נזר הקודש - זבחים יג

ואם נדבה הקרבן, מ"מ שפיר שייך גם בזה שאינו עולה לחובה, היינו שלא קיים מצוה דהבאת נדבה, צריכים מחשבה, וזה מבואר ברש"י שפירש כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת, וכיון שנדבה ליתא בחיוב אחריות ותשלומין, וגם אם יביא נדבה אחרת, ע"כ שהרי זה חיוב חדש. מז שם תוס' ד''ה זבחים וכו' וי"ל דסתמא דקטן גרע טפי דאין לו דעת להבין שהם קדשים, וסבר שהן חולין. - ביאור הדברים דהקטן אינו יכול להשים לב להבין ענין קרבן וקדושתו, וממילא הוא חושב לחולין. ואעפ"י דסתמא כשר ולא בעינן לשמה במחשבה דקדשים, אמנם כל זה בגדול, אעפ"י שאינו עושה במחשבה דלשמה. אבל ע"כ גם מחשבה דחולין ליתא בגדול, כיון שמורגש אצלו ענין קדשים בעולם וזהו ענין סתמא דכשר בקדשים, משא"כ בקטן שלא מורגש לו כלל ענין קדשים. וליתא כלל במחשבה דקדשים, כיון שאין זה ענין קדשים במחשבתו כלל. - זהו ביאור דברי התוס' שכתבו דסתמא דקטן גרע טפי. מח ובעיקר הדין בקדשים דסתמא לשמן. יש לעיין אם דין זה נוהג גם בפסח וחטאת, א"ד דרק בשארי קדשים דכשרים שלא לשמן, ורק שאינו עולה לחובה, בזה אמרינן דבסתמא כשרים. וגם עולים לחובה, משא"כ פסח וחטאת דפסולים שלא לשמן, אפשר דבסתמא מעלינן חד דרגא, לומר שכשרים, ואינם מרצים. או שפסולים לגמרי.-והנה מרן הכס"מ בפר"ד ממעה"ק ה"י מדייק מדברי הרמב"ם דדוקא בעולה ושלמים הדין דבסתמא עולין לחובה ולא בפסח וחטאת יעוי"ש. הרי מבואר דעתו בשיטת הרמב"ם דבפסח וחטאת בסתמא דהקרבן כשר ואינו עולה לחובה.- וכן ראיתי בשם ברכה"ז. - ובספר ליקוטי הלכות להגרי"מ שליט"א בהסכמה ראיתי שדעתם בפסח לפסול לגמרי, ואין הספר כעת תח"י. - אמנם כבר ביארנו בספרנו .דברי סופרים" סי' ו, בהרבה ראיות מוכרחות דגם בפסח וחטאת בסתמא כשרים ומרצים ועולים לחובה, והיינו דסתמא לשמה ממש הוא וכשרים ומרצים. מט והנה לפי המבואר דסתמא דקטן גרע טפי, ולא נכנס לסוג סתמא, וכמו שכתבנו לעיל בשם התוס' יש לעיין היאך הדין בשגדול עומד על גביו אם מהני עכ"פ להיות כמו סתמא - ונראה בזה כאשר יבואר- כתב הרמב"ם בפר"א מפסוה"מ הקטן אינו שוחט אעפ''י שהגדול עומד ע"ג שהקדשים וקטן אין לו מחשבה יעוי"ש. - ולכאורה תמוה, דהלא מצינו דמהני גדול עע"ג גם בדברים הצריכים לשמה, ומצאתי באור שמח ה' מקואות שעמד בזה יעו"ש - ונראה דהרמב"ם סבר כשיטת רבינו יונה, הובא ברשב"א חולין י"ג, דפירש דבמקום דמהני שליחות מהני גדול עע"ג יעו"ש- והנה בקדשים נראה דליתא בזה ענין שליחות והיינו דהשליחות שייכא באופן שהשליח עושה הפעולה עבור המשלח, וזה שייכא באופן שהפעולה מוטלת על המשלח, אמנם כשהפעולה מוטלת על שניהם לא שייכא בזה דררא דשליחות. נ והנה בקדשים דהחובה מוטלת על כולם, דהיינו כל הכהנים מחויבים בעבודה, וא"כ ע"כ לא שייכא לומר שהכהן זה עושה הפעולה עבור זה, דכמו כן זה, כן זה, ולהכי לא מהני עומד ע"ג להיות קטן עושה הפעולה, כיון דליתא בזה ענין שליחות. נא והא דאיתא בב"ק ק"י אי דלא מצי עביד שליח היכי מצי משווי וכו' כבעלמא התם ע"כ אין הכוונה שליחות כבעלמא, התם כל כהן שעמד מקיים המצוה, ועבודה כשרה, ואפי' בכהן שבמשמר אחר, - והתם ע"כ הביאור דמיירי לענין זכותו של כהן מה שזכתה לו תורה שהקרבן יהי' שלו - ובאופן שאינו יכול לעבוד בעצמו, לא זכתה לו תורה זכות הקרבה דהקרבן, ואז הרי הוא ככהן של משמר אחר, וביותר ביאור דלא נתן לו רחמנא זכות הקרבן, אלא אם עושה בעצמו, ולא כשמוכרח על ידי שליח, אבל בעצם הקרבת הקרבנות לא שייכא שליחות, כיון דע"י כולם הוטלה העבודה. נב ומזה יש לתמוה במה שכתב המל"מ בפר"ט מאישות ה"ו ד"ה ודע, דהביא פירש"י דיבמות בהא דכהנת שנתערב וכו' ואין מוציאין שלהן מידן ופירש"י לענין עבודתה ועורה. - ומביאים שם בתוס' דיש שליחות בספיקות, ומזה דן המל"מ גם לעלמא לענין שליחות. - ותמוה דהרי התם אינו משום שליחות, אלא משום זכות הוא. והיינו דרש"י ותוס' שם מיירי אם גם באופן זה שייך זכות הכהונה, אבל אין זה ענין לעצם עבודה, וממילא שאין זה שליחות כדין שליחות דעלמא. ותוס' נג ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם פר"ב מסוטה ה"ט שכתב ואם כתבה ישראל או כהן קטן פסול יעו"ש וכתב מרן בכס"מ הא דפסול בישראל, מבואר הוא בספרי. - אבל הא דכהן קטן לא הראה מקורו. - ובמה שכתבנו אתי שפיר, כיון דבעינן כתיבה לשמה, כמבואר בתוספתא פר"ב דגיטין, - וקטן אין לו מחשבה בלשמה, ואחרים עומדים ע"כ לא מהני מטעם דהתם גם כן לא מהני שליחות, כיון דמצוה בכהן, ממילא על כל הכהנים הוטלה הכתיבה. וממילא ליתא בשליחות, וממילא לא מהני קטן ע"י גדול עוע"ג. - ומדויק דברי הרמב"ם שכתב דבעינן כהן לעיכובא, וממילא נלמד דקטן פסול. וכמוש"נ. נד הנה שם בספר אור שמח מקשה מדוע אמרו בשוחט בשוחט לשם חולין כשרה, - הא כיון דבעינן סכין כלי שרת דמקדש לדם, וכיון דקיי"ל כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, וא"כ הרי חסר קידוש הדם