נזר הקודש - יומא צט

דלא נחשב ירידה מן המזבח כל זמן שיש להם נגיעה במזבח שהוא הסובב שדינו כמזבח. ד עוד תירצו בתוס' ח"ל ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח, אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא מקרי ירידה עכ"ל. ביאור דבריהם דסברי בתירוץ זה השני דיסוד הוי ירידה והרי זה כעין מעלין בקודש ולא מורידין, וכשמורידין מן המזבח ליסוד הוי איסור מטעם הורדה, אבל לענין פסול לינה משמע דגם בשמונה על היסוד לא נפסל בלינה. ולתירוץ הראשון נפסל בלינה ג"כ בשמונחין על היסוד. א דף מ"ו אמר ר' אלעזר משום בר קפרא אומר היה ר' מאיר איברי עולה שניתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן ואפילו בשבת, ופריך תנינא בכל יום וכו' אמר ר' אבין לא נצרכה אלא לפסולין. ופירש"י הנך דאם עלו לא ירדו. ואפילו בשבת תנינא, והיום חמש, ופירש"י והרי יוהכ"פ כשבת. וקשה דכיון דר' אבין מפרש דעיקר החידוש לפסולין אתא. וא"כ הלא אין להוכיח זה מהמשנה דמיירי בפסולין, ושפיר אשמעינן דגם פסולין דוחה שבת. והמשנה שפיר מתפרשא בכשרים שניתותרו, אבל לא מיירי בפסולין. ושפיר משמיענו ר' אלעזר דגם בפסולין כשמשלה בהן האור דוחים שבת. ומצאתי במל"מ בפר"ד ממעה"ק שדחק בזה. ב ונראה דהנה יש לחקור בהני פסולין דאם עלו לא ירדו, בשמשלה בהן האור. - היאך הדין בשירדו אם יעלו. דהלא בשלא משלה בהן האור מבואר בזבחים פ"ז דאם ירדו לא יעלו, אבל היאך הדין בשמשלה בהן האור. - ונראה דבמשלה בהן האור נפקע הפסול, וכמו שמצינו בזבחים מ"ג ע"ב אמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן, ומסקנא בשמשלה בהן האור, יעוי"ש, מבואר דבמשלה בהן האור בהני פסולין נתכשרו, ודינם בכשרים, וזהו כוונת רש"י שפירש דמההיא שעתא נעשו לחמו של מזבח, ולפי"ז הא דאמר ר' אלעזר איברי עולה שניתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן, ואמר ר' אבין לא נצרכה אלא לפסולין. ודוקא בשמשלה בהן האור. ע"כ הכוונה שמחדש דבשמשלה בהן האור דינן ככשרין, ועושין להן מערכה בשבת. וממילא כשמחדש ואפילו בשבת, ופריך תנינא והיום חמש. שוב אין לתרץ ולומר דהחידוש אפילו לפסולין כיון שכבר חידש לנו דעושה להן מערכה, ממילא מבואר דדינן ככשרים ממש, ולא הוי חידושא דדוחה שבת בפסולין יותר מבכשרים, כיון שגם הפסולים המה כשרים ממש. ג והנה יש לעי' בהא דתנן והיום חמש דהיינו ביוהכ"פ מוסיפים עוד מערכה עבור האיברים שניתותרו מערב יום הכפורים. וע"כ זה מיירי שיש איברים שניתותרו. דאל"כ היאך מחללין יוהכ"פ לחנם, וא"כ אין זה דומה להא דבכל יום, דבחול שפיר יש לומר דמכינין מערכה שמא יהיה פסולין גם אח"כ בזה היום. אבל ביוהכ"פ ע"כ אין עושין מערכה רק אם יש אברים שניתותרו או פסולין שמשלה בהן האור. וא"כ היאך פסיק התנא ואמר היום חמש. - דמשמע דבכל יוהכ"פ עושין כן. ותמוה. ד והנה מדברי