נזר הקודש - זבחים קכב

סברי התוס' דבשביל זה דיכול לבנות מזבח לא נקרא ראוי לפתח אהל מועד, ופטור על שחו"ח, ורק במעלה קטורת חייב משום דלא בעי מזבח. ב והנה הרמב"ם פסק בפרי"ט ממעה"ק הט"ו וז"ל מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שראוי להקריב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית, - משום דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד,- יעוי"ש - והנה ע"כ תיקשה הא חסר מזבח.- וע"כ דסבר הרמב"ם כסברא ראשונה שבתוס' דחסרון מזבח לא מעכב, והיינו דהרי יכול גם לבנות מזבח, והוי בידו. - ואין כאן דיחוי,-וביותר משום דהרמב"ם סבר אין בעלי חיים נדחין. - אמנם הסמ"ג כתב במצוה ל"ת של"ג דדוקא אלו דלא בעי מזבח חייב הן קטרת הן מנחה וכו' משא"כ השוחט בחוץ פטור מטעם דדם בעי מזבח יעוי"ש,-וזהו ע"כ כסברא שניי' שבתוס'. ג והנה תצא נפק"מ לדינא גם לענין הטלת מום בקדשים בזמן הזה, דלסברא ראשונה תורת קרבן עליו לגמרי ויש איסור תורה להטיל בו מום, - אבל לסברא שניי' אין כאן איסור הטלת מום מן התורה. (משא"כ לסברא שניי' אין כאן איסור תורה), ומבואר בתוס' בכמה דוכתי דבזה"ז אינו אסור אלא מדרבנן, עי' בתוס' בכורות ל"ג ד"ה בע"מ מעיקרו, ובתוס' מנחות נ"ו ד"ה ר"ש אומר, וכן ברא"ש פר' פסוה"מ. וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד, ב"מ פר' הפועלים והיינו ע"כ דסברי כסברא שניי' שבתוס'. - אבל הרמב"ם לשיטתו שפיר פסק בפר"א מאי"מ ה"ז דבזה"ז יש איסור מן התורה להטיל מום בקדשים, וכן הוא בספר המצות מצוה צ' כתב המעלה בחוץ בזה"ז חייב מפני כי ראוי ליקרב שמקריבין אעפ"י שאין בית.- והנה אעפ"י שכתב שם במצוה צ"ז וכל מי שמטיל מום בקדשים לוקה ובתנאי שיהי' זה בזמן שביהמ"ק קיים דחזי לקרבן יעוי"ש - וכן כתב ג"כ בפר"א מאי"מ דאינו לוקה. - ע"כ הביאור בזה - דלענין להיות ראוי לפתח אהל מועד. אמרינן דכיון שבידו לבנות מזבח, הר"ז נקרא ראוי, - והוא מטעם דבשביל זה לא הוי חסרון בגופו של קרבן, משא"כ לענין הטלת מום - בעינן קרבן ממש. - והכא כל זמן שלא נבנה המזבח אינו קרבן בודאי. - דדוקא לענין שחו"ח כיון שבא למטרת קרבן - חייב על שחיטתו משום חוץ. - משא"כ לענין מום, מאן יומר שתהי' מטרתו הקרבה. - דאיסור מום לא נאמר רק על מי שמטרתו מטרת הקרבה ולהכי אינו לוקה.- ואיסור דאורייתא איכא בהטלת מום בו. - מפני שעכ"פ מפקיע מידי מטרת הקרבה. - והא דאינו לוקה. - משום דמופקע מהקרבה גם מבלעדי המום. והיינו מפני שלא בנה מזבח. - והוי כמו לאו שאין בו מעשה. דבהמעשה שעושה יש הפקעה גם בלא מעשה - ולהכי אינו לוקה ד ואין להקשות לפי סברא ראשונה, מהא דאמר רבא בע"ז י"ג אם הקדיש והחרים בזה"ז תיעקר, ופריך ולישוי' גיסטרא, ומשני רבא מפני שנראה כמטיל מום. ופריך נראה מום מעליא הוא, ומשני ה"מ בזמן שביהמ"ק הי' קיים, אבל בזה"ז וכו' ופריך וליהוי כמטיל מום בבע"מ, ומשני שאני הכא דלא חזי לא לגופי' ולא דמי יעוי"ש - וקשה הא לסברא ראשונה יש כאן חזי מטעם שיכול לבנות מזבח. ויש לומר דרבא לשיטתו דסבר בע"ח נדחין, כמבואר לקמן ע"ג. וגם י"ל דסבר דדבר שבידו לא מהני לבטל הדיחוי, וביותר בנין המזבח, שהוא דבר כבד. - ולהכי כיון שיש דחוי נפסל הקרבן לגמרי. א דף ס"ד תוד"ה דישון הקשה ריב"א וכו' אמאי מועילין בזה יותר מזה ובתרומת הדשן מועלין ובדישון מזבח הפנימי אין מועלין, - וכן הקשו התוס' לעיל מ"ו ד"ה ולא. - ונראה לומר לפי דברי הרמב"ן במלחמות ביומא שכתב דדישון מזבח הפנימי לא הוי עבודה מדאורייתא יעוי"ש. - ולפ"ז אפשר לומר דשאני הרמת הדשן דההרמה הוי עבודה להכי עדיין נחשב הדשן לקרבן. - משא"כ הדשן של מזבח הפנימי, דאין עבודה עוד בא, - ולכן הרי זה כלאחר שנעשה מצותו, ושוב אין בו מעילה- ב איברא דלכאורה דברי הרמב"ן תמוה טובא מהא דאיתא בירושלמי פר"ב דיומא ה"ב וז"ל מניין לדישון מזבח הפנימי והזה עליו, והקטיר, מה הזיי' בגופו, אף הקטרה בגופו יעוי"ש, -משמע מזה דדישון מזבח הפנימי הוי עבודה מדאורייתא, - וכן איתא ביומא ל"ג ע"ב ואימא חד שדיי' לדישון מזבח הפנימי יעוי"ש, וא"כ משמע דמדאורייתא הוי עבודה. ובזה יש לתמוה על דברי הרמב"ן ז"ל שכתב בספר המלחמות דדישון מזבח הפנימי לא הוי עבודה מדאורייתא - והנה גם בגב"א הקשה מסוגיא זו. - אמנם אפשר לפרש דכוונת הש"ס שדיי' לקרא לדישון מזבח הפנימי, היינו שעכשיו תחודש הדין דדישון מזבח הפנימי, תהי' גם כן עבודה. - אבל מהא דהירושלמי תיקשה טובא, דמבואר להדיא שהוא דאורייתא. ג ונראה דלימוד הירושלמי דיליף דצריך להיות הקטרת הקטורת בגופו של מזבח, -ולפ"ז אם יש מקום להקטרה, גם בלעדי הדישון, שפיר דמי. ואין בזה מצוה דדישון כלל. - נמצא דעיקר דישון מזבח הפנימי הוא רק מפני פינוי מקום ההקטרה, - וחז"ל חידשו עבודה זו להיות בכל יום, - וזהו ע"כ מדרבנן, - וזהו כוונת הרמב"ן דדישון מזבח הפנימי בכל יום הוי רק מדרבנן, ובזה יש ליישב גם סוגיא דמעילה י"ב דאיתא שם מזבח הפנימי מנלן וכו' מאי הדשן דאפי' מזבח הפנימי יעוי"ש, - הרי מבואר דעבודה זו מדאורייתא. - וכבר עמד בזה בגבו"א, - וגם המגיה בריטב"א פר"ג יעוי"ש - אמנם בדברינו אתי