נזר הקודש - זבחים קכ

ראוי לפתח אהל מועד, ולא דמי לפרת חטאת שאינה ראוי' בשום אופן לפתח אה"מ, - ודברי התוס' מתאימים, והיינו דלפי מה שכתבו התוס' דהכא מדרבנן שיהי' תמימים נתפסים להקדיש לצורך מזבח אעפ"י שעבר אמימרא דרחמנא בזה שהתפיס תמימים לבדה"ב, ומ"מ מותר מן התורה להקדישן למזבח, וזה חזינן מדאמרו רבנן שאינן יוצאין מידי מזבח, וא"כ שפיר קרינן בהו ראוי לפתח אהל מועד, - מטעם זה שיכול לפדותו לצורך מזבח. שם וי"ל דהתם מיירי בהעלאה וכו' לכאורה ביאור הדברים דלא אמרינן סברא זו דאם עלה לא ירד להיות גורם החיוב שחוטי חוץ אלא גבי העלאה, משום דפעולה זו בעצמותה אם הי' עושה אותה בפנים היתה עלי' תורת הקרבה ואם עלה לא ירד, משא"כ בשחיטה שאין בפעולה זו בעצמותה ענין רק יש בה סיבה להיות גורם להעלאה, אמנם פעולת השחיטה אם היתה בפנים, עדיין אין בה קדושת קרבן, -אבל יש לדחות דהרי גם בשחיטה יכול לשחוט על המזבח, ואעפ"י שאין פעולת השחיטה מענין העלאה דעל המזבח, אמנם עכ"פ אם נשחט על המזבח לא ירד דדוקא בחיים ממעטין כמבואר לקמן פ"ה. - וא"כ אין הבדל בין שחיטה להעלאה, וע"כ הביאור בזה כפשוטו, דדוקא בשנתקבל בפנים בשחיטה. אז אמרינן אח"כ להתחייב בחוץ מטעם אם עלו לא ירדו, -משא"כ בשאנו דנין בדבר השחיטה בראשונה שלא אמרינן לחייב בזה מטעם אם עלו לא ירדו, - אמנם תמוה הרבה מהא דתנן בחולין ק"ל דבקדם הקדשן למומן דהשוחטן בחוץ חייב במומין בדוקין שבעין לר"ע דסבר, אם עלו לא ירדו, - וכמבואר שם ברש"י, - ומצאתי לגדולי זמנינו עמדו בזה בקושיא. ונראה בכוונת התוס' דדעתם בזה דשאני הכא בדין שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל דיש כאן חסרון קדושה. יען שהחסרון הוא במקום, והרי זה כנשחטו בחוץ ואין ללמוד משארי קדשים שנשחטין באופן זה לכתחילה, משום דלשארי קדשים מקומן בזה, ואין בזה חסרון קדושה. בשלמים שיש בזה חסרון קדושה, - וממילא לא דמי לכל הני דאמרינן דלא ירדו, מפני שנמצאים קדשים הכשרים לכתחילה בזה האופן, דשאני התם דלא הוי חסרון קדושה. - ומטעם זה בקדם הקדשן את מומן דחייב השוחטן בחוץ מטעם דנתקבל בפנים באופן שאם עלו לא ירדו, דשאני התם דלכהפ"ח השחיטה בעזרה, וליתא חסרון קדושה.- וכסברא זו כתבו התו' לקמן ס"ח ד"ה אמר לך דשאני לר' יהודה שחיטת דרום מפני שהחסרון במקום. והר"ז כנשחט בחוץ ולהכי ירדו. - ולפ"ז ע"כ הא דנקטו התוס' העלאה הוא לדוגמא לומר דדוקא באופן שלא חסר לזה קדושת עזרה. ועיקר כוונת דבריהם דאין ללמוד מה שקרב לכתחילה רק באופן שאין בזה חסרון קדושת המקום וקדושת העזרה. בדין מעשר שני בזמן הזה. א דף ס' ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזה"ז וכו' מאי קסבר אי קדושה ראשונה וכו' לעולם קסבר לא קידשה והב"ע בבכור שנזרק דמו קודם חרבן הבית וחרב הבית וכו' ואיתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח, ואתי מעשר ויליף מבכור, מבואר מזה דאין מעש"ש נוהג בזה"ז שאין בית. - והנה אעפ"י שמסקנת הגמ' אם אמרינן לא קידשה לע"ל, - אבל באמת אוקימתא זו מצי אתי גם אם אמרינן (ק"ר) קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, כמבואר בתמורה כ"א שם בתו' דגרסי דמוקים קידשה לעתיד יעוי"ש. - והנה לפ"ז יש לעיין על הרמב"ם דפסק בפר"ו מביהב"ח הט"ו דאוכלין מעש"ש אעפ"י שאין חומה. - ותמוה מסוגיא דהכא ודתמורה. ב ונראה דמפרש הרמב"ם דר"ע פליג על ר' ישמעאל, - והיינו בזה דקאמר ר' ישמעאל יכול יעלה אדם מעש"ש בזה"ז, - וכדמסיק במסקנא מטעם דהא דבכור מיירי שחרב הבית אחר זריקה. - ומעש"ש איתקש לבשר. - הנה זה לא מסתבר לר"ע למידרש, - והיינו דיש לחלק ולומר דדוקא באופן כשראה המעש"ש פני הבית והיו לפנים מן החומה יש ללמוד בהאי היקשא, וזהו מטעם דקלטוהו מחיצות, ובזה הוי דומיא דבכור. - והנה אין ללמוד מזה רק באופן כשראה המעשר פני החומה, ונהרס החומה, דאז הוי כנכנס לירושלים ויצא דאיכא משום קליטת מחיצות, - משא"כ בזה"ז שאין קליטת מחיצות מפני שאין חומה. - אין כאן איסור. - ולהכי כשאמרינן קידשה לעתיד לבוא יכול אדם לעלות מעש"ש לירושלים בזה"ז ולאכלם שם. ג כתב הסמ"ג במצוה קל"ו בשם ספר התרומה שאם הפירות מע"ש לא הוכשרו מותר בזה"ז לאוכלן בירושלים, ומצוה יש בזה, - והקשה עליו מברייתא דמבואר להדיא דאין מצוה דמעש"ש בירושלים בזה"ז עכת"ד יעוי"ש - והנה לפי מה שביארנו יש מקום לומר דלדידן -לא נתמעט מעש"ש מהבאה דלירושלים בזה"ז. - כיון דר"ע סבר כן, - וידוע דהלכה כר"ע מחברו, - ואפשר שזהו טעמו של ספר התרומה דכתב דפירות שלא הוכשרו, וממילא לא נטמאו דיש בזה המצוה דהבאה לירושלים לאכלן. ד והנה בהא דתנן בפר"ח דשקלים, השקלים והביכורים אינם נוהגין אלא בפני הבית אבל