נזר הקודש - זבחים קכח

כולל - משא"כ הכא בחלב, דאי לאו דגילתא תורה דחל נבלה וטרפה על חלב דאז גם אם לא הי' איסור חלב בתודה, שפיר הוי אמרינן דליתא איסור נבלה וטרפה בחלב. כיון שזהו מין אחר. - והיינו שאין זה מין בשר. [וידוע מה שכתבו הראשונים, הובא בר"ן פרגיה"ג, וברש"ל פסחים ל', דחלב ובשר שני מינין נינהו]. - ואין קיומו של חלב תלוי בקיומו של הבע"ח וחיותו, ולכן אף כשנעשה הבהמה נבלה, מכל זה החלב אינו בכלל הזה. - וזה חזינן גם כן מהא דטיהרה התורה חלב מטומאה, ואיסור נבלה וטרפה, שזהו מטעם שליטת החיים מהבע"ח אין החלב בכלל. מטעם שזה דוקא על האברים מונח. ומצינו כזה גם לענין דם נבלות דבעינן קרא לזה. ובלא"ה הוי אמרינן שדם לא הוי בכלל נבלות, כמבואר בתוס' פסחים כ"ב ד"ה והרי דם. - ולכן שפיר הוי אמרינן כן גם לענין חלב וזהו שריבתה תורה עכשיו שיש תורת נבלה וטרפה בחלב, והיינו שאמרה תורה שגם לחלב יש התקשרות עם חיותו של הבע"ח. - נמצא דלמד"א איסור חל על איסור במוסיף ובכולל משמיע לנו התורה שישנו להחלב בכולל של הבע"ח ולמ"ד אאחע"א שתים שמענו. א. דחלב יש לו התקשרות עם הבע"ח כמו בשר. ב. שחל איסור נבלה וטרפה עליו. יא והנה בחולין ק"ג ואיבע"א במיתי איסור טרפה מיחל אאיסור אבר קמיפלגי. מר סבר אתי חייל, מידי דהוי אחלב דאמר מר התורה אמרה יבא איסור נבלה וכו' יעוי"ש וקשה מה ראי' מהא דחלי' נבלה וטרפה אחלב. הא איכא למימר דשאני התם דאיכא ע"כ או מוסיף, דהיינו שנאסרה לגבוה, או כולל, היינו אף בבע"מ איכא עכ"פ כולל, משא"כ באיסור טרפה אאבר דליכא לא מוסיף ולא כולל. - ואין לומר דסבר אין איסור חל על איסור לא בכולל, ולא במוסיף, דליתא, דהרי זה אזלא לר' יוחנן, והוא סבר כולל, ומוסיף, כמבואר שם בתוס' ד"ה מר סבר רבי יוחנן, - והיא תמי' רבתי. - אמנם נראה לומר דהכי פירושו בש"ס דקאמר מידי דהוי אחלב, דעכשיו שריבתה תורה דחל נבלה וטרפה אחלב, ע"כ הוי עכשיו כולל מצד חלב, והיינו דכיון דחל איסור טרפה אחלב הוי עכשיו החלות דטרפה בכולל שכולל חלב עם האברים. - אמנם מזה ע"כ מוכח דחלב הוא מין בפני עצמו, - ויונח בזה ענין כולל, דאל"כ אלא הוא מין בשר, א"כ לא שייך בזה ענין כולל.- מוכח בסוגיא זו דע"כ בעינן קרא לחלב - שישנו בכלל נבלה וטרפה, ומיושב קושיות התוס', יב תוס' ד''ה וחד וכו' הא דלא נפקא לי' לר"מ מהיכא דנפקא לי' לר' יהודה משום דר"מ לטעמי' דאית לי' אחע"א יעוי"ש. - והנה לפי מה שכתב הר"ש בפר"א דטהרות מ"ג בדרשא זו דר' יהודה כתב דמאן דסבר אחע"א ידרוש מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחודיא, יצא זה שאיסורו משום בל תאכל נבלה וטמא יעו"ש, ביאור הדברים שמצינו דרשה כזו בפסחים ל"י.- והנה לכאורה יש להקשות הא שם בפסחים פריך הש"ס מידי בלבד כתיב, וה"נ יש לדייק כן. - אמנם ע"כ כוונת הר"ש דמפרש דר"י יליף מדכתיב לטמאה בה. שזה מורה דבעינן דוקא איסור נבלה לחודיא, והרי זה כמו דכתיב בלבד, - וא"כ תיקשה לפ"ז קושיות התוס' דהלא אעפ"י שסבר ר"מ אחע"א שאני הכא דבעינן איסור נבלה לחודיא, וכמו שפירש הר"ש. יג והנה גם דברי הר"ש בלא"ה תמוה הרבה מסוגיא ערוכה חולין ק' ע"ב דפריך הש"ס לר' יהודה דע"כ סבר דאין איסור חל על איסור מדרשא זו יעוי"ש - ולדברי הר"ש אין ראי' מזה כלל, דהרי אפשר דבאמת סבר ד' יהודה אחע"א, והכא שאני דדריש מדכתיב לטמאה בה, דהכונה דבעינן שתהי' איסור נבלה לחודיא, וממועט עוף טמא שיש בזה גם איסור טמא, וצע"ג. יד והנה אפשר לומר דהר"ש מפרש הסוגיא שם דהש"ס פריך ומדייק מדברי ר' יהודה שאמר בלשון כזה שמשמעו דסבר אאחע"א בכ"מ, וכמו שפירש"י שם דהש"ס דייק מדקאמר שאין איסורו וכו' - נמצא דהפירכא דהש"ס לא הוי מעיקר הדין, אלא מלישנא דר' יהודה, והיינו דעל עצם הדין שפיר יש לומר דממעטין עוף טמא מטומאת נבלות דביה"ב. לכו"ע, והיינו מטעמו של הר"ש. - אבל דוחק לומר כן, וגם תמוה בעצם דברי הר"ש, מניין יצא לחדש כן, אשר לכאורה פשטות הסוגיא לא משמע כן טו ונראה בביאור דברי הר"ש בדרשא זו דר' יהודה דסבר דשמענו מדבריו שתים. א. שאין איסור חל על איסור. ב. שדין טומאת נבלות תלוי באיסור נבלות. - דלכאורה אפשר לומר דאף שאין בזה איסור נבלה, מ"מ יש כאן טומאת נבלות, כיון שעכ"פ נבלה היא, ויש עלי' טומאה, - דמה ענין טומאה לאיסור, דהרי אעפ"י שאאחע"א זהו מטעם שהאיסור הקודמו אינו מניח לחול. - משא"כ טומאה דליכא טומאה הקודמת שפיר אמרינן דחלה עלי' טומאה ולזה בא ר' יהודה ומשמיע לנו מקרא "דלטמאה בה", - שזה בזה תליא, והיינו דבעינן שתהי' באיסור נבלה. והיינו שהטומאה תליא באיסור, וזה נלמד מקרא. וממילא כיון שסבר ר' יהודה אאחע"א, וליכא הכא איסור נבלות. ממילא שוב ליתא הכא גם טומאת נבלות, נמצא דעיקר הקרא מלמדנו דטומאת נבלות תלוי באיסור נבלות. [ומיושב בזה שלא תיקשה גם כן מניין להש"ס דסבר ר' יהודה אאחע"א, דילמא שאני הכא דגלי קרא, כמו שהקשו התוס' באופן זה שם בחולין ק"א ע"ב, ד"ה תלמוד לומר], וממילא כיון שסבר ר' יהודה שאאחע"א ממעט עוף טמא מטומאת נבלות, נמצא דעיקר הא דממעטין עוף טמא, זהו מטעם דאאחע"א ומטעם זה