נזר הקודש - זבחים קכא

אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות נוהגין בין בפני הבית בין שלא בפני הבית יעוי"ש,-והנה בהא דמעשר דגן ע"כ יש גם מעשר שני, וע"כ דנוהג מעש"ש גם שלא בפני הבית, והיינו דע"כ ליכא מיעוט למעש"ש. וממילא כיון דסבר האי תנא דלא בטלה קדושת הארץ, ממילא נוהג מעש"ש, - וע"כ מתניתין דלא כר' ישמעאל, - ומזה ראי' נכונה לדברי התרומה. - ומזה יש להוכיח גם כן דמותר באכילת מעשר שני, אחרי הטבילה טרם הוזה מי חטאת, וכמו שכתבנו לשיטת הרמב"ם, - ומצאתי במשניות החדשים בריבב"ן שם מפרש גם כן דהאי תנא סבר דנוהג מעש"ש שלא בפני הבית, - עוד הביא ראי' לזה מפר"ק דביצה בהא דר' אליעזר שהי' לו כרם רבעי והפקירו לעניים מפני שלא הי' יכול לעלות, - הרי מבואר דחיוב איכא לעלות עם מעש"ש, מפני שרבעי ומעש"ש דינן שוה בגז"ש דקודש קודש יעוי"ש, - הרי מבואר דיש לזה סמך הגון לספר התרומה. ה והנה בדבר הזאה יש לעיין שמעכבת הטהרה, וכוונת התרומה ע"כ גם כן באופן שהוזה עליו מי פרה. ומיירי שהי' להם מי חטאת אף לאחר חרבן, - וכבר הסתפק המל"מ אם הי' להם אפ"פ. ו אבל יש לעיין היאך אפשר לנו לאכול מעשר כיון שכולנו טמאי מתים ואין לנו אפר פרה להתטהר, - ואיך אוכלין מעשר בטומאה"ג. - ומדוע לא נחית לזה הבעל התרומה. - ולא מסתבר לומר דכיון שלא הוכשרה מעשר מותר לאכול בטוה"ג, דליתא דמה ענין זה לזה. הלא פשיטא שאסור לאכול קדשים בטומאת הגוף אף באופן שלא יקבלו הקדשים טומאה, עיין לקמן ק"ו ע"א ובתוס' שם ד"ה כיון שנגע, ומבואר דכ"ש דחייב בכה"ג שלא נטמא הקדש ע"ש, הגה"הן, וראי' לזה למ"ד חיבת הקדש דרבנן. ומדאורייתא קדשים אינם בני מקבלי טומאה נינהו, ומ"מ האוכלן בטומה"ג בכרת. ז והנה אפשר לומר דכיון דקיי"ל טבל ועלה אוכל במעשר.-וא"כ אפשר לומר דלאחר שעברו ז' ימים וטבל, מותר לאכול במעשר אף טרם שהוזה באפר פרה אבל דא מלתא חדתא. ח ונראה לדעתי דפליגי בזה הרמב"ם והראב"ד.- והוא, דכתב הרמב"ם בפרי"א מפרה ה"ב וז"ל מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחרי השביעי בין ביום ובין בלילה ומזין עליו ביום בין קודם טבילה ובין לאחר טבילה וכו' וכתב הראב"ד וז"ל א"א אינו כן בגמ' דקדושין לעולם מונה שלישי ושביעי וטובל אחר הזאה יעוי"ש, וע"כ דבזה פליגי, דהראב"ד סבר דלא מהני טבילה קודם הזאה כלל, וזה יתאים לדברי הראב"ד פר"א דמקואות ה"ו יעו"ש. - והרמב"ם ע"כ סבר שאין ההזאה מעכבת הטבילה, ולאחר שבעה ימים טובל ועלתה לו הטבילה, אעפ"י שלא הוזה עדיין. ומסתברא דכמו שסבר הרמב"ם דמהני טבילה קודם ההזאה השניי' כן ע"כ מהני הטבילה גם קודם ההזאה הראשונה, דמ"ש. - ולפי שיטת הרמב"ם שפיר יצוייר דטמא מת אוכל במעשר אחר ז' ימים וטבילה, וע"כ דכן הוא שיטת ספר התרומה ג"כ. - וזהו שכתב דבזה"ז אם המעשר לא הוכשר יש בזה תורת הבאה ואכילה בירושלים. - והנה אח"כ מצאתי בספר התרומה, שהשגתי עתה, ובהלכות ארץ ישראל דף ע"ו ע"ב כתב גם בדבר הזאה שלא בזמן הבית יעו"ש -והנה מצאתי גם בדבר המעש"ש וז"ל אבל מעש"ש ובזמה"ז שהוא טמא מחמת שאין לנו הזאה, וכל אחד טמא אם הפירות לא הוכשרו, א"כ הוא טהור. א"כ הוא מותר לאכלו בירושלים וכו' יעו"ש, מבואר מזה דסבר להדיא דטמא מת מותר באכילה דמעש"ש. - וע"כ הכוונה כמו שכתבנו לעיל דמיירי בטבל, וסבר דלאחר הטבילה אין ההזאה מעכבת. - זהו כמו שביארנו לעיל בשיטת הרמב"ם. ט אך יש לעיין דלפ"ז הלא גם בתרומה יש מצוה בזה"ז, דהלא עיקר ההבדל בין תרומה, דמעש"ש סגי בטבילה, ותרומה בעי הערב שמש, ואם הזאה אינה מעכבת במעשר וסגי בטבילה. א"כ בתרומה סגי בהערב שמש, - והנה לענין תרומה מבואר שם בהתרומה דאסורה באכילה בזה"ז. - ויש לעיין בזה. - ואולי שם כוונתו איסור דרבנן, וביותר לפי דעתו שם דבזה"ז לא הוי אלא תרומה דרבנן, וא"כ יש איסד"ר לאכילה, משא"כ במעש"ש שיש מצוה דאורייתא לדעתו, - דבזה מעמידין אדין תורה. י ויש לעיין במשנה במעש"ש פר"א מ"ה הלוקח פירות וכו' ואם אין מקדש ירקבו. - ומדוע סתים התנא ולא פירש דבאופן שלא הוכשר יש גם תקנה לאכלן בירושלים, וכדברי ספר התרומה, - ודוחק לומר דסתם משנה זו כרבי ישמעאל דתמורה, - דהלא ידוע דכולהו סתמי אליבא דר"ע. - וצ"ע. א דף ס"א תוס' ד"ה מאי קסבר וכו' וא"ת ומנ"ל לקמן דד' יוחנן סבר קדשה משום דמחייב מעלה בזה"ז וכו' וי"ל דאי לא קידשה לא מחייב דאינו ראוי לפתח אהל מועד דנדחו לגמרי, אבל אי קידשה לא נדחו דיכול לבנות מזבח במקומו. ויקריב עליו, או מיירי ר"י בקטרת ולא בעי מזבח, וכן כתבו התוס' שם לעיל נ"ט ד"ה עד שלא נבנה יעוי"ש. - והנה יוצא מזה דלר' יוחנן דסבר קידשה לע"ל, מ"מ במעלה זבחים בחוץ אם חייב תליא בשני התירוצים. - והיינו לשני הסברות. דלהסברא זו דראוי להקרבה מטעם דיכול לבנות מזבח במקומו ויקריב עליו שפיר עי"ז קרינן ראוי לפתח אהל מועד, חייב משום שחו"ח.- ובסברא שניי' סברי