נזר הקודש - זבחים קיז

פסולה, ולרבי כשרה והרמב"ם דפסק כרבי, כמבואר בכס"מ בפר"ה ממעה"ק ה"ז. - להכי שפיר לא כתב דאם עשה עולת העוף בחודו של קרן דפסולה. - ומשמע מדבריו מדכתב סתם בפר"ו ה"כ, משמע דכל הקיר כשר,- וגם אם עשה על החודו של קרן כשרה. דף נ"ה תוס' ד"ה שאם גילח על אחת משלשתן יצא, תימא דצריך קרא בנזיר דמשלח שערו תחת הדוד של חטאת תיפ"ל מהך היקישא, - וקשה הא מבואר שם בנזיד דמדכתיב ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה יצא מי שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה. - והנה בשלמים הדבר מקיים היטב כיון שמגלח במקום בישול השלמים דהיינו בירושלים - משא"כ חטאת דנפסל ביוצא חוץ לעזרה, והגילוח הוא מחוץ לעזרה וא"כ אין כאן לקיחה ונתינה כאחד דההבאה מפסקת בינתיים. וא"כ שפיר הו"א דאעפ"י דאיתקשו חטאת ושלמים להדדי לענין דין גילוח שאם גילח על אחת משלשתן יצא. - אמנם בדין מצות קיום מצות שילוח השער תחת הדוד שפיר הוי אמרינן דליתא בחטאת מפני שחסרון ההבאה מפסקת. - וזה ודאי אין לומר דחסרון שילוח השער תחת הדוד תעכב, וא"כ אעפ"י שאמרה תורה דאם גילח על אחת משלשתן יצא, מ"מ יש לומד דיקוים הגילוח בלא שילוח השער ואפילו לאיכא דאמרי דלא סברי דרשא זו דמחוסר הבאה, - מ"מ מסברא גם כן אית לן לומר דליכא בחטאת מצוה זו דשילוח השער תחת הדור מפני שכיון שחזינן שאמרה תודה למצוה זו בשלמים, שהבישול שלהם בירושלים. - דהרי הא"ר ג"כ סבר דמיירי הכתוב בשלמים, וא"כ אין ללמוד דין זה שינהוג בחטאת להביא השער מחוץ לעזרה פנימה, והרי זה כגילוח טמא שבמדינה דסבר ר' מאיר דאינו משלח שערו תחת הדוד, אף להביא תחת הדוד של שלמים בירושלים, ומכש"כ לשלח השער בעזרה פנימה תחת הדוד של חטאת, ולהכי בעינן שפיר קרא לזה. - ע'"ב דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנאמר ושחט אותו פתח אהל מועד וכו' הקשו התוס' בעירובין ב' תיפוק לי' משום ששחטן להשלמים קודם התמיד וכו' יעוי"ש - ונראה לפרש דנפק"מ לענין שחוטי חוץ, דאם שחט בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור כמו שמבואר ביומא ס"ג דמחלק שם בין מחוסר הגרלה למחוסר פתיחה, דאם שחט בחוץ קודם הגרלה חייב, ואם שחט בחוץ קודם פתיחה פטור מטעם חסרון מעשה, דהפתיחה, כמבואר שם, וא"כ ה"ג אם מפני עיכוב התמיד הרי לא עדיף מעיכוב הגרלה דיומא שם, ולענין שחוטי חוץ חייב, משא"כ כשחידשה תורה הא דעיכוב פתיחת דלתות ההיכל פטור משום שחוטי חוץ, והיינו שמשפט התורה אשר קודם פתיחת הדלתות הרי זה כחסר הבית, ואין זה ראוי לפתח אהל מועד. טו דף נ"ו לאכילה שאני וכו' - וכן כתב הרמב"ם בפר"ו מביהב"ח ה"ח דהבנויות לחול ופתוחות לקודש תוכן קודש לאכילת קדשי קדשים, אבל אין שוחטין שם קדשים קלים, והנכנס לשם בטומאה פטור. ולפ"ז יש לתמוה בהא דפריך הש"ס בקדושין נ"ב ע"ב וכי אשה בעזרה מניין, ופירש"י דקתני קדשי קדשים, והרי אם יוציאום חוץ לעזרה אפילו לעזרת נשים הם נפסלים ביוצא, - וקשה הא משכחת לה באותן הבנויות לחול ופתוחות לקודש. מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה, ופירש"י דלא מהני לי' הלנה בראשו של מזבח לאכשורי למחר לזריקה, והיינו דהוקשה לרש"י דבלא"ה נפסל משום דלא חזי לעבודה. - והקשו בתוס' בזה תינח למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח, אבל למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח, א"כ למ"ל קרא הא בלא"ה פסול הדם. - ונראה בסברת רש"י דמפרש דדוקא לענין הקטרה פליגי, והיינו דכיון דעיקר המצוה הוי ההקטרה, ולהכי לא מהני הנחה שעל המזבח מלעכב פסול לינה. כיון שעכ"פ עדיין לא נעשית ההקרבה, ואין ענין הנחה להקרבה, משא"כ לענין דם דכיון דכל עיקר ההקרבה זהו גם כן ההנחה על המזבח, להכי שפיר קרינן לזה כעין קליטת מזבח לעכב פסול לינה שלא תשלוט בהם. - ואפשר לומר גם כן דמיירי שנשפך על המזבח, ומונח הדם בלא כלי שרת על המזבח שהדין בזה לאסוף הדם לכלי שרת ולקיים מצות זריקה כדין נשפך על הרצפה לאחר שנתקבל בכלי שרת. וכמו כן אם נשפך על המזבח. ושפיר הוי בזה קליטת מזבח לענין זה שלא ישליט בזה פסול לינה -ואתי שפיר בזה גם כן לר"ג דאמר לקמן בדם דלא ירד, וכמו שהקשו התוס'. - דשאני הכא דכיון דמיירי שהדם על המזבח, ובעי קבלה בכלי שרת, וא"כ בהכרח ירד הדם מעל המזבח. וכיון שירד לא יעלה, וזהו שמשמיענו קרא שהדם נפסל בשקיעת החמה. ובעיקר הדבר הא דהקשו רש"י ותוס' למאי איצטרך קרא הא בלא"ה לא חזי הדם לעבודה מטעם דעבר היום - נראה דמשמיענו הקרא דפסול הדם פסול העצמי, - דאילו מטעם דלא חזי לעבודה, דה, א"כ ע"כ אין זה פסול עצמי בהדם, משא"כ עכשיו דאמרה תורה דנפסל בשקיעה"ח. הרי זה פסול עצמי ממש. ונפק"מ לענין פיגול. והיינו אם חשב לזרוק הדם בלילה. דאם אמדינן דלא הוי פסול עצמי בהדם, רק מה שלא חזי לעבודה בלילה, והחסרון הוא מטעם לילה. א"כ הר"ז בדמיון להא דפליגי חזקי' ור' יוחנן במחשב לאור שלישי, ולחזקי' כשר, כיון שלא אינתק לשרפה, ולפ"ז בנידון הדם פשיטא דהכא לא הוי פיגול מטעם כיון שגם פסול עצמי לא הוי בהדם, ואפילו לר' יוחנן דסבר שם דהוי פיגול זהו מטעם משום דלכהפ"ח פסול הוי, וכמו שאמר הואיל ואינתק מאכילה. - משא"כ הכא שגם פסול לא הוי, - אמנם עכשיו