נזר הקודש - זבחים קטו

במי שאין ידו משגת, ודק הרמ"א בעצמו מפרש הירושלמי דמיירי במי שאין ידו משגת, ובזה סבר הרמ"א כשיטת רש"י שכתבנו דגם בבא לקנות תפילין ומזוזה ג"כ אמרינן דאין מעבירין על המצות, וצריך לקנות מה שקרוב לגוף ביותר, ואם בא לקנות תפילין וצדיך לשל יד ולשל ראש ואין ידו משגת לקנות שתיהן יקנה של יד מטעם דבזה פגע ברישא. וכן כשבא לקנות תפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שתיהן יקנה תפילין הקרובים המה לגוף יותר ממזוזה, והוא צריך לקנות הקרוב להגוף מטעם אין מ מעבירין וכו'. דהרא"ש והרמ"א אינם מתאימים בדין זה. ולהכי אינו מציין הרמ"א להרא"ש כדרכו תמיד, - ובנידון סוגיא דידן כתב הרמב"ם בפר''ה ממעה"ק הי"א שהוא מטעם דפגע ברישא - וע"כ הביאור משום אין מעבירין וכו' - ותמוה, ויבואר לקמן נ"ב ע"ב. בדין י ן שיריים דיים. א דף נ"ב ע"א שיריים מעכבין א"ב ופירש"י ר' ישמעאל סבר כפרה הוא דלא מכפרי אבל עיכובי מעכבי ר' עקיבא דמוסיף וכו' יעוי"ש- והנה יש להבין מהו זה דאינו מעכב כפרה, ומ"מ מעכבי, איזה עיכוב יש מבלעדי כפרה,וע"כ הכוונה דדינם של השיריים כמו אברים ופדרים דמעכבי על הבשר אם לא הוקטרו כשישנם בעין -וה"נ השיריים מעכבי על הבשר או על ההקטרה גם כן, - ור"ע סבר דאינו מעכב כלל אף כשהם בעין -אבל תיקשה לפ"ז מאי פריך הגמ' לקמן על וסבר ר' ישמעאל מיצוי חטאה"ע מעכב והתנא דבי ר' ישמעאל והנשאר בדם ימצה, הנשאר ימצה ושאינו נשאר לא ימצה וכו' יעוי"ש - וקשה הא שאני התם כיון שאינו נשאר הר"ז כנאבדו ולא מעכבי, - והא דסבר ר' ישמעאל דמיצוי מעכבי, היינו כשישנו בעין כדין אברים ופדרים - ומצאתי להפ"מ שהעלה זה בצריך עיון. ב והנה באמת נראה לפרש בכוונת רש"י הא דשיריים מעכבי, היינו דחמירי מאברים ופדרים דמעכבי רק כשהן בעין. - דשאני אברים ופדרים כיון שכבר נעשה כל כפרות הדם, לכן אין להחמיר באברים ופדרים רק כשהן בעין, - ולא כשנאבדו, - משא"כ שפיכת שיריים, שזהו גם כן במעשה המכפר שהוא הדם הגם מעכבין אף בנאבדו, - ועיכוב שלהן על האברים ופדרים להקטירן, וגם על הבשר לאכילה. - ומ"ד דלא מעכבי, מ"מ דינם כאברים ופדרים לכהפ"ח שיעכבו כשהן בעין. - ולזה פריך הגמ' מתנא דבר"י דדרש ושאינו נשאר לא ימצה, דע"כ הביאור אינו מעכב, כמובן, - ולר' ישמעאל דסבר שיריים מעכבין ע"כ הפירוש אף אם שנאבדו ואינן בעין מעכבין. - ויש להביא ראי' לפירוש זה מסוגיא דלקמן פ"א ע"ב דאיתא שם אפילו למ"ד שיריים מעכבין, חסרו, אין מעכב. - וע"כ שם הפירוש חסר, היינו חסד' מקצתן, מפני הנתינה דלמעלה. וכן פירש"י שם ד"ה דלמא וכו' יעוי"ש, ואעפ"י דשם מיירי בשיריים של חטאות הפנימיות, דשייכים לכפרה גם כן, כמו שיבואר לקמן, בזה. - אמנם עכ"פ יש מקום לומר גם בשיריים דחטאות החיצוניות דחמירי מאברים ופדרים. ג והנה הפנ"מ נכנס בדוחק לפרש דלמ"ד מעכבי היינו דוקא כשהן בעין, והיינו משום דמסתמא יפרש דלמ"ד לא מעכבי, היינו אפילו כשהן בעין, ובכדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה, להכי פירש דלמ"ד מעכבי, היינו כשהן בעין. - אבל נראה לפרש דלמ"ד לא מעכבי, היינו כשנשפכו או נאבדו ולמ"ד מעכבי, היינו אף כשנשפכו ונאבדו וכמש"נ. ד ע"ב ת"ר וכלה מכפר, אם כיפר כלה, ואם לא כיפר לא כלה דברי ר' עקיבא א"ל ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כלה כיפר וכו' מ"ב וכו' שיריים מעכבין איכא בינייהו, - והנה הכא שונה הא דשיריים מעכבין, מההיא דלעיל. - והיינו והיינו דהכא הפירוש דהשיריים מעכבין וצריך להביא קרבנות אחרות הקודמות מפני זה שתהי' שיריים. - דאל"כ אין זה שיריים, - וכדפירש"י - וע"כ דתנאי הוא בהכפרה, דאם לא תהי' שיריים דלא מכפרין כל הדמים שמקודם, - וצריכין להביא קרבן אחר. ה ובזה יש לפרש הא דאיתא בירושלמי יומא פר"ה ה"ו דבעי שם למ"ד שיריים מעכבין מקומן מהו, - היינו אם מעכב המקום המיוחד להשיריים, דהיינו יסוד מערבי, - ולכאורה הא קיי"ל דגם שלא במקומו כמקומו דמי, לענין כפרה. - אמנם נראה דיש לפרש בעי' דירושלמי בשתי אופנים. א. דכיון דלענין כפרה שלא במקומו כמקומו דמי, - והכא למ"ד שיריים מעכבי, הוי השיריים תנאי לכפרה, להכי יש לומר דתנאי כפרה ככפרה דמי, דגם שלא במקומו שפיר דמי, - א"ד כיון דעכ"פ לא הוי יותר מתנאי, להכי אין זה כדין דברים המכפרים. - ובזה בעינן במקומו ממש. ב. דזה סבר הירושלמי דשיריים כיון שתנאי כפרה הוא, למ"ד שיריים מעכבי, כהמכפרין דמי, לענין זה דשלא במקומו כמקומו דמי, ושפיר יש כאן כפרה מעליא. אבל בעי הירושלמי לענין זה אם דין השיריים כדברים המכפרים דהבשר פסול באופן דשלא במקומו. ובזה בעי אם גם השיריים כן הדין, והבשר פסול. כשנתן שלא במקומו. - א"ד דלא הוי חסרון כלל בשלא במקומו. והיינו כיון דעכ"פ שיריים נינהו. - ולא עצם הכפרה. -והפירוש זה השני נראה יותר. ובמה