עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › נזר הקודש - זבחים

נזר הקודש - זבחים יא

nezer hakodesh (Zevachim) 11 · נזר הקודש - זבחים · free full Hebrew text

Open in the reader →

זה וע"כ גם אם הם נדבה, אבל הם נדבת הבעלים, ומטעם זה לא מצינן לאוקמי' בשוחט לשם חולין, דא"כ תיקשה הרי חזרה קרן לבעלים, לב אבל אם אמרינן דלא שייך חזרה קרן לבעלים מטעם דמחויבים באחר, שוב תיקשה הלא יותר טוב לאוקמי' בשוחט לשם חולין, ולא עשה איסור לא יחשב, ואין כאן חזרה קרן לבעלים, מטעם דמחויב באחר, - וע"כ מוכח מזה דאם הקרבן נחשב עבור הבעלים, אעפ"י שהוא מחויב באחר, מ"מ כיון שהקרבן נקרא על שמו ועשה הבעלים מצות הקרבה, הרי יש בזה חזרה קרן לבעלים, ולהכי לא משני בשוחט לשם חולין, ומוקים בשלא לשמן. - וזהו מהטעם מפני שאין הקרבן נדבה הלזו של הבעלים, וכמו שכתבנו לעיל. לג והנה כן יש להוכיח גם מדברי התוס' שכתבו בטעם דרב דימי שלא מוקים בשוחט שלא לשם בעלים משום פסח וחטאת, וכן כתב גם הרשב"א בחידושיו לב"ק שם. - וקשה הלא היה יכול לאוקמי' בשוחט לשם חולין, ובשלמא בפסח אפשר לומר דפסול, וכמו דסבר הרמב"ם, - אבל מדוע נקטו חטאת, - וע"כ דסברי התוס' והרשב"א דבחטאת לשם חולין אף שאינו מרצה, מ"מ הקרבן נקרא על שם הבעלים, והוא חטאת של בעלים זה, - ולהכי אף שמחויב באחר, כיון שנקרא חטאת שלו שפיר קרינן לזה חזרה קרן לבעלים ולהכי אי אפשר לאוקמי' בחטאת בשוחט לשם חולין, - וזהו כוונת התוס' והרשב"א דנקטו גם חטאת, משום דלא משכחת גם בחטאת הא דשינוי קודש, אף בשוחט לשם חולין, וכמוש"נ, ומזה מוכח מדברי הראשונים, דבכל קרבנות דשלא לשמן אין הקרבן של הבעלים, ובחטאת לשם חולין נחשב קרבן הבעלים. לד והנה לאחר שביארנו דהקרבן הנעשה שלא לשמה אינו נחשב לקרבן של הבעלים, אלא הוא קרבן גבוה, - מצאתי לחקור בהדין המבואר דאסור לעבוד שארי עבודות במחשבה שלא לשמה. - היאך הדין אם בא לחשוב בשארי עבודות בשינוי בעלים. ה ולכאורה כיון שאין הקרבן של הבעלים, א"כ שוב לא שייך עתה מחשבה זו דשינוי בעלים, - וזהו חידוש דין אשר אינו מבואר בהדיא. - והנה אגב רהיטא ראיתי בספר דבר אברהם ח"ב סי' ג' כתב בזה לדבר פשוט שהנדבה היא נדבת הבעלים, ומטעם זה שייך גם שינוי בעלים, ואסור לשנות. - אבל כבר ביארנו דאין הקרבן נדבה נדבת הבעלים . לה ונראה דלא שייך בזה שינוי בעלים, כיון שאין הקרבן נדבת הבעלים. - וכן נראה לדייק מדברי הרמב"ם שכתב בפרטיו מפסוה"מ ה"ג וז''ל זבה ששחטו שלא לשמו וכו' חייב להשלים שארי עבודות לשמן יעוי"ש, ומדוע לא כתב ג"כ דחייב להשלים לשם בעלים, משמע שאין דין שם בעלים הכא, - ואף שיש לומר דהרמב"ם לאו בדוקא נקט.- אבל מצאתי בספר קרית ספר להמבי"ט שכתב וז"ל עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה וכו' איבע"א קרא מוצא שפתיך תשמור וכו' וכיון דרחמנא קרי' נדבה מי שרי לשנויי בה הא אסור לחשוב בקדשים דכתיב לא יחשב ובלשמו כתיב, ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים, עכת"ד, - והנה דבריו תמוהין במה שמדייק משום דהקרא בלשמו כתיב. - לכן נראה דהמבי"ט מדייק מהרמב"ם דהקפידא באיסור לשנות הוא רק בשינוי קודש, ולא בשינוי בעלים - ולזה הוקשה לו אולי כיון שאין בזה שינוי בעלים, ממילא אין כאן גם שינוי קודש. לזה כתב דכיון דעיקר האיסור לשנות בשינוי קודש כתיב. להכי אעפ"י שאין כאן שינוי בעלים, מ"מ שינוי קודש כדקאי קאי, - והיינו דאם היתה להיפוך, דהיינו אם הוי כתיב בתורה שינוי בעלים בפירוש, ושינוי קודש הוי נלמד מיני', דאז הוי אמרינן דבאופן שאין שינוי בעלים אין שינוי קודש. - אבל עכשיו דהאיסור שינוי כתיב בהדיא, ושינוי בעלים נלמד מיני' להכי אף באופן שאין שייך שינוי בעלים כמו הכא, מ"מ שינוי קודש כדקאי קאי. ומצינו כזה בקרבן צבור שאין שינוי בעלים מטעם דסכין מושחתן למה שהן, ומ"מ שינוי קודש פוסל בהן.- וזהו הדין הכא גם כן, דאעפ"י שאין כאן שינוי בעלים, מכל מקום יש כאן שינוי קודש ואסור לשנות. לו והנה אעפ"י שכתב המבי"ט שם בראשית דבריו בפירושא דהש"ס ואם לאו יהא לנדבה, היינו כאילו התנדבת אחרת ולא לשם הראשונה יעוי"ש - ולכאורה משמע מזה דכוונת המבי"ט דהנדבה היא נדבת הבעלים, - ליתא דע"כ כוונתו כאילו התנדב לגבות קרבן, - היינו דהנדבה נחשבת שבאה משלו, - אבל לא הקרבן, ויש להבעלים זכות של הנדבה, אבל לא עצם הקרבן, וכמו שכתבנו לעיל. לז יש לעיין בכל הזבחים הכשרים שלא לשמן, ואינם מרצים לבעלים לשם חובה, היאך הדין אם חישב שתי המחשבות, היינו לשמה ושלא לשמה, - והנה בחטאת ופסח מבואר להדיא במשנה פסחים נ"ט ע"ב לענין פסח וה"ה לחטאת, דלשמו ושלא לשמו פסול, והיינו כי השלא לשמו פוסל, ומה יועיל לנו הא דלשמו, כיון דיש תערובות של פסול פוסל, דהיינו השלא לשמו, אמנם לענין ריצוי בעלים בשארי קרבנות, לא שמענו דיש לומר דכיון דבעצם הקרבן לא נפסל, אפשר שלענין ריצוי בעלים שפיר דמי אף בלשמה כזה הבא בתערובות, כיון דאין זה תערובות של פסול, וצ"ע. לח ואין להביא ראי' מהא דכתבו התוס' מנחות מ"ב ע"ב ד"ה מה טעם טעימה פסולה ואפי' לשם ציצית, מ"מ לשם נסיון נמי עבידא, והוי כמנחה שנקמצה