נזר הקודש - זבחים קיג

שתי התפילין של ראש וגם של יד ומחויב להניח את שתיהן, בזה אמרה תורה דמחויב להניח מקודם את השל יד, ואח"כ השל ראש. והכא, כוונת רש"י, באופן אם אין ידו משגת לקנות שתי התפילין, ואינו יודע איזו יקנה אם של יד או של ראש ושפיר הוי אמרינן דשל ראש קודם מטעם דהוי מקודש יותר מתפילין של יד. בזה בא רש"י לפרש כיון דבזרוע פגע בראשונה, מחויב לקנות של יד מקודם משום אין מעבירין על המצות והתוס' שהקשו על רש"י אזלי לשיטתם שם בתוס' ד"ה אין מעבירין שכתבו דליתא האי כללא דאין מעבירין וכו' רק בששתי המצות לפניו ואינו יודע איזו להקדים, אבל היכא דלא עביד אלא מצוה חדא בזה ליתא הכלל דאין מעבירין וכו' יעוי"ש - עי' בטורי אבן מגילה ו' שמאריך בזה - להכי לא ניחא להתוס' לפרש כפירש"י יען דלא הוי שום נ"מ בתפילין בהא דר"ל דממנפ"ש אם שתי התפילין לפניו הר"ז ידעינן מהא דכתיב בקרא הסדר של תפילין דצריך להקדים השל יד להשל ראש, ואם מיירי שאין ידו משגת לקנות שתי התפילין, ואינו יכול לקיים אלא מצוה חדא, או של יד גרידא, או של ראש גרידא. הנה בזה ליכא הכלל דאין מעבירין וכו' ומחויב לעשות המצוה החשובה, ובתפילין יהי' מחויב לעשות ולקנות דוקא השל ראש יען דמקודש יותר משל יד, - ולפ"ז - נמצא באופן שאין ידו משגת לקנות שתי התפילין ואינו יודע איזה מהן יקנה דלשיטת רש"י צריך לקנות השל יד דוקא משום דאין מעבירין וכו' ולשיטת התוס' ליתא בזה הכלל דאין מעבירין על המצות וצריך לקנות המקודש דהיינו השל ראש. ז אמנם באמת מבואר בכמה מקומות דאפילו בלא . היו לפניו שתי המצות אלא מצוה אחת לפניו ג"כ אמרינן הכלל דאין מעבירין על המצות כמבואר בפסחים ס"ד במשנה שחט ישראל וקבל הכהן נותן לחברו וחברו לחברו ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן וכו' ואיתא בגמ' אבל איפכא לא מסייע לר"ל דאמר אין מעבירין על המצות יעו"ש- והנה התם ע"כ ליתא אלא מצוה אחת, דהרי בודאי ליכא שום מצוה, במה שמחזיר הריקן, ועיקר המצוה במה שמקבל המלא, וחזינן דאסור לעבור על המצוה, - וגם הסוגיא דמגילה ו' מבואר כן. כמבואר בתוס' שם ד"ה מסתבר יעוי"ש, ועי' בטורי אבן במגילה שם שדעתו דהאמת דאף במצוה חדא אמרינן אין מעבירין וכו' יעוי"ש ולפי מה שביארנו יהי' כן שיטת רש"י -ומזה יש להעיר על השערי תשובה או"ח סי' כ"ה סק"א הביא להלכה דאם אין ידו משגת לקנות שתי התפילין דצריך לקנות השל ראש דוקא מטעם המקודש יעוי"ש - ולפי מה שכתבנו תליא בשיטת רש''י ותוס'. ח וזהו הביאור בגמ' קדושין דאם יש עליו שתי מצוות של פדיי' אחת עבור עצמו ועוד עבור בנו. דצריך לפדות את עצמו מקודם, יען דכיון דתמיד פוגע בגופו של עצמו תחילה, להכי מחויב לפדות את עצמו תחילה מטעם דאסור לעבור על המצוה, וכמו שאסור לעבור ממצוה של יד לשל ראש מטעם דפוגע בשל יד קודם, היינו דפוגע בזרוע בראשונה. כן אסור ללעבור מגופו של עצמו ולעשות המצוה בגופו של בנו, - וזהו הביאור מצוה דגופי' עדיף, - והכא אתי שפיר אף לשיטת התוס' דהרי מיירי ששתי המצות של פדיי' לפניו, וצריך להקדים המצוה שפוגע בראשונה מטעם אין מעבירין על המצות. ט ואתי שפיר בהי' צריך לפדות את בנו ולעלות לרגל דלא מצי אמר ר' יהודה דעליי, לרגל מוקדם מפדיית בנו יען דהוי מצוה שבגופי', והיינו כי פוגע בהגוף תחילה, דליתא דהרי עכשיו עדיין אין רגל ואין הגוף מחויב לעשות המצוה עדיין, דע"כ מיירי קודם הרגל, ועדיין ליתא חיוב על הגוף לעשות המצוה שהגוף מחויב, דהרי בע"כ עצם העלי' לרגל ליתא בזה מצוה בלתי הכשר מצוה גרידא, ועיקר המצוה הוא להיות בעזרה ברגל עצמו, ולא שייך בזה אין מעבירין על המצות, כיון דאין מצוה זו לפניו - וזה עדיף יותר מהא דמצינו ביומא ע' דאיתא שם הרואה כה"ג וכו' לא מפני שאינו רשאי וכו' ופריך פשיטא ומשני מהוד"ת אין מעבירין על המצות, ומאי מצוה ברוב עם הדרת מלך קמ"ל, ופירש"י דמצוה יש בראייתן קמ"ל דלא מעבר הוא מאחר שאינו עוסק בה יעוי"ש, הרי מבואר דאם אינו עסוק בה ג"כ לא שייך אין מעבירין וכו'. א"כ כש"כ ופשיטא הכא שעדיין אינו רגל דבודאי ליתא בזה חיוב כעת ולא שייך לומד אין מעבירין וכו' והוכרח ר' יהודה לומר הטעם משום מצוה עוברת, דכיון דרגל הוה מצוה עוברת, להכי יש לה דין קדימה - וגם רבנן ע"כ סברי הא דמצוה עוברת בעלמא, מדאיצטרך להו קרא לומר דפדיון בנו קודם מדכתיב כל בכור בניך תפדה, והדר לא יראו פני ריקם דקשה למה צריכין לקרא הא בלא"ה כיון דבפדיון בנו מחויב הוא עכשיו, ובחיוב לבוא לעזרה עדיין אינו מחויב עד הרגל, וממילא אית לן לומר אין מעבירין וכו' כמו שכתב הרדב"ז בתשובה סי' י"ג כמו שנתן לו השר רשות לצאת מבית הסוהר פעם אחת בשנה, דאז אפילו מצוה קלה שבאה לידו אסור להחמיץ, ומחויב לעשותה מטעם אין מעבירין וכו' ואינו צריך להמתין שירשנו השר לצאת ביום שאיכא חיוב מצוה רבה וגדולה כר"ה וכדומה יעוי"ש. - ולפ"ז הכא בדאיכא פדיון בנו וגם חיוב לעלות לרגל. ודאי דפדיון בנו עדיף, מטעם דהרי בזה מחויב עתה קודם הרגל, וא"כ למ"ל קרא דחיוב פדיון בנו קודם, וע"כ צריך לומר דרבנן סברי ג"כ דאם המצוה הוי מצוה עוברת, דאז יש לה דין קדימה, להכי בעינן קרא מפורש דפדיון בנו קודם. י ומזה תמוה סוגיא דמנחות מ"ט דאיתא שם דבעי הגמ' בתמידין דלמחר ומוספין דהאידנא איזה