נזר הקודש - זבחים קכו

מליקתה זהו טהרתה ואין כאן לא טריפה ולא נבלה, אבל אם פשעו בה ואכלוה שלא כמצותה לענין זה אין מליקה טהרה ונידון כשאר עוף שהומלק שהיא נבלה וטריפה גמורה בין לענין איסור אכילתה ובין לענין שתטמא בגדים אבית הבליעה, או דלמא כיון שהותרה מכללה לגבוה. הנה מליקה זו מעשה טהרה בהחלט ואף אם פשעו בה ואכלוה אין כאן לא נבלה ולא טריפה ולא טומאה. והנה כשלמדו מקרא דאינה מטמאה דדרשינן מה טריפה שאינה מתרת את האיסור עדיין אין הכרע רק לענין שאינה מטמאה אבל לא לענין איסור. ואפשר שאסורה משום נבלה. והרי נחלקו תנאי בזר שאכל מליקה אי חייב משום מליקה. וכש"כ בעולת העוף. ולפ"ז לא נחלקו אלא לענין מלקות אבל טומאה לית בה דלא גרע חטאת העוף לזר מעולת העוף לכו"ע. ומיהו ר"מ דאמר דנמצאת טריפה מליקתה מטהרתה מסתברא דאפי' מלקות דנבלה לית בה. וכש"כ בחטאת העוף לזר דלית בי' איסור מליקה ופלוגתא דיבמות ל"ג ב' דלא כר"מ וצ"ע בזה. והנה יש להסתפק באוכלין שנגעו במת לדעת רש"י פסחים י"ז א' כפי מה שפירשם תו' שם דנעשו אה"ט לענין אוכלין ולא לענין כלים. מה דינן לענין איסור הכנסתם למקדש. ואם נימא דדינן כאה"ט. א"כ גם בנבלת עוף טהור אסור להכניסו אם נימא דהוא אה"ט לענין אוכלין וכדבעי מני' ר"ה מר''ז זבחים ק"ה ב' יעו"ש בס' חק נתן. ואם ברייתא דסוגין מכרחת דאין בה איסור הכנסה א"כ תפשוט מכאן דאין מונין בו ראשון ושני, ומיהו יש לומר דברייתא דלא כר' מאיר והתם לא מבעיא לי' רק לר' מאיר. והשתא אין ראי' מכאן לדין מכניס נבלת עוף למקדש. דס"ד דלמי שמתרת מטהרת ולמי שאינה מתרת אינה מטהרת והלכך בחטאת העוף שהמליקה מתרת איסור נבלה בין למזבח ובין לאכילת אדם ה"נ מטהרת נמי לשניהם, אבל עולת העוף דאין המליקה מתרת אלא למזבח דהא אין לכהנים בה היתר אכילה כלל, אינו מטהרת נמי להם, ואם אכל כהן, עולת העוף מטמא טומאת ביה"ב, ומיהו למזבח שפיר מטהרת ולית בי' כניסה של טומאה כלל. ואין זה כמתיר חצי הבשר דבודאי אין המליקה יכולה לטהר חצי' ולטמאה חצי'. דזה ליתא, דהא למה שהוא מתיר לכולו מתיר ולמה שאינו מתיר כלום אינו מתיר. אבל להמסקנא כל שהמליקה מטהרת מידי נבלה לכולם מטהרת בין למזבח ובין לכהנים, ומיהו לגבי זרים עדיין תלוי במחלוקת תנאים]:

