נזר הקודש - זבחים קכג

אתי שפיר דשם הכוונה על המצוה בשעה דצריכה דהיינו שלא אפשר עוד להקטיר מפני ריבוי הדשן,- ובזה אפשר לפרש גם הא דאיתא שם ביומא כ"ד עבודת סילוק ופירש"י דהיינו דישון מזבח הפנימי יעוי"ש. - היינו גם כן דישון ההכרחי, מפני ריבוי הדשן, - לפנות מקום להקטרה. - כן נראה לבאר וליישב שיטת הרמב"ן ז"ל, - ואעפ"י שגם זה מצוה היא לפנות מעל המזבח. - אמנם מפני שאין זה עבודה החיובית, להכי יצאת מכלל קרבן. - ושוב אין בה מעילה. ד והנה יש לעיין אם לא הוי עבודה מדאורייתא לדשן בכל יום, א"כ היאך יוכלו חכמים לתקן עבודה זו בכל יום. הא הוי ביאה ריקנית מדאורייתא, - ואין כח ביד חכמים לעקור דבר בקום ועשה. ואפשר דלאחר שתיקנו חכמים אין בזה ביאה ריקנית, כיון דעכ"פ לצורך נכנס. - ואפשר שגם בלעדי תקנת חכמים הרשות לכהנים לכנס לדשן. והיינו שאין בזה ביאה ריקנית, כיון שעכ"פ עשה תיקון בהמזבח בפנותו מקום עבור שלא יתרבה עליו דשן מרובה. - וצ"ע. ה שם בא"ד ור"ת אומר דתה"ד לא הי' נבלע מדלא חשיב להו וכו' וכן מבואר בתוס' יומא כ"א ד"ה נבלעין במקומן, דפירש הרב פורת דהו"ה דישון מזבח החיצון. ואין נראה לר"ת דמנ"ל האי סברא כיון דלא חשיב לי' בהדי אינך יעוי"ש וכן הקשו בתוס' ישנים ובריטב"א שם. ובאמת גם שיטת רש"י כהרב פורת, והוא דכתב רש"י שם במשנה ד"ה תורמין וכו' ונבלע במקומו שנאמר והרים את הדשן וגו' ושמו אצל המזבח יעוי"ש - ודברי רש"י תמוה בלא"ה מה ראי' מביא מהקרא שהיתה הבליעה במקומו, היאך מרומז נס זה בקרא שם, ונראה דכוונת רש"י כך הוא, דכיון דמקום הדשן אצל המזבח, וזהו גם מקום דישון מזבח הפנימי ומוראה ונוצה. וכמו שמבואר ברש"י הכא בסוגיא ד"ה ודישון מזבח וכו' וא"כ לפ"ז כשהיתה בליעה להדישון מזבח הפנימי ולהמוראה ונוצה, וע"כ דהיתה הקרקע נפתחת מתחתי'. והיתה בולעת כל אלו, וממילא כשהיתה הדשן של מזבח החיצון מונח שם. בהכרח גם דשן הלזה הי' נבלע שם במקומו, - וזהו כוונת רש"י שמציין מקום הדשן, ומזה אנו יודעים כי היתה שם בליעה. וממילא גם דשן זה נבלע שם. - ומטעם זה לא חשיב לה בהדי בלועין משום דתרומת הדשן שהיתה בהשכמה קודם שמטא זמן בליעה, והש"ס חשיב הדבדים שהבליעה באה עבור עצמם, וג"ז מדויק בלשון וכוונת רש"י במשנה שכתב בתה"ד בהשכמה. דף ס"ה שאין אכילה והקטרה מצטרפין - והנה קשה הלא לא משכח"ל אכילה והקטרה לא בחטאה"ע ולא בעולת העוף דהלא בעינן לאכול דבר שדרכו לאכול, וזה ליתא בעולת העוף - וגם בלהקטיר בעינן דבר שדרכו להקטיר. - וזה ליתא בחטאה"ע. - ומצאתי בהגהות למשניות .בית שאול שנשאל על זה. ונראה לפי מה שהסתפקנו בקרבן עולה ויורד דמביא עולת העוף, - וגם חטאת העוף, והם נכנסים עבור הקרבן בהמה, וא"כ אפשר ששניהם שניהם המה קרבן אחד. ונפק"מ לענין עיכובא, דאעפ"י שאין עולה מעכבת בכ"מ, עי' עירוכין כ"א. - אמנם הכא כיון ששניהם באים למלא את הקרבן בהמה והם קרבן אחד, ותורת חטאת עליהם, וגם העולה מעכבת הכא, ואם בהחלטה הלזו הלא אפשר שהמחשבה שבין שניהם גם כן מצרפים, ושפיר יצוייר אכילה והקטרה, ולזה שונה התנא שאין אכילה והקטרה מצטרפין וצ"ע. ע"ב שמעתי שמבדילין בחטאה"ע וכו' ומפרש רבא שם דשהיי' בסימן שני בעולת העוף א"ב דת"ק סבר דשהיי' בסימן שני לא מעכבא בעולה, וראבר"ש סבר דשהיי' בסימן שני פוסל בעולה יעו"ש.- ביאור הדברים דמ"ד דשהיי' אינה פוסלת בסימן שני בעולת העוף. ע"כ הביאור דעיקר הדבר הא דבעינן סי' השני במליקה דעולת העוף, לא הוי משום מצות מליקה שהיא במקום שחיטה בחולין, והיינו דאם בשביל זה עצמה דמליקה שהוא במקום שחיטה, די בסימן אחד כדין עוף, - ורק בשביל לקיים מצות הבדלה בעינן סימן שני, - ומה"ט אינו פוסל השהיי' שבין סימן לסימן דמפסיק בחתיכת רוב בשר דמפרקת, - ומה''ט אם עשה כן בחטאה"ע הר"ז מעשה עולה בחטאת. - ואידך סבר דשהיי' פוסל בעולה. וע"כ דסבר דהשני סימנים בעולה הם שייכים לעצם מצות מליקה ממש, ומשו"ה פוסל שהיי' בין הסימנים, ומוכרח לעשות שני הסימנים בלא הפסק, - ומטעם זה כשעשה בחטאה"ע בחיתוך רוב בשר בין הסימנים אין בזה משום מעשה עולה זהו תוכן הסוגיא וביאורה. והנה הגאון בית הלוי ח"ב סי' י"ב מדייק מסוגיא זו דע"כ דעת רש"י דגם בעוף יש שיעור להשיי'. והוא מדכתב רש"י לדייק שיעור שהיי'. - הרי מוכח דלא די בשהיי' דמשהו רק שיעור בעינן, - ומזה יצא לחלוק על התה"ד, הובא ברמ"א סי' כ"ג ביו"ד שכתב דשיעור שהיי' בעוף הוא משהו ממש, -ומבואר שם שהוא מעצם הדין, ולא מצד חומרא, - והיינו דכיון דרש"י פוסק כרב דשיעור שהיי' כדי שחיטת עוף לעוף. - והנה לפעמים שיעור שחיטה דעוף הוא משהו, כמו בחצי קנה פגום, והוסיף עליו כל שהוא. - והנה הכא מבואר דשיעור שהיי' גם בעוף הוא בכדי חתיכת של רוב בשר דמפרקת והנה לולא דברי רש"י דפירש שיעור שהיי' הוי מפרשינן גם כן באופן דמשהו. - והוא דאיכא למימר דגם חתיכת רוב בשר דמפרקת יצוייר על