נזר הקודש - זבחים קכט

הוקשה להר"ש דלמ"ד אחע"א למאי איצטריך קרא דלטמאה בה, וקאמר הר"ש דע"כ ממעט מטעם זה דבעינן איסור נבלה לחודיא. - אמנם התוס' ע"כ לא סברי בזה כפירושו של הר"ש, וסברי התוס' דע"כ הקרא דלטמאה בה. אתיא לדרשא אחריתי, כמו שדרשו רבותינו מזה, שאין לנבלת עוף טהור אלא טומאה זו ע"י אכילה, ולהכי סברי התוס' דלמ"ד אחע"א אין לנו למעט מזה עוף טמא, ובעינן קרא מיוחד למעט עוף טמא מטומאת נבלות טז הגרע"א בגיוה"ש הקשה דלא מצינו לר' מאיר דסבר אחע"א רק במוסיף ובכולל, משא"כ בנבלה על עוף טמא שאין בזה לא מוסיף ולא כולל יעוי"ש. - ונראה לפי מה שכתבו התוס' ביבמות ל"ג ובחולין קי"ג דטומאה הוי כעין מוסיף יעו"ש, ובהוספת טומאה הוי כמוסיף שיחול עי"ז גם איסור והנה הכא בנבלת עוף טמא לכאורה כיון שיש בזה הוספת טומאה שפיר יש לומר לר"מ דסבר איסור מוסיף בכל מקום, שגם הכא הוי זה איסור מוסיף בהוספת חולין. - אמנם הכא הוספת הטומאה תליא באיסור חל על איסור. היינו דדוקא אם אמרינן דאיסור הע"א ממילא יש בזה גם טומאה, משא"כ אם אאחע"א, ממילא אין בזה גם טומאה כיון שזה בזה תליא, כמו שכתבנו לעיל. - וא"כ יש לחקור אם גם באופן זה שההוספה תליא בהחלות האיסור, אם נחשב לאיסור מוסיף. - ובסברא זו כבר פליגי הראשונים, הרמב"ם והרשב"א, דהרמב"ם סבר דבאופן זה לא הוי מוסיף דסבר דלא הוי מוסיף רק אם גם אמרינן דאאחע"א ושאר איסור הנוסף, - ודברי הרמב"ם מבוארין להדיא בפיהמ"ש פר"ג דכריתות בהנקודה נפלאה שם לענין אם איסוה"ג בבשר בחלב נחשב למוסיף, ומפרש כיון דבלא האיסור הנאה אינו חל איסור בשר בחלב בזה לא אמרינן איסור מוסיף - והרשב"א בחולין קי"ג, ובת"ה שעד ד' כתב דגם זה נחשב למוסיף יעוי"ש, - וא"כ יש ליישב קושיות הגדע"א ז"ל דהתוס' סברי כשיטת הרשב"א דזה נחשב למוסיף. - ובזה שפיר סבר ר"מ אחע"א. יז והנה לדברי הר"ש שסבר דלכו"ע ממועט עוף טמא מטומאת ביה"ב מקרא דדריש ר' יהודה, והיינו דאפילו למ"ד איסור חל איסור, ומ"מ ממעטין עוף טמא מטעם דבעינן שתהי' דוקא איסור נבלה לחודיא, וא"כ לפ"ז מאי קאמר הש"ס דלר"מ ממועט עוף טמא מקרא אחריני. וצע"ג, דף ע' ע"א גמ' יבא איסור נבלה וכו' - הנה בכדי להבין סוגי' זו על בורי' נקדים לבכר היאך הדין בהמה שנטרפה, ואח"כ נתנבלה אם חל איסור נבלה על איסור טרפה הקודם א איתא בירושלמי פר"ו דנזיר טרפה שעשאה נבלה איתפלגון ר' יוחנן ור"ל, דר"י אמר חייב שתים. משום טרפה, ומשום נבלה, וריש לקיש סבר דאינו חייב אלא אחת יעוי"ש וקיי"ל בכ"מ כר"י לגבי דר"ל, וא"כ מבואר מזה דטרפה שנתנבלה חל איסור נבלה על איסור טרפה - אמנם תמוה שלא הביא הרמב"ם דין זה בהלכותיו. ב והנה לכאורה יש להוכיח מסוגיא זו דזבחים אלא אמר רבא התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב. וצריכי דאי אשמעינן נבלה משום דמטמא, אבל טרפה אימא לו, ואי אשמעינן טרפה משום דמחיים, אבל נבלה אימא לא וכו' יעוי"ש - וקשה לכתוב קרא טרפה שחלה על חלב, וממילא ידעינן גם בנבלה, דאין לומר מה לטרפה שאסורה מחיים, ולהכי חמיר טרפה יותר וחלה על חלב, ונבלה אכתי לא ידעינן דתחול על חלב, דליתא דהרי אם אתי נבלה וחלה על טרפה, הרי חזינן דיש יתרון כח לנבלה על טרפה מדאתי נבלה וחלה על טרפה, ועכשיו אם אנו יודעין דנבלה חלה על טרפה, א"כ פשימא שבוראי גם נבלה חלה על חלב, מדחזינן שתלה נבלה על טרפה, א"כ פשיטא שנבלה חלה על חלב, וא"כ למה כתבה תורה הא דנבלה שחלה על חלב, ומוכח לפ"ז דע"כ ש"ס דילן לא סברה הא דאמר ר"י בירושלמי. - ואפשר שזהו טעם וסברת הרמב"ם שהשמיט דברי ר' יוחנן שבירושלמי מהלכה מכח ש"ס זו דזבחים. ג אמנם תיקשה לפ"ז על ר' יוחנן דבירושלמי היאך יתרץ קושיות הגמ' למה לי דכתבה רחמנא הא דיבא נבלה ויחול על איסור חלב, הלא ידעינן שפיר מהא דטרפה. כמ"ש לעיל. ד ונראה דהנה לכאורה קשה עוד בזה דהיאך קאמר הגמ' וצריכא דמשמע דלכאורה סגי בחד קרא, היינו או בנבלה או בטרפה, והוי ילפינן חדא מאידך, וקשה הא קיי"ל בכ"מ דאין מזהירין מן הדין, דהרי מצינו בירושלמי פר"ה מס' ע"ז הי"ב דאף בלימוד מה מצינו אין מזהירין מה"ד, יעוי"ש. - וא"כ אין ללמוד נבלה מטרפה, או להיפוך טרפה מנבלה, כיון שאין מזהירין מה"ד, ובדוחק יש לתרץ דהוי זה כמו גילוי מילתא, דמצד הסברא נבלה וטרפה שווים המה. ובגי"מ מבואר בסנהדרין ע"ו דפליגי שם אביי ורבא, אם מזהירין מה"ד. ואביי סבר דמזהירין מה"ד יעוי"ש, אמנם דוחק הוא, כיון דהכא מיירי רבא, ורבא עצמו סובר אין מזהירין מה"ד בגי"מ. ה כתב הכס"מ בפר"ז מממרים בשם הסמ"ג דבכל מקום דכתיב עונש מפורש שפיר מזהירין גם מה"ר יעוי"ש והנה קשה לי מסוגיא דלקמן ק"ו דאיתא שם כך ומה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש וכו' ופריך שם אח"כ והא אין מזהירין מה"ד יעוי"ש