל על טרפה תליא בפלוגתא דאיסור חל על איסור. דלמ"ד אאחע"א אין נבלה חל על טרפה, ומעתה אין ראי' מהא דזבחים, דע"כ מיירי שם למ"ד אאחע"א כמ"ש התוס' שם יעוי"ש, וכמו כן איתא גם כן בתוס' לעיל זבחים ס"ט ד"ה ר"י דהקשו לר' יהודה דסבר אאחע"א היאך חל איסור נבלה על איסור טרפה יעוי"ש, הרי מבואר דדעת התוס' דזה תליא בדין אם איסור חל על איסור, וכמ"כ הקשו התם היאך חל נבלה על מוקדשין, - ולכאורה קשה מאי הקשו התוס' דלא ליתי איסור נבלה ולחול על איסור מוקדשין, והא הוי איסור מוסיף דקודם שנעשה נבלה אסור להדיוט ומותר לגבוה, ועכשיו שנעשה נבלה אסור גם לגבוה, - ומצאתי בשעה"מ ה' א"ב שעמד בזה. - אמנם נראה דלא שייך בזה איסור מוסיף, כיון דעל ידי זה נפחת איסור מעילה כדין קדשים שמתו יצא מדי מעילה, ואיסור זה שמוסיף במקום אחד ופוחת איסור אחר לא הוי בשם מוסיף, וה"ג בתחילה הי' מותר לגבוה ואסור להדיוט, וכשנעשה נבלה, נאסר לגבוה. אבל פקע איסור מעילה להדיוט - אמנם לפ"ז תיקשה כמו כן על העיקר הקושיא שהקשו התוס' היאך חל נבלה על מוקדשין, ולדברינו אין כאן איסור קדשים מטעם קדשים שמתו. - וע"כ צריך לומר בדעת התוס' דסברי דעדיין יש איסור הנאה מדאורייתא גם לאחר המיתה. ודוקא מתורת מעילה נתמעטו, אבל איסור הנאה יש בזה מדאורייתא, וכן מוכח בבכורות נ"ג, ועי' תוס' לקמן פ"ד ד"ה ומוציא. - וכן מוכח בתו"כ פ' צו דאיתא שם יכול אף שמתו ושהפילה וכו' ישרפו ת"ל הוא יעוי"ש, ומדחזינן שרק מדין שרפה ממעט שם קדשים שמתו, משמע דאיסור הנאה עדיין יש בזה מדאורייתא, דהרי באופן זה הוכיחו התוס' בפסחים כ"ב ד"ה חולין, להוכיח דחולין בעזרה אסור מדאורייתא, - מדחזינן דממעט בתו"כ מתורת שרפה. - וא"כ גם אנן נדייק כן, לדין קדשים שמתו, דעדיין אסורין בהנאה מדאורייתא, ולהכי הקשו התוס' היאך חל נבלה על איסור מוקדשין, - אבל תיקשה לפ"ז הא הוי איסור מוסיף, וכמו שהקשה השעה"מ :