ר' מאיר שלומד מהקרא דיש בכל יום ארבע מערכות והיום חמש ולומד זה מקרא, משמע שסובר דמסדרין המערכה ביום הכפורים כמו שמסדרין בכל יום, ומשמע שמזמינין מערכה בין שיש אברים שניתותדו או שיש פסולין בין שאין עתה פסולין. אבל פן תהי' אח"כ פסולין. והיינו שכן אמרה תורה לעשות מערכה לזה, ולפי"ז מוכח דגם מספיקא אמרה תורה לעשות מערכה. ויש להוכיח כן מהירושלמי יומא פר"ד ה"ו בהא דאמרו שם ר' אלעזר איברים וכו' ודוחה את השבת וכו' אמר רבי מנא והיום חמש. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירה דבר שאינו מעכב דוחה. אמר ליה עדי החדש אינן מעכבין ודוחין וכו' יעוי"ש. וקשה למה מביא מעדי החדש, הלא ידוע דאברים ופדרים אינן מעכבין ודוחין את השבת. ועל כן נראה דכוונת הירושלמי בהא דקאמר והיום חמש דהכוונה דמזמינין מערכה טרם שידענו שתהי' פסולין להקריבן על המערכה הלזו הבאה בפני עצמה. על זה מביא מעדי החדש שמחללין שבת גם על הספק. פן לא יהיו צריכין להם כגון שיבואו אחר הקרבת הקרבן התמיד של בין הערבים. ה והנה לפי מה שפירשנו דכל עיקר חידושא דר' אלעזר למימר דבשמשלה בהן האור דין הפסולין ככשרים ממש א"כ ע"כ הא דאמר ודוקא בשמשלה בהן האור, מיירי בפסולין דוקא, אבל בכשרים לא בעינן משלה בהן האור. והתוס' פירשו דגם בכשרים בעינן משלה בהן האור, דאל"כ אמרה תורה עולת שבת ולא עולת חול בשבת, אבל זה לא קשה, דשני דינים נינהו דבפסולין בעינן משלה בהן האור. אפילו אם הם שייכים ליום שבת דהיינו שנפסלו בשבת, או אפילו אם הם מערב שבת, מ"מ אם משלה בהן האור נתכשרו, ובכשרים בעינן משלה בהן האור, ג"כ מטעם זה דהמזבח מכשיר גם האיסור הזה שאמרה תורה ולא עולת חול בשבת והרי זה פסול מטעם עולת חול והמזבח מכשירו כשם שהוא מכשיר פסולים. ו והנה התוס' שם הקשו מהא דאיתא בשבת כ' שדרשו מהא דכתב בכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים, וע"כ הנהו איברים ופדרים דחול דאי של שבת מעולת שבת בשבתו נפקא. ותירץ הרב ר' יוסף פורת דלמישרי איברים ופדרים של שבת, דאי מעולת שבת בשבתו ההיא בשחיטה וזריקה מיירי. אבל אברים ופדרים כיון דיכול להקטיר במוצאי שבת לא דחי שבת. והקשו התוס', דא"כ היאך גמרינן מהא דעולת שבת בשבתו דחלבי שבת קרבין ביוהכ"פ או ביו"ט הסמוך לשבת, דע"כ אין לפרש על שחיטה וזריקה לומר דיכולין להקריב קרבן של שבת ביוהכ"פ. דהרי קיי"ל עבר זמנו בטל קרבנו, ומתרצים התוס' אח"כ דיש לפרש באופן שאם נאנסו ולא שחטו קרבן שבת בשבת ושחטו אותו ביוהכ"פ או ביו"ט, יעוי"ש. והנה זה תמוה טובא דהיכן מצינו תשלומין לקרבן שזמנו קבוע והלא כתיב זבח ונסכים דבר יום ביומו, ודרשו בתמורה י"ד שאם עבר זמנו בטל קרבנו. - ועוד דאם יש תשלומין א"כ לא נקרא זמנו קבוע. - ומצאתי במל"מ שם שדחק בזה, וכתב דהוי אמינא שבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' דבאופן שהיו