נזר הקודש - זבחים יב

שנקמצה לשמה ושלא לשמה יעוי"ש, דאפשר דכוונת התוס' מנחת חוטא ובהא דציצית בעינן לשמה לעיכובא להכשיר, ובשלא לשמה פסול לציצית כדין פסח וחטאת. אמנם בניד"ד יש לומר דלשמה ושלא לשמה כשר, ועולה נמי לבעלים לחובה ועי, לקמן על התוס' דף ד'. לט שם במשנה. אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וכו' יש לעיין היאך הדין בקרבן זה דנשחט שלא לשמו אם טעון נסכים כמו קרבן נדבה דעלמא, א"ד דשאני קרבן זה דכיון דיש בו ריעותא, אולי נשאר בקדושתו להיות קרב. אבל אין נסכים קרבים, - ואת"ל דקרב בנסכים, דאז ממילא מובן דהנסכים שהופרשו עמו קרבין עם הקרבן דלא עדיף הנסכים מעצם הקרבן. - אבל היאך הדין בשלא לשמה והביא הנסכים עם הקרבן, אם מחויב להביא הנסכים אח"כ, עדיין יש לעיין לפי מה שביארנו דהקרבן אינו נחשב לבעלים והרי הוא כמו קרבן גבוה, אפשר שאינו מחויב להביא הנסכים משלו, ואפשר שבאין משל צבור. מ והנה כתב הרמב"ם בפי"ב מפסוה"מ ה"ז וז"ל וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן יקרבו נסכיהם. - והנה הכס"מ לא הראה מקור לדין זה, - והמל"מ כתב המקור לזה ממנחות צ"א דאיתא שם להביא וולדות קדשים וכו' וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ופירש"י שם שלא עלו לבעלים שטעונין נסכים יעוי"ש. מבואר מזה דקרבן שנשחט שלא לשמו טעון נסכים. - וממילא מובן דאותן הנסכים עצמן כשרים דלא עדיפא מקרבן עצמו. מא ו ובזה ניחא הא דהקשו התוס' שם צ"א הא למה לי קרא כיון דדרשינן בריש מכילתין דאם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה, ליבעי נסכים כנדבה וכו, יעוי"ש. - ולכאורה יש להעיר מאי קושיא דלמא קמ"ל קרא דאותן הנסכים עצמן כשרים, ואם לאו קרא הו"א דליבעי נסכים אחרים. - אמנם לפי מה שביארנו אתי שפיר דכיון דהקרבן כשר והוי קרבן נדבה, - ואין נדבה באה בלא נסכים, וא"כ ממילא הנסכים הללו בעצמן כשרים הם. מב עתה השגתי הספר ושב הכהן להגאון ר, רפאל ז"ל מהאמבורג, וראיתי שמפרש דברי הרמב"ם שכתב נסכיהם קרבין ומדוע לא כתב טעונים נסכים כמ"ש הרמב"ם בפרט"ו מפסוה"מ הי"ז אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו' טעון נסכים, ומפרש דכוונת הרמב"ם דבא לאשמיענו, משום דיש מקום לומר דהנסכים נפסלו מטעם דכששוחט עולה לשם שלמים וקידשו הנסכים בשעת שחיטת הזבח אפשר לומר דאין הנסכים כשדים לאותו קרבן כיון דהזבח נזבח לשם שלמים, א"כ גם הנסכים נתקדשו לשם שלמים דוקא, ואינם כשרים לשם עולה, א"ד כיון דעכ"פ נשחט לשם זבח זו גם הנסכים כשרים כמו הזבח. - והנה זהו כוונת הרמב"ם דהנסכים הללו בעצמן כשרים עכת"ד ודפח"ח. - ולפי דבריו יתורץ קושיות התוס' שם בזבחים שהקשו למ"ל קרא לנסכים כיון דנדבה היא ונדבה בעי נסכים, - דיש לומר דכוונת הקרא דהנסכים הם כמו הקרבן עצמו והנסכים הללו בעצמן כשרים הם. - עכ"פ מבואר דקרבן זה נקרב עם הנסכים. . מג אבל בדבר הספק שכתבנו היאך הדין בשלא הביא נסכיו עם הקרבן אם מחויב הוא להביא נסכיו משלו או משל ציבור לא נשמע מזה, והנה לפי מה שבארנו דהקרבן אינו נחשב עבורו,- א"כ אינו מחויב להביא נסכים. - אבל אפשר לומר דכיון דאעכ"פ יש לו התייחסות מצוה, ממילא מחויב הוא מצד השלמת המצוה, וצ"ע. מד שם הפסח בזמנו וכו, היינו מחצות היום של ערב פסח, אבל קודם זמנו ואחר זמנו כשר מטעם דהוי שלמים, ולפי"ז המצוה גם בתחילה לשחטו לשם אחרים, וממילא כי שחטו גם לעולה כשר כדין כל הזבחים. - אמנם מסופקני אם עולה לחובה, ואין צריך להביא אחר. או דלמא שהבעלים מחויבים להביא בששחטו לשום קרבן אחר לבד משלמים, ומקום הספק אם אמרינן כיון דדינו כשלמים, א"כ אם שחטו לשם קרבן אחר, הרי זה כשוחט שלמים לשם קרבן אחר. א"ד כיון דאמרה תורה כל דשחיט שלמים להוי, כמבואר לקמן ח, א"כ גם בשינוי השם דין שלמים עליו לענין זה, ואין צריך להביא אחר וצ"ע. גמרא בקדושתייהו קיימי, ואסור לשנויי בהו.-יש לעיין אם יש לקרבן זה תורת קדימה כדין, בין למעלת התדיר, ובין למעלת המקודש, כדמעיקרא, ורש"י כתב שאין בזה שום ירידה, וצ"ע. מה תוס' ד"ה כל הזבחים וכו, דשינוי בעלים ליתא אלא בע"מ לזרוק - ומה"ט כתבו שם דהקטרה ליתא לשם זובח כיון דכבר נזרק הדם יעוי"ש ויש לעיין במחשבה דזריקה באופן שחשב שזורק לשם בעלים. ע"מ שתהי, הקטרה שלא לשם בעלים, והיינו כיון שהקטרה איתא גם בכפרה במקצת, עי' תוס' ו' ע"א ד"ה והלא, אם יש בזה ענין דשינוי בעלים כיון שהיתה המחשבה בשעת זריקה שהוא ענין בעלים. ואם נחליט כן. יש לבאר הא דאיתא בירושלמי דפסחים פ"ה ה"ב חטאת לשם בעלים מנין וכו, מעתה אפילו הקטר אימורין כו' יעו"ש ותמוה דמה שייך שינוי בעלים בהא דהקטרה, וביותר כיון שהוא לאחר זריקה, ועי' בגאה"ש שם. - ובדברינו אתי שפיר, דאפשר לומר דכוונת הש"ס שם באופן שהיתה הזריקה במחשבה כזו להקטיר אימורין בשינוי בעלים, וצ"ע. מו שם ע"ב בגמ' אם כמה שנדרת וכו' ואם לאו נדבה יהא וכו' - ולענין שאינו עולה לחובה, ואם