נזר הקודש - זבחים קא
nezer hakodesh (Zevachim) 101 · נזר הקודש - זבחים · free full Hebrew text
Open in the reader →ד ע"ב אמר רב אחאי הלכך האי קומץ פיגול דפלגי' מחית אארעא וכו' - ויש לעיין דלפי הנראה משמע דסגי גם בפלגא, ולא בעינן רובא. - וקשה הא מבואר במנחות כ"ו פליגי ר"ח ור' יוחנן סבר דהקומץ מתיר משתצית האור ברובו, וכיון שלא למדנו דמזבח מפקע פיגול אלא ממה שמרצה לאחרים, כמבואר בסוגיא, וכיון שלענין ריצוי לאחרים בעינן שליטת האור ברובו, א"כ גם לענין הפקעת הפיגול בעינן שליטת האור ברובו. - וא"כ מדוע נקט הש"ס פלגא, וגם הרמב"ם נקט קומץ שנתפגל ומקצתו בארץ, ומקצתו משלה בו האור, יעלה כולו, - והנה אפשר לומר דהש"ס מיירי הכא לר"ח, אבל הרמב"ם דפסק כר' יוחנן קשה, ומצאתי במל"מ פר"ג מפסוה"מ ה"י שעמד בזה. ה וגר ונראה דשאני בין ענין היתר, ובין לענין הכשר. דהנה בהא דהקטרת הקומץ במנחה כשרה שזהו ענין מתיר בזה בעינן הקטרה דרובו, ובלא זה עדיין חסר כח המתיר, אמנם בקומץ ההכשר לגבי עצמו להיות דינו שלא ירד בזה סגי בזה שנעשה לחמו של מזבח גרידא, וגם בשליטת האור במשהו גם כן הוי לחמו של מזבח, והיינו שמפני זה המשהו דשלטה בו האור. דנחשב שפעולה זו נעשית בדבר ההכשר להכשיר את הקומץ כולו להיות עולה על המזבח. - ומה שהקשה המל"מ דכיון דילפינן הפקעת פיגול ממה שמרצה לאחרים, ומטעם זה כמו שבעינן שם רובא, כן בעינן הכא רובא, - יש לומר דכל זה אמרינן בש"ס לפום הס"ד דסבר עולא דבהעלאה גרידא על המזבח נפקע הפיגול, וזה נלמד מהא דמרצה על אחרים, ומביא לידי פיגול, משא"כ במסקנא דסברת עולא מטעם דלאחר ששלט שלט בו האור נעשה לחמו של מזבח, בזה לא נלמד כלל מק"ו הזה בזה שמביא אחרים לידי פיגול, - וממילא דסגי גם בשליטה דאור במשהו גרידא, - ועוד דעיקר יסוד המל"מ תמוה דהרי גם בס"ד שנלמד מק"ו הזה שמביא לידי פיגול, - ומ"מ הוי אמרינן דסגי גם כן בהעלאה גרידא, - וכוונת הש"ס דבעינן שיוכשר המתיר גם קודם פעולתו, ואדרבה מזה נלמד דגם במסקנא בעינן שיוכשר המתיר קודם שעשה פעולת ההרצאה, דהיינו קודם גמר הקטרה, שזהו ברובו, אלא גם בששלט האור גם במשהו. נעשה לחמו של מזבח, ועושה פעולת ההרצאה, והיינו שישנו להקטרה מתחילה ועד סוף, - וזהו כדברינו דשאני בין לענין הכשר, לבין לענין מתיר. ו והנה גם בהא דהקשו התוס' ד"ה הקומץ, דהכא מבואר דבשליטת האור במקצת פקע הפיגול גם מאידך פלגא, ואילו בכריתות י"ד מבואר דלא מהני שליטת האור בפלגא דאבר על אידך פלגא. - ונראה דשאני בין פיגול דהכא לפיגול דהתם, דהתם מיירי שכבר נעשה האבר פיגול, דהיינו לאחר שקרבו כל מתיריו, והוי האבר פיגול גמור, ולהכי בעינן שתהי' השליטת האור, שזהו המתיר בכללו, ולא מהני שליטת האור דפלגא אאידך פלגא, דכיון דהאש מתירו אמרינן במאי דשלטה שלטה, ובמאי דלא שלטה לא שלטה, אמנם הכא בקומץ שעדיין לא נעשה מפוגל, מפני שעדיין לא קרב המתיר, ורק חסרון הכשר הקטרה עליו, דהיינו שבשביל המחשבה דפיגול אין לו הכשר להיות עולה על המזבח, ובזה אמרינן דבשליטת האור במקצת נעשה הוכשר למזבח, - ומיושב בזה פסקי הרמב"ם גם כן. ז אמר עולא קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח פקע פיגולו וכו' - ויש לעיין אם יש מצות אכילה אח"כ אם אמרינן דנעשה קרבן כשר כמו שהי', - א"ד דרק האיסור נפקע, - אבל אבד ממנו מצות אכילה דקרבן, - והיינו דעכשיו אין בזה רק היתר אכילה, אבל לא מצות אכילה, - והנה מסוגיא דכריתות י"ד דאיתא שם דיש נותר אחרי שנתקע הפיגול. - וע"כ משום דיש בזה מצות אכילה דקרבן גם כן, וזהו גם כן כוונת התוס' לעיל מ"ב ד"ה הקומץ שכתבו דגם לענין אכילה נפקע. והיינו כוונת דיש מצות אכילה דהקרבן. ח והנה לפ"ז בהא דנותר, שמבואר בגמ' דג"כ נפקע האיסור.-התם ע"כ הפירוש דנפקע האיסור, - אבל אין בזה מצוה דאכילה, - וזהו כוונת רש"י דפירש לקמן בד"ה פקע שלא יתחייב האוכלן, - והיינו שאין בזה משום מצוה, ורק האיסור נפקע. ט ובזה יש ליישב קושיות הפ"מ שהקשה דלפי מה שפירשו התוס' בכריתות י"ר דהאי דינא דעולא מיירי בשמשלה בהן האור, - דלפ"ז היאך מתוקם סוגיא דשם דמוקים לה דמשכחת נותר ופיגול בחד בהמה, - או בחד אבר באופן דהעלה הפיגול על המזבח ונעשה נותר דהקשה, דלפ"ז הרי אין כאן משום נותר, - אמנם ע"כ צריך לומר דהתם מיירי דהניח הפיגול על המזבח טרם נעשה נותר, וכשפקע פיגולו נעשה מחויב לאכול לקיים מצות אכילה וכשלא אכלו עד שכלה זמן אכילתו נעשה נותר ויצוייר דפיגול נעשה נותר. - -והא דלא מהני המזבח להפקיע שלא יעשה נותר עוד לאחר הפיגול, - זהו מפני זה עצמו מפני ששב למצות אכילה, ולא יתכן שהמזבח יפקיע נותר כיון שמצות אכילת הקרבן עדיין, - ורק באופן שאין עוד מצות אכילה עליו, - -אז בכח המזבח להפקיע מנותר מטעם דנעשה לחמו של מזבח, - אבל טרם כלות זמן אכילה לא שייך לומר דנעשה לחמו של מזבח אף כשמשלה בהן האור, - ואתי שפיר דברי התוס' דדברי עולא מיירי בשמשלה בהן האור. י ולכאורה יש להבין כיון דכל ההיתר הוא משום דנעשה לחמו של מזבח, - וא"כ ע"כ נפקע ממנו גם מצוה של אכילה, - אבל הענין