ב והנה מבואר דע"כ כיון שאין לנבלת עוף טהור עצמיות טומאה, ורק דין הוא שמטמאה את האוכלה לטמא בגדים, אין בזה ענין הכנסת טומאה למקדש. - ומטעם זה יש לעיין גם בהא דמי חטאת אם יש בזה איסור הכנסה לעזרה. והיינו גם כן מטעם הזה שכתבנו דכיון דע"כ המים בעצמותן אין להם טומאה, ואדרבה המה באים לטהר, והא דמטמא להנוגע ולהנושא דין הוא בהמים, ובהנוגע בהן, והנושאן, וא"כ מסתבר ג"כ שאין איסור הכנסה לעזרה בהמים האלו שהן המי חטאת. - ובזה יצדק הגאון שאג"א בספרו גבורות ארי ליומא ח' דהקשה בהא דאין מזין בשבת מטעם שבות, מדוע אין מכניסין המים בעזרה, ואין שבות במקדש. - ולכאורה הא יש כאן איסור הכנסה לעזרה, כדין הכנסת אב הטומאה. - ומצאתי בהגהות חשק שלמה שהעיר בזה - אמנם נראה דשאני מי חטאת שע"כ המה בעצמותן טהורים נינהו. כיון שמטהרים את הטמא, ורק דין הוא שמטמאין את הנוגע בהן, ואין בזה איסור הכנסה בעזרה. וצ"ע. ועוד יש מקום לחלק דכשמכניס להזות כיון דאין מטמאין את הנוגע והנושאין ע"מ להזות לא חשיב עכשיו טומאה. לרבנן דר"ע יומא י"ד א'. וקושית הגב"א הוא דנימא ר"מ כרבנן כמבואר בדבריו ז"ל. ומיהו בלא"ה יתכן קושית הגבו"א שיעמוד המזה בעזרה אצל שער הנקנור והמים אצל הפתח בחוץ ויושיט ידו ויטבול ויזה. ואע"ג דמעשה הזאה אתעבד בחוץ מ"מ כיון דראשו ורובו במקדש חשיב מקדש דהא איכא מאן דבעי למימר עירובין ק"ג א' דשבות מקדש הותר אף במדינה. והלכך אפי' לד"י שם דשבות מקדש במדינה לא הותר מ"מ בראשו ורובו במקדש וגם הוא שבות מקדש שפיר י"ל דלא גזרו אף דהשבות אתעביד בחוץ. ועוד נראה דלא גזרו שבות במקדש אפי' בעזרת נשים והר הבית ולא אמעט אלא מדינה דהיינו ירושלים. וראי' לזה מהא דהקשו תוס' סוכה נ' א' ד"ה שאינו מ"ט לא דחי חליל בית השואבה את השבת הלא לא גזרו שבות במקדש ובתו' שם כ' ב' ד"ה ורבנן תירצו משום שהיו הרבה כלי שיד והקלקול מצוי גזרו, ואם איתא דלא נאמר אין שבות במקדש אלא בעזרה לק"מ קושיתם שהרי החליל של בית השואבה היה בע"נ כדתנן במתנ' נ"א א'. ועוד דשבות מקדש במקדש פרש"י עירובין ק"ג א' ד"ה אלא, דהיינו בלשכת המלאים. ולתנא דתמיד דלשכת הטלאים בצפון הוי בחול כמבואר יומא ט"ו ב', אלא ע"כ גם מחנה לוי' בכלל מקדש לענין שבות. וא"כ אפשר להכניס מי חטאת לעזרת נשים ולהזות, ועוד אפשר להזות בלשכות הבנויות בחול שפתוחות לקדש דאין חייבין עליהן משום טומאה כדאמר זבחים נ"ו א' ומ"מ לענין שבות הן מקדש כיון שהן קדש מה"ת לענין אכילת ק"ק כדאמר זבחים שם. ומיהו עיקר קושית הטו"א י"ל דכיון דעיקר הזאה אין מקומו במקדש חשיב שבות מקדש במדינה כיון דעיקר מקומו במדינה וכן משמע עירובין ק"ג א' דאמר דחתיכת יבלת בק"צ מותר ובפסח אסור ולמה אסרו בפסח ובטלו אותו ממצות פסח יחתוך יבלתו כשיביאנו לעזרה אלא ע"כ כיון דמקומו במדינה לא התירו חכמים להביא בעזרה בשביל לאשרויי לי' השבות]: