נזר הקודש - זבחים קי

דף מ"ט פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא. - וקשה הא עדיין פסח עליו לענין זמן אכילה דנאכל ליום ולילה, כמו שמבואר פסחים פ"ט. ואפשר לומר דהסוגיא קאי למ"ד דבעי עקירה לעקור שם פסח, ומתפיסין עליו שם שלמים, והרי זה כאילו לא הי' פסח מעולם, - ועוד נראה הביאור בזה כך דלא שייך לומר טפל חמור מן העיקר, כך אם הדינים הוא מפני שנולד הוא מהעיקר הזה. אבל הכא לא שייך זה, דהרי כל עיקר הדינים במותר פסח דבעי סמיכה, ונסכים, זהו מפני הדינים של עצמו, דהיינו מפני שהוא שלמים, ולא מפני שהוא פסח, וא"כ לא שייך לומר טפל חמור מן העיקר, כיון דאין הדינים האלה מפני סיבת העיקר כלל. לפי שיצא אשם מצורע וכו' - עי' בתוס', ומה שיש להעיר בזה עי' חידושי הריטב"א יבמות ז'. תוס' ד"ה נכתוב בהאי וכו' תימא ושאר אשמות היכי ילפי מאשם מצורע, מה לאשם מצורע שכן בא להתיר, - ונראה דאפשר לומר דהוי ילפינן ממה הצד מעולה ומאשם מצורע, דכי פרכת מה לאשם מצורע, שכן בא להתיר, עולה תוכיח, מה לעולה שכן כליל, אשם מצורע תוכיח, לא ראי זה כראי זה וכו' הצד השוה שבהן שכן קדשי קדשים וטעונין צפון. דף נ' תוס' ד"ה לא נכתוב רחמנא וכו' ובהקומץ רבה מנחות כ"א נאמר הבא מנחה והבא מלח וכו' מה מזבח משל צבור וכו' והיינו שחזינן דבדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב יעו"ש- ונראה דהנה בדין הבאת המנחה בדבר העצים להמנחה יש להסתפק בשתי אופנים. א. אם בעינן שהעצים יהיו חלק מהמנחה כמו לבונה, והיינו דהעצים הוי חלק הקרבן, א"ד שזהו רק בדין סדר ההקרבה, אבל אינו מעצם הקרבן. ב. את"ל שחיוב עצים לא הוי חלק מהקרבן אלא הוי הכשר הקרבן, באופן זה, עדיין יש להסתפק העצים משל מי. - דהיינו דאעפ"י שאין חיוב הבאת עצים על המקריב, אמנם עדיין לא ידענו אם סגי בזה גם ביחיד המנדב לזה. א"ד דבעינן בזה צבור דוקא, ולא מהני ביחיד המנדב אם לא מסרם לצבור יפה - והנה הספק הראשון נפשט גם מפשיטות הקרא שנאמר על העצים אשר על האש אשר על המזבח שזה מורה דסגי באיזה עצים שיהי' והיינו דהעצים המונחים על האש, אעפ"י שאין אלו העצים מהמקריב, - אמנם על הספק השני אם בעינן צבורי לזה נלמד מההיקש שהוקש עצים למזבח, ונלמד מכח ההיקש דבעינן עצים משל צבור דוקא. והנה גם בהבאת מלח גם כן יש להסתפק שני הספקות שכתבנו, א. אם המלח הוא מעצם הקרבן, והיינו שהספק אם מחויב להביא מלח מתוך ביתו, כמו שמדייק שם התנא, בו את"ל דלא הוי מלח מעצם הקרבן, ואינו חייב להביא מלח מביתו, אכתי לא ידענו אם בעינן משל צבור דוקא. - והנה מהבנין אב מהעצים שפיר נלמד דלא בעינן הבאת המלח מביתו, וזה נלמד מפשטות הכתוב כמו שכתבנו, גם בלעדי הלימוד ההיקש עצים למזבח, וממילא אנו יודעים מהלימוד שהמלח לא הוי מעצם הקרבן. ובאמת ע"כ מהלימוד הזה שהוא הבנין אב לא הוי ידעינן הספק השני אשר המלח בא משל צבור דוקא - [והתנא דנקט בהס"ד מה עצים ולבונה צבור, אף מלח משל צבור, הוא לאו בדוקא, אלא הכוונה שהוא אינו מעצם הקרבן. ונקט הלשון בעצים כמו שהוא לפי האמת. אבל במלח הלימוד העיקרי שאינו בא עם הקרבן מהמקריב] ורק במסקנא שיליף התנא במלח מגז"ש, אנו יודעין במלח גם הספק השני, וזה ברור בהסוגיא. והנה שם במנחות כ"ב הקשו התוס' מדוע לא ילפינן עצים דבאים משל צבור, מהא דמלח, יעוי"ש, - היינו דלאחר שנלמד הדין במלח דבאים משל צבור מגז"ש א"כ שוב יש ללמוד עצים מבנין אב ממלח. - וקשה הא הוי זה דבר הלמד בגז"ש, וא"כ היאך חוזר ומלמד בבנין אב, הלא בעי' היא הכא בזבחים, ולא איפשטא- ואפשר לומר דכוונת התוס' דליפשוט מזה דדבר הלמד בגז"ש אין דנין בבנין אב. תוס' ד"ה אם על תודה וכו' וצ"ע מנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנלן יעוי"ש. - ביאור הדברים דיש להסתפק במנחת נדבה אם אמרינן דכיון דלאו חובה היא הרי דינה בזה כשלמים, דאמרה תורה להקריב ממעות מעש"ש, - ולכאורה יש לעיין מאי קא מספקא להו להתוס' בזה, פשיטא כיון דלאו דבר שבחובה הוא, ואין לומר דשאני מנחה דאיכא מיעוט זמן אכילה יותר משלמים. - והיינו שהמנחה נאכלת לזמן קצר יותר משלמים, הרי מצינו שמביאין תודה ממעות מעש"ש. אעפ"י שזמן אכילתה ליום ולילה כמנחה. - ואם בשביל המנחה שקרב על המזבח, ואין בו אכילת אדם, הרי מצינו גם בשלמים ותודה חלק האימורים דלגבוה סלקי, - אמנם אין זה תמי' כיון דמצינו במעש"ש שהתירה התורה ליקח קנקן יין, וצאן אגב גיזתן, וה"ג באימורים של שלמים המתירים את הבשר לא גרע מיין אגב קנקנו. - ולפ"ז גם הקומץ במנחת נדבה כן הוא כיון שהוא המתיר את השיריים. - ובאמת יש לעיין מניין להתוס' לומר דמנחת נדבח אינה באה מן המעשר, דאפשר שבאה ממעשר, דהלא בספרי אינו ממעט אלא עולות מפני שכולו למזבח, ואין בזה אכילה ומעשר טעון אכילה, וכמבואר בתוס' ריש מנחות, ותוס' חולין כ"א ד"ה כמשפט, וא"כ משמע מזה דמנחת נדבה שפיר דמי. ואפשר שכוונת התוס' גם להסתפק בעצם הדין. אמנם בתוספתא פר"ח דמנחות איתא אין מביאין מנחות ונסכים מן החדש, ולא ממעשר שני וכן לחמי תודה יעוי"ש. הרי מבואר בהדיא שסתם התנא