נזר הקודש - זבחים קו

כזה בחולין ל' ע"א מדמי פסח מי אידחי יעוי"ש, וע"כ צריך לומר דלאחר שגילתה לנו התורה דיני שחיטת קדשים ופסולייהו, - ע"כ דזהו כוונת התורה שיהי' הקרבן באופן זה כפי הסדר שסידרה לנו התורה, דבשארי הזבחים, לבד פסח וחטאת, כשרים ואינם מרצים, והיינו שזה קרבן באופן זה. ובחטאת לשם חולין גם כן כשר ואינו מרצה, וממילא אינו בפדיון, כיון שהתורה רצתה בקרבן כזה גם כן, ומה"ט גם בקרבן הנשחט להיות פיגול גם כן אינו בפדיון, כיון שהתורה רוצה שבאופן זה יהי' הקרבן מפוגל. - ואין בכח יד אדם לשנות. - ומזה ילפינן שאין פדיון לכל הפסולים, - אמנם בפרת חטאת ששחט לשם חולין דגם כן אנו יודעים דבעינן שחיטה לשם חטאת, מהא דחטאת קריי' רחמנא, אבל לענין הכשר הפרה אין ללמוד מחטאת דעלמא, דהנה שם בחטאת ילפינן מקרא דולא יחללו, דאין חולין מחללין קדשים לפוסלם, אמנם דין זה בפרה לא שמענו, ואין ללמוד מחטאת להכשר, כיון שאין תורת קדשי מזבח על הפרה, ונמצא דחומר חטאת שמענו בזה, ולא ההכשר דהחטאת, וממילא בשחט הפרה לשם חולין ידענו דחסר הלשמה האמור בחטאת. וכיון שהתורה לא למדה לנו מה לעשות בה, הדרינן לפדיון כדין נעשית בע"מ, - וזהו הדין שאמרו חז"ל תיפדה, וממילא מובן מעתה דכיון שתורת בע"מ עלי', דשוב אינה יכולה לכפר, היינו לטהר, - אמנם דוקא באופן זה אשר אין השם חטאת גורם פסול, בזה יש לדון מתורת מום - אבל באופן שהשם חטאת גורם פסול כגון בשחט שלא לשמה ממש. וכדומה שארי פסולים שהתורה פסלה בשביל זה להדיא גם בחטאת, פשיטא שאין לנו לחדש פדיון, - כיון שדין קרבן פסול יש כאן, ולהכי בשוחט שלא לשמה. פסולה, וכמבואר במשנה פר"ד דפרה מ"א, וברמב"ם פר"ד מה' פרה אדומה יעוי"ש. ו כתב הרמב"ם שם בפר"ד דפרה וז"ל שחטה ע"מ לאכול מבשרה, או לשתות מדמה כשרה. לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח יעו"ש - ודבריו תמוהין דמשמע דקרבנות שנאמר בהם ריח ניחוח נפסלים במחשבה זו, - ולפי המבואר בפרי''ג וי"ד מפסוה"מ משמע דגם כל הקרבנות אינם נפסלים במחשבה זו, - ועמד בזה במל"מ בתמי', - והנה לכאורה יש מזה ראי' להלח"מ שכתב בפר"ד מה' מעה"ק הי"א שדעת הרמב"ם דבכל קרבנות בעינן שיהי' הזבח נזבח לשום ששה דברים, ובסתם כשר, ואם שינה אינו עולה לרצון יעוי"ש, לדבריו אתי שפיר, דכוונת הרמב"ם דדוקא בפרה כשרה באופן שלא שחט ע"מ הקרבן. אלא במחשבה דלאכילה ושתיי', מפני שלא נאמרה בה ריח ניחוח, דאילו בשארי קרבנות הדין דאינו עולה לרצון, - אמנם כבר תמה עליו המל"מ שכתב דלא משמע כן בשיטת הרמב"ם. - ובדברינו אפשר לומר כן, דהנה בשוחט הפרת חטאת במכוון אחרת אשר הוא לא כפי רצון התורה, והתורה לא גילתה לנו ההכשר, אית לן לומר דהדרינן לפדיון כמו בשחוטה דלשם חולין, ולזה בא רבינו לומר דכיון דלא כתב כאן ריח ניחוח. וא"כ אין כאן כלל דין דשחיטה שאסור לכוון בתחילה על מנת לאכול מבשדה. וכדומה, - להכי כשרה. ז חולין פ"א השוחט פרת חטאת וכו' ר"ש פוטר דהוי שחיטה שאינה ראוי', ופירש"י פרת חטאת היינו לשם פרה אדומה, - והיינו שמפני שאינה בת אכילה ועומדת היא לשרפה. -ורבינו גרשום פירש שלא שחטה לשם פרת חטאת, אלא שחטה לשם חולין דהוי שחיטה שאינה ראוי' יעוי"ש, - ולכאורה דבריו תמוהין מדוע לא פירש כפשוטו, דהרי גם בשחיטה כשרה גם כן הוי שחיטה שאינה ראוי' לר"ש מטעם דאסורה באכילה, ור"ש בעי היתר אכילה בתנאי דהשחיטה, והכא בפרת חטאת אין כאן היתר אכילה לשום אדם, ואפילו לר' יוחנן דסבר שם בחולין לענין קרבן עולה דר"ש מודה דהוי שחיטה ראוי' מטעם דעכ"פ הוי אכילת מזבח, ואכילת מזבח שמה אכילה, משא"כ בפרת חטאת דגם אכילת מזבח אין כאן, פשיטא דלא הוי שחיטה ראוי' לר' שמעון. ח ונראה אה דרבינו גרשום מפרש דסברת ר' יוחנן דפליגי דר"ש בדבר אכילת מזבח אם שמה אכילה, היינו דאעפ"י שאכילת מזבח אין כאן היתר אבילה לפי המכוון לשיטת ר' שמעון דסבר דבעינן שהשחיטה תתיר באכילה לאדם לפי מטרת השחיטה. אמנם סבר ר' יוחנן דאכילת מזבח שזהו גם כן בא בתנאי הכשר אכילה דאדם מטעם מן המותר לישראל והשחיטה המתרת להאדם תתיר למזבח, ואכילת מזבח, דהיינו אכילת המוקדה, הוא בא בכח ההכשר דאכילת האדם, נמצא דשפיר קרינן לזה שחיטה המתרת באכילה, דע"כ יש כאן אכילה בשלימות היותר גדול. דהרי לא סבר ר' שמעון דבעינן אכילה בפועל ממש, אלא רק הכשר אכילה בעינן, והכשר איתא גם בהא דעולה באכילת מזבח, ורבא דפליג הוא מטעם אחר, דסבר דבקדשים אין השחיטה עושה ההכשר, אלא הזריקה עושה ההכשר, נמצא דחסר בכח המתיר דהשחיטה פעולתו של ההכשר, ולא קרינן להשחיטה הזו שחיטה ראוי' - אמנם בפרת חטאת דע"כ אית לן לומר דהשחיטה לחודיא עושה את ההכשר בזה המתיר בתנאי דאכילה, דהיינו דבעינן ע"כ שחיטה הגונה המתרת באכילה, ולכו"ע יש בזה הכשר שחיטה המתרת באכילה, ושפיר הוי שחיטה ראוי' לר' שמעון והנה בפרת חטאת אין מתיר אחר להבשר, שתהי" ראוי האי בשר למצותה, רק השחיטה לחודיא. דע"כ הזאת הדם זהו מדין הכשר פרה, אבל לענין היתר הבשר להמצוה דשרפתה, זהו בא מפאת השחיטה לחודיא,-וא"כ הוקשה לר"ג, אמאי תנן במשנה פרת חטאת לר' שמעון שהיא שחיטה שאינה ראוי' ולהכי פירש דמיירי בשחט לשם חולין דפסולה, והוי שחיטה שאינה ראוי' משמע כן, משום שזה מתאים להא