נזר הקודש - זבחים קד

וטמא וחייל, - ואעפ"י שלפי האמת הפקיע תורה איסור קדשים מדם, וכמבואר לקמן מהא דתלתא קראי. - אמנם תיקשה למ"ל תלתא קראי, הא כיון דלפיגול ונותר לא צריך קרא, ממילא ע"כ אתי הקרא האחד למעט דם ממעילה, וסגי בחד קרא - ומעתה שוב אין לטעות ולומר דאיכא פיגול ונותר בדם, דהרי כיון שאין הקדש בדם לענין מעילה, הרי אין שייך כאן פיגול ונותר, כיון שתורת חולין עליהם,- זהו כוונתם בהקושיא, - אבל לא היתה כוונת התוס' בזה מטעם איסור דם בעצמותו. ת"ר דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא לא הורצה, והיינו שנתכפר אלא שהבשר אסור באכילה, ופירש"י דלא מצינן למימר דלגמרי לא הורצה דהלא אין בי"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בקום ועשה, להביא חולין לעזרה, יעוי"ש. - ויש לעיין בקרבן נדבה שאמר הרי זו דאין הבעלים מחויבים להביא אחר דלא גרע זה מנאבדה, וא"כ אין כאן עקירה, אלא בשוא"ת אפשר שבזה גם הקרבן נפסל לגמרי, וגם אינו מכפר. - ומזה יש להוכיח דעכו"ם גם כן איתא בחיוב תשלומין אם אירע פסול בקרבנו, והוא מהא דאיתא בש"ס דפריך דהוי דלא כר' יוסי דאמר רואה אני בכולן להחמיר, והיינו שתורת קרבן ישראל עליו. - וקשה דלמא הפירוש בהא דקתני ובעכו"ם לא הורצה, היינו שלא הורצה כלל, ופסול לגמרי, והיינו שאין כאן עקירה בקום ועשה, כיון שפטור מלהביא קרבן אחר, וע"כ מוכח דעכו"ם גם כן איתא בתשלומין בקרבן אחר. - אמנם אפשר לומר דלא פלוג חכמים בדבריהם וגם בנדבה הדין כן דבדיעבד נתכפרו הבעלים. - ודין זה שוה בכולם, בין בנדר ובין בנדבה, ובין בעכו"ם, ובין בישראל. והנה ידוע מה שהקשה הפנים מאירות ועוד אחרונים בהא דבעי הש"ס קדושין כ"ג אם כהנים שלוחי דרחמנא נינהו, או שלוחי דידן, אמאי לא פשטינן מהא דמקריבין קרבנות עכו"ם אעפ"י שליתנהו בשליחות. - לפי מה שכתבנו לעיל דעכו"ם בקרבנו אין לו כח מקדיש להקדיש קדושה"ג, ועיקר ההקדש בקדושה"ג למזבח נעשה ממילא בתורת זכיי' להקדש, וכמו שכתבנו לעיל מזה בראשית הסוגיא ביישוב קושיות התוס' לעיל אתי שפיר דלפי זה פשיטא דכהנים בקרבן עכו"ם שלוחי דרחמנא נינהו. ואין מזה ראי' לקרבנות ישראל, שעיקר ההקדש מכח המקדיש בא. דף מ'"ו מנה"מ אמר עולא דאמר קרא ואני נתתיו לכם שלכם יהא. ולכאורה מוכח מזה דדם מותר בהנאה, ומדוע לא דייק מזה הש"ס בפסחים כ"ב ללמוד היתר הנאה לדם. - ואין לומר דשאני דם קדשים דלאחר שנעשה מצותן הותרה גם האיסור הנאה, דא"כ מאי פריך שם מהא דנמכרין לגננין וכו' הא התם מיירי גם כן בדם קדשים לאחר שנעשה מצותו. - ואפשר לומר דמזה ראי' לשיטת הראשונים דסברי דאיסוה"ג נקרא שלו ושלכם הוא, וא"כ אעפ"י שאמרה תורה לכם אכתי יש לומר דרק לענין דמים של הקדש מיירי קרא. - והיינו, דעתה לאחר כפרה יצא הדם מרשות הקדש. - שוק אבל אכתי יש לומר דאסור בהנאה הוא, ונקרא לכם, כיון שאיסוה"נ גם כן נקרא שלו ושלכם. ויש לעיין בזה אם אמרינן דדם אסור בהנאה היאך יהי' הדין בדם שבישלו אם אסור בהנאה, דהלא אפשר לומר דכיון דאין איסור אכילה בדם לאחרי הבישול, וממילא אין כאן איסור הנאה, דע"כ אין לומר איסוה"נ בלא איסור אכילה. - ולפ"ז אפשר ליישב דאעפ"י שאמרה תורה לכם לומר שאין בזה איסור מעילה, אכתי יש לומר דאכתי אסור בהנאה,- ונפק"מ בהא דלכם לענין היתר הנאה לאחר שבשלו, - ולפ"ז אין ללמוד מזה היתר לדם בעודו חי, - להכי מחפש הש"ס לימוד לענין היתר הנאה דדם. הוא לפני כפרה כלאחר כפרה, וכתבו התוס' בשם ר"ת דדוקא בלאחר שחיטה דרשינן כן, משא"כ במחיים דלא שייכא כפרה מועלין בו, ולהכי במקיז דם בהמת קדשים יש בזה מעילה. ויש לעיין בנשפך הדם מן הצואר על הרצפה שאינו חזי עוד לכפרה, אם יש בזה מעילה. משום דהוי תה"ד ובגדי כהן גדול שני כתבים וכו' והניחם שם מלמד שטעונין גניזה, - וקשה לפי מה שכתבו התוס' קדושין נ"ד דבג"ר תורת כלי שרת עליהן לאחר עבודה, והריטב"א שם סובר דגם לאחר עבודה בהם לא הוי עליהם תורת כלי שרת,- והנה מדברי הרמב"ם משמע דסבר כשיטה התוס' והוא מדכתב בפר"ו מאיסו"מ ה"ד, דאין פדיון לבגד"כ שבלו יעוי"ש, משמע מזה דיש להם קדושה"ג כקדושת הכלי שרת, ולהכי לא מהני פדיון ויש לעיין לשיטת התוס' והרמב"ם אין להוכיח מהא דבגדי כהן גדול שטעון גניזה דזהו מטעם שאמרה תורה דלאחר שנעשה מצותו איסור יש עליהם, הלא יש לומר דבלא"ה לא פקע מזה איסורן, מטעם קדושה"ג שלהן, ולכאורה משמע מזה כשיטת הריטב"א שלא הוי בגדי כהונה יותר מקדושת דמים גרידא, - ונראה לפי מה שמבואר בירושלמי סוכה פר' החליל מבלאי מכנסי כה"ג, אין מדליקין את הנרות שבפנים, ומבלאי מכנסי כה"ד היו מדליקין הנרות שמבחוץ יעוי"ש. - ולפ"ז מבואר שמותר לעשות פסילות למנורה מבגדי כה"ג. - אבל ע"כ זה דוקא מהבגדים השמנה שלובש בהן כל ימות השנה. אבל הבגדי לבן שעובד בהן הכה"ג ביוהכ"פ בפנים אסורים הם גם לפתילות של מנורה מקרא דוהניחם שם המלמדנו שטעונים גניזה, ואיסור זה לא מצד קדושת הגוף שלהם, דהרי מפעת קדושתן הוי מותרין לפתילות של מנורה לכהפ"ח לאחר שבלו, וע"